את הימים האחרונים מאז ערב יום העצמאות, בהם לא זכיתם לקרוא דברים חדשים בבלוג, בילינו כמו שני ג'אנקיז, מחויכים ומפויחים אחרי לילה ירושלמי מטורף מאין כמוהו. המחשבה הראשונה שלנו היתה שאי אפשר לתאר במילים את החוויה האישית שלנו, שנבלעה לה בתוך החוויות של המוני הרוקדים והדיקטטורים ב"דיקטטורייב". המחשבה השניה היתה בליל של אותיות והברות, שביום אחר עשויות היו להרכיב משפט קוהרנטי, אבל הסתיימו רק ב"אההההה…." ועוד חיוך הזוי של אושר צרוף. במחשבה השלישית הבנו שהפתרון הוא שימוש בתמונות שצילמנו.
בעוד שבתל-אביב המשטרה היתה עסוקה בנקמנות בזויה בכל מי שקשור לחיי הלילה, ואשר העז להשקיע זמן, כסף ומרץ בהפקת מסיבה שמחה שלא במועדון, בירושלים שידרו עסקים כרגיל. בערך. בכל זאת, אף אחד משנינו לא חשב שיש משהו רגיל בלילה, בו לא רק שנזכה סוף סוף לרקוד לצלילי אמן שהשפיע בצורה משמעותית על הטעם המוזיקלי שלנו בואך בואך טקנו/טכנו, אלא גם נזכה לחמם אותו. התמונות בהמשך הן קצה הקרחון, ולחיצה עליהן תפתח אותן בגודל מלא. שנתחיל?
סאונד-צ'ק לפני פאנקשן, עם תקליט של פאנקשן
קשה לתאר את הלוקיישן המטורף בו התרחש הרייב. מרכז ירושלים, כניסה לחניון, שטח רחב ידיים בו הרחבה החיצונית, ובקצהו מבנה נטוש ויפהפה מאבן ירושלמית. בתוכו – Mayhem. להמשיך לקרוא