יכלנו להתחיל לספר לכם כאן סיפורים מורכבים על לוצ'יאנו, דיג'יי שהצליח למצוא את דרך המלך בין שני האלטר-אגו שמתקיימים על העמדות, לרוב בנפרד. האחד מקדיש את נשמתו ויכולתו לאמנו ולמוזיקה. השני מקדיש את נשמתו ויכולתו לקריזמה מתפרצת על העמדה, גם כשאיכות המוזיקה מוטלת בספק. לוצ'יאנו הוא המוטציה שהצליחה לשלב בין שני העולמות, וליצור אושיית במה עם התנהגות של רוק-סטאר, יחד עם יוצר משובח, שקולע לטעמם של רבים, אבל כמו שאמרנו בהתחלה, אנחנו לא כאן בשבילו. אנחנו כאן בשביל המוזיקה.
בניגוד לרמיקס, שלוקח את מרכיבי קטע המקור וטוחן אותם דק דק, היצירה המכונה edit מטפלת טיפול עדין בקטע המקורי, מוסיפה עליו שכבות עם אופי חדש, ומשנה-לא-משנה אותו. ומצאנו בשבילכם edit שגורם לריור בלתי נשלט, וצמרמורות נעימות בגב. ג'יימס לאוול, דיג'יי מרהיב ומקים ההרכב Unkle, שהיה רוק-סטאר עוד הרבה לפני לוצ'י – שם. צ'ארלי מיי, שאולי קצת נחבא אל הכלים, אבל סאשה לא היה מגיע לשומקום בלעדיו – שם גם שם. ולוצ'יאנו? הוא סיפק את חומר הגלם הבסיסי, ולא יכל אפילו לחלום על אדיט טוב יותר. התוצאה – 16 וחצי דקות ארוכות, דרימיות, טריפיות ויפהפיות, שמשפרות את המקור בסדרי גודל. עוד לא לחצתם Play ?
האורך לא קובע, אלא רק מה שעושים איתו
ומכיוון שהסקאלה בין טוב ורע לא מתקיימת ללא יחסיות – הנה המקור לשיפוטכם.
israelunderground 
להשאיר תגובה