קצת קשה לכתוב שורות אלו, בהתחשב בעובדה שרציתי להתכונן מבעוד מועד למשימה הלא פשוטה כלל. אז יוצא שנתפסתי לא מוכן או יותר נכון מבלי המפתח המתאים לפתוח את הדלת הנועלת את המקום הזה בלב בו טמון כל מה שאני רוצה להגיד מידי פעם לדני. האמת היא שאין לי צורך בשורות עם גופן שחור על רקע לבן בשביל לתקשר עמו, הרי דני תמיד איתי. במחשבותי מעת לעת, בשיקולים ובהחלטות אותם אני צריך לקחת ואפילו בהתלבטויות לגבי איזה תקליט לקנות בפעם הבאה. לא פעם אני מוצא את עצמי עם דני קטן על הכתף, כשהוא מחייך את החיוך הענק שלו שמלווה במבט שובב. אכן עברה לה כבר שנה שלמה. היא לא הייתה קלה אך מלאה בהרבה פלאשבקים נעימים מהעבר מצד אחד ומלווה בתחושת החמצה קשה מנשוא מנגד.
דני, נלקחת מאיתנו מוקדם מדי ואת זה קשה להפנים גם שנה אחרי. מקווה שאתה במקום שטוב לך בו, מביט עלינו ורואה את כל החברים שלך, כל אחד בתורו ממשיכים להודות לך על יום אחד מבין רבים בו אתה קופץ אליהם לביקור קטן. מזכיר להם שיחה מצחיקה, מסיבה מוצלחת או שיר שקשור לסיטואציה ששמורה רק לכם. אבל בעיקר דני, אתה עוזר להם לעבור את היום עם מעט יותר חום ואהבה בלב. מוקיר ומעריך אותך איש יקר ורוצה להגיד לך שוב תודה רבה, בשמי ובשם חברים רבים. תודה על כך שאתה שם ברגעים הנכונים וממשיך להיות מקור לאנרגיה חיובית בלתי נדלית, להשראה, לכבוד ולעוד המון דברים טובים.
אז תודה דני…
– רומן –
israelunderground 
להשאיר תגובה