הקשר בין מוזיקה למצב הרוח שלכם, הוא קשר מוכח שעצם קיומו אינו מוטל בספק. אחת הדוגמאות הנהדרות ביותר לאופן בו מוזיקה משפיעה על פעילות מוחית היא זו, בה חולה אלצהיימר חוזר למצב של צלילות ותקשורת, לאחר האזנה למוזיקה מילדותו. נפלא.
בעוד שההשפעה של ז'אנרים שונים על מצב-הרוח תלויה מאוד בטעם האישי של כל אחד ואחת, מחקר חדש בדק האם הפורמט בו המוזיקה מקודדת משנה גם כן, ואם חשבתם שקבצי ה-MP3 האיכותיים שלכם הם הדבר האמיתי…נסו לא להתבאס. המחקר, שפורסם באתר ה-Audio Engineering Society (וניתן להורדה כאן), בדק את ההשפעה של דחיסת MP3 בדרגות שונות, על שמונה כלי נגינה שונים, ואת האופן בו הדחיסה משנה את ההשפעה של הצלילים על מצב הרוח והתחושה הכללית של המאזינים. המחקר התמקד בעשר קטגוריות אמוציונליות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות, ומדד את השינויים בתחושה בין קבצים לא דחוסים, לאלו בדרגות שונות של דחיסת MP3.
התוצאות מראות, שקבצי MP3 הדגישו תחושות שליליות, כגון מסתוריות, ביישנות, עצבות ופחד, ובמקביל החלישו תחושות חיוביות כגון שמחה, גבורה, רומנטיות ורוגע. בגדול, אם תקשיבו לשיר Happy של פארל וויליאמס בקובץ MP3 דחוס לעייפה – כנראה שעדיין לא תהיו שמחים באמת. באופן לא ברור, למוזיקה הדחוסה לא היתה השפעה מדידה על תחושת זעם, בהשוואה למוזיקה לא דחוסה.
לא שאנחנו באמת צריכים שכנוע נוסף, בכל הקשור למוזיקה לא דחוסה, אבל הנה לכם – תירוץ נוסף להשקיע במערכת אודיו איכותית, ולהזין לתוכה מוזיקה אנלוגית, או דיגיטלית ללא דחיסה (lossless).
תודה מיוחדת ל-Noam Shpiegler, שהצביע לכיוון הנכון והלא-דחוס.
israelunderground 
להשאיר תגובה