Archive | אפריל, 2013

תרבות יום א' – המלך ריצ'ארד ומורשת הטקנו

28 אפר

בתרבות יום א' השבוע אנחנו מארחים שתי אושיות מרשימות, שמטביעת האצבע המוזיקלית שלהם (והשלכותיה) נהנו ונהנים רבים. נכון שאחת מהאושיות לא יודעת שהיא מתארחת אצלנו, ואילו השניה אינה בין החיים, אבל אנחנו עומדים מאחוריי כל עניין טבעית האצבע המוזיקלית. האושיה הראשונה היא ניק ד'אנטון, יוצר טקנו מגוון ומרשים, והאושיה השניה הינה ריצ'ארד פולסון, המקים של הלייבל Surface, שנפטר הערב לפני 7 שנים, בגיל 37.

דרכם המשותפת של ד'אנטון ופולסון ארוכה ומפותלת הרבה יותר משותפותם בלייבל Surface, אותו הקים פולסון בסוף שנות ה-90 בטרם חבר אליו ד'אנטון, ואת מרבית הונם התרבותי המשותף הפיצו הצמד תחת האליאס 65D Mavericks. במהלך שנות פעילותו היה אחראי פולסון לעיצוב נדבך חשוב בטקנו הבריטי, הקשוח, הרועש, הגועש, שמתנהג כיהלום לא מלוטש. מדובר על סגנון חסר עכבות, שתרם רבות לעיצוב אמנים כמו James Ruskin, Regis ורבים אחרים. הטקנו הגולמי של פולסון התנהג כהר געש ללא מעצורים, אך כוחו טמון בהיעדר המוחלט של אגו ופוזה – מוזיקה שחודרת לנשמה דרך פיקות הברכיים. היום, מכיוון שלתרבות יש מנהג מוזר דווקא להתחזק אחרי לכתו של האחראי על עיצובה, ניתן את זכות הדיבור לניק ד'אנטון, ונפזר כמה דוגמאות מוזיקליות לשילוב המוזיקלי הנפלא בין השניים.

מתוך תקליט לזכרו של פולסון, דייר קבע בקייס שלי. על התקליט מוטבע המשפט

'In Memory Of Soul Brother No. 1 "Up The Glovers!" RP RIP'

Just want to take a minute to remember one the best friends i could ever have wished for and and also my mentor and musical partner Richard Polson.. he passed away through the night 7 years ago this evening… להמשיך לקרוא

אדם מול מכונה

25 אפר

בתמונה: פול ברצ'יץ'. מילים ולחן – יותם אבני

יש ימים וישנן תקופות, בהן טענות על הסצינה הקטנה והצפופה שלנו מעלים הכלאה בין חיוך וגיחוך. מדובר בתקופות בהן הרכבת האווירית לא עוצרת גם אם יש שביתה בנתב"ג ונגמרה אבקת החשמל. בתוך כל הקלחת הרותחת הזו מתבלטים להם כוכבים מסוגים שונים, כשכל אחד מובלט ע"י מי שהאמן קרוב לליבו. מחר יופיע לראשונה בתל-אביב אמן, שחורג מהמשוואות המוזיקליות הסטנדרטיות, ולכן הצליח לסקרן אותנו. מדובר באמן, שבתוך הדיון הנצחי של לפטופ או לא, פטיפון או לא, דיסקים או תקליטים או יו אס בי, פשוט יושב בצד ומסמן "כל התשובות לא נכונות". פול בריצ'יץ' (Paul Brtschitsch) מנגן אמנם טקנו כמו רבים אחרים, אולם את הצלילים הוא בוחר להפיק עם מכונות אנלוגיות של ממש, סיקוונסרים, מכונות תופים ומכונות לופים, במקום לנגן אותם ממדיות מוכרות וסטנדרטיות.

פול הוא אמנם לא השם הראשון' שעולה לדיון אודות טכנו גרמני, אך מדובר למעשה בדמות משמעותית למדי לסצינה. שישה אלבומי אולפן וקרוב למאה סינגלים במגוון חברות תקליטים חשובות דוגמאת טרזור, Ostgut Ton, ו-Music Man Records, מהוות רק טעימה מדיסקוגרפיה עשירה ומרתקת של אחד מגיבורי המחתרת של הטכנו באירופה. לכבוד ביקורו במועדון ה"גגרין" (סלמה 46) מחר, יותם אבני ביקש ממנו למנות ציוני דרך מוזיקליים מכוננים בחייו.  להמשיך לקרוא

המלאכים של צ'ארלי וג'יימס

23 אפר

Luciano - Rise of Angel (James Lavelle and Charlie May re edit)

יכלנו להתחיל לספר לכם כאן סיפורים מורכבים על לוצ'יאנו, דיג'יי שהצליח למצוא את דרך המלך בין שני האלטר-אגו שמתקיימים על העמדות, לרוב בנפרד. האחד מקדיש את נשמתו ויכולתו לאמנו ולמוזיקה. השני מקדיש את נשמתו ויכולתו לקריזמה מתפרצת על העמדה, גם כשאיכות המוזיקה מוטלת בספק. לוצ'יאנו הוא המוטציה שהצליחה לשלב בין שני העולמות, וליצור אושיית במה עם התנהגות של רוק-סטאר, יחד עם יוצר משובח, שקולע לטעמם של רבים, אבל כמו שאמרנו בהתחלה, אנחנו לא כאן בשבילו. אנחנו כאן בשביל המוזיקה.

בניגוד לרמיקס, שלוקח את מרכיבי קטע המקור וטוחן אותם דק דק, היצירה המכונה edit מטפלת טיפול עדין בקטע המקורי, מוסיפה עליו שכבות עם אופי חדש, ומשנה-לא-משנה אותו. ומצאנו בשבילכם edit שגורם לריור בלתי נשלט, וצמרמורות נעימות בגב. להמשיך לקרוא

תרבות יום ב' – שובם של הפאנק

22 אפר

שבוע חדש התחיל, ואיתו מגיעה הפינה הגמישה שלנו, תרבות יום א', שהוסבה, כמנהג הגויים, לתרבות יום ב'. בעוד שמרבית עם ישראל עסק בימים האחרונים בחקר להקה חדשה בשם המחייב 'פאנק פלויד', ובמעקב אחר סיפורי הגבורה שלה, התרחש במקביל מאורע קטן ולא חשוב בכלל – סינגל הבכורה מתוך האלבום החדש של צמד הרובטים Daft Punk יצא לאוויר העולם בהיסטריה. את הסובלים מבעיות זכרון נפנה לעיון כאן, ורק נוסיף שהצמד, גאי-מנואל דה הום-קריסטו וטומס בנגלטר, אחראים לערימה בלתי נגמרת של להיטים משני העשורים החולפים, ויכולות הפקה מרשימות ועתירות קונספט, שצריך ללמד בכל בית ספר למוזיקה. השיר החדש, שנקרא Get Lucky, כבר הספיק להפוך ללהיט גדול.

להיט אינסטנט – רק להוסיף פארל

לאורך ההיסטוריה לא מעט צמדי מפיקים ידעו לפרוץ גבולות וגם לשחזר הצלחה פעם אחר פעם, אך רק מעטים עשו זאת באלגנטיות כמו אנשי הקסדות. להמשיך לקרוא

שבוע חדש עם אישימוטו מיאמוטו

20 אפר

פעם שאלו מומחה לרכב איזה רכב יותר טוב – טויוטה, הונדה, מאזדה, או מיצובישי. התשובה שלו היתה "מרצדס ואאודי". יש מי שיגיד שהבחור פשוט צדק, אבל אני עדיין משוכנע שהוא התחמק מבחינה אמיתית ועמוקה של כל הנתונים. הגרמנים אולי טובים בלדחוף מנוע עוצמתי לעיצוב מדויק וכירורגי, ולקרוא לתוצאה זוללת הדלק "רכב מדהים", אבל היפנים מנצחים בסעיף האמינות. אותה השאלה עולה בנוגע למוזיקה. יש איזו סטייה חריפה אצל רבים מחובבי המוזיקה האופנתיים, שסוגדים לכל דבר שיוצא גרמניה, עד שהם שוכחים את אחת מאומות המוזיקה האלקטרונית החשובות – יפן. כן, יפן, שם לא ממש משנה אם אתה הונדה או טויוטה – אתה כנראה תהיה מעניין.

ובנימה אופטימית זו ניגש לבחירה המוזיקלית שלנו, להעברת השרביט מסוף השבוע שהסתיים, אל תחילת השבוע החדש. להמשיך לקרוא

ענני אבק של אושר

19 אפר

את הימים האחרונים מאז ערב יום העצמאות, בהם לא זכיתם לקרוא דברים חדשים בבלוג, בילינו כמו שני ג'אנקיז, מחויכים ומפויחים אחרי לילה ירושלמי מטורף מאין כמוהו. המחשבה הראשונה שלנו היתה שאי אפשר לתאר במילים את החוויה האישית שלנו, שנבלעה לה בתוך החוויות של המוני הרוקדים והדיקטטורים ב"דיקטטורייב". המחשבה השניה היתה בליל של אותיות והברות, שביום אחר עשויות היו להרכיב משפט קוהרנטי, אבל הסתיימו רק ב"אההההה…." ועוד חיוך הזוי של אושר צרוף. במחשבה השלישית הבנו שהפתרון הוא שימוש בתמונות שצילמנו. 

בעוד שבתל-אביב המשטרה היתה עסוקה בנקמנות בזויה בכל מי שקשור לחיי הלילה, ואשר העז להשקיע זמן, כסף ומרץ בהפקת מסיבה שמחה שלא במועדון, בירושלים שידרו עסקים כרגיל. בערך. בכל זאת, אף אחד משנינו לא חשב שיש משהו רגיל בלילה, בו לא רק שנזכה סוף סוף לרקוד לצלילי אמן שהשפיע בצורה משמעותית על הטעם המוזיקלי שלנו בואך בואך טקנו/טכנו, אלא גם נזכה לחמם אותו. התמונות בהמשך הן קצה הקרחון, ולחיצה עליהן תפתח אותן בגודל מלא. שנתחיל?

function_01

סאונד-צ'ק לפני פאנקשן, עם תקליט של פאנקשן

קשה לתאר את הלוקיישן המטורף בו התרחש הרייב. מרכז ירושלים, כניסה לחניון, שטח רחב ידיים בו הרחבה החיצונית, ובקצהו מבנה נטוש ויפהפה מאבן ירושלמית. בתוכו – Mayhem. להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – מים שקטים חודרים עמוק

14 אפר

יום א' הזה אינו יום א' רגיל. הרצון העז שלנו לפרסם ולקדם תרבות בפינה הקבועה-ככל-שניתן שלנו, "תרבות יום א", נתקל בחומה בצורה של רגשות מעורבים, בשל הקרבה ליום הזכרון לחללי צה"ל. ככה אנחנו, מצד אחד  לא שוכחים לרקוד ולהנות, ומצד שני לא שוכחים את ההסטוריה, שמאפשרת לנו לרקוד ולהנות. ביום הלא רגיל הזה מצאנו פתרון מיוחד ויפהפה לדילמה שלנו; כזה שיאפשר לנו לחלוק אתכם את הבחירה התרבותית שלנו, וגם יאפשר לכל אחד ואחת להתחבר אל מעמקי הנפש, ולהתייחד עם הזכרונות, התחושות והמחשבות היום ומחר. להמשיך לקרוא

פונקציונלי. ממש לא טריוויאלי

12 אפר

יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.

Voiceprint

Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה.  להמשיך לקרוא

זהו עולם של גברים

9 אפר

קשה היה לקום בבוקר, לפתוח את הרשת החברתית הנבחרת, ולא להחשף להתנצחות המתוקשרת שהתפתחה בין עלמת החן, המפיקה והדיג'יית נינה קרביץ, לבין עלם חמודות אחר בשם Eric Estornel, הידוע יותר בכינויו Maceo Plex. בדילול הפרטים הלא מעניינים – מעשה שהיה כך היה: נינה קרביץ בחרה להצטלם לפרק בכורה בסדרת תיעודי וידאו של המגזין Resident Adviser. הסרטון הקצר עורר גל של תגובות מפרגנות מחד ואחרות מזלזלות מאידך. גרג ווילסון, אחד מיקירי המערכת, ומי שהיה הראשון לזהות אתה הפוטנציאל הגלום בגברת קרביץ, הגיב כאן בצורה מצויינת וחיובית. בניגוד אליו, בחר אריק "מייסאו פלקס" לפרסם תגובה ילדותית ומכפישה במיוחד בדף האמן שלו כלפי הגברת מסיביר (ומהר מאוד הבין שיצא חתיכת "וונקר" ודאג למחוק אותה.

המחיקה, כמו תמיד, ממש לא עזרה, הספין האינטרנטי שטף את כל אתרי המוזיקה, והרשתות החברתיות התמלאו בבועות הסבון המפורסמות מסצינת האמבטיה בסרטון של נינה. זו מצידה לא נשארה חייבת והגיבה בפרסום משלה, חד וסולידי כמצופה. עוד על ההתפתחויות אתם יכולים לקרוא כאן וכאן.

Russian DJ Nina Kraviz addresses <i>that</i> bath shot after Greg Wilson and Maceo Plex have their say

בועות או לא להיות

למזלנו לא כל הגברים סקסיסטים וצרי עין. הנה למשל אחד מהם, ג'יימס בראון שמו. להמשיך לקרוא

תום קרוז מנגן בגלקסיית M83

5 אפר

תום קרוז – ברמן, טייס, סמוראי, סוכן ספורטאים, סוכן חשאי, קצין גרמני, ערפד, ומאמין דגול בחייזרים. עכשיו קרוז חוזר אלינו לסרט "מדע בדיוני הלך כדור הארץ אבל לא נורא קרוז יסדר הכל", שההפתעה הגדולה בו, אם תשאלו אותנו, היא פס הקול שלו. ההופעה המרשימה של ההרכב M83 בארץ הקודש אי שם ביולי 2009, הצליחה לשוות למועדון הבארבי תחושה חללית מוזרה, ספק מנוכרת ספק אינטימית, אבל השאירה אותנו מבסוטים וממהרים להתמכר לצלילים של אנתוני גונזאלס ולווקאלים המרטיטים של מורגן קיבי. הבחירה בהרכב אינדי-אלקטרוני להכנת פס-הקול לסרט מד"ב עתיר תקציב עשויה להרים גבות, אבל השידוך בין ההרכב, שקרוי על שם הגלקסיה הספירלית Messier 83, לקרוז, שלעתים מתנהג כאילו הגיע מאותה הגלקסיה בדיוק, מפתיע לטובה. להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: