יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.
Voiceprint
Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה. להמשיך לקרוא
israelunderground 