הלינק שלנו היום הוא לינק לתמונה שהיא קמפיין פייסבוקי, לנושא שקשה להתעלם ממנו, ושבינתיים זוכה להתעניינות לא קטנה. רובנו התרגלנו במשך השנים לשלם פחות ופחות על המוזיקה שאנחנו קונים. מדובר בתהליך שהקטין באופן עקבי את כמות הדיסקים שאנחנו קונים, ובהמשך, עם הפיכת הקבצים הדיגיטלים לזמינים באופן "חופשי" להורדה חינמית, גם רכישת המוזיקה הדיגיטלית נפגעת. למרבה הצער, התהליך הזה ממשיך ומתקדם, גם כשהרכישה הדיגיטלית מאפשרת לרוב לקנות שיר/קטע בודד ואהוב מתוך אלבוד במחיר מצחיק, ולא בהכרח לרכוש את האלבום כולו. הקמפיין התחיל בגירסת הגויים לפני שבועיים בערך, וזוכה לאלפי שיירים ומעל 16,000 לייקים.
הקמפיין תוקע אצבע ישר בעין, ומצביע על הרגל אחר שלנו – שתיית הקפה. ההשוואה בין המוכנות לשלם מחיר גבוה יחסית על כוס קפה, מול אי הנכונות לקנות קטע מוזיקלי בכסף, ובעצם הפעולה לתמוך באמנים, היא השוואה נכונה. החטא היחיד של הקמפיין הזה הוא אי הטיפול בסיבות האמיתיות לאי-המוכנות הזו. לעתים מדובר בזמינות הבלתי נתפשת של גירסאות פיראטיות להורדה חינמית (או "הקלות הבלתי נסבלת", כמו שקוראים לה לפעמים), ולעתים, אם נודה באמת, הצורך לפרנסה גורר לעתים אמנים לשחרור מהיר ככל שניתן של כמה שיותר קטעים, מה שמשפיע ישירות על האיכות, ולא לטובה. מצד שני, אם נודה באמת, מרבית כוסות הקפה לא שוות את הכסף. אז אחרי המיני-דיון הזה מגיעים לשורה התחתונה – אנחנו מוכנים להשקיע סכומי כסף מנופחים על מוצרים חד-פעמיים, והגיע הזמן שניתן את היחס המקביל גם לאמנות, שהיא מוצר שאינו מתכלה לרוב, ונתמוך באמנים המקומיים. עם כזו שורה תחתונה אני מקווה שאף אחד מקוראינו לא יתווכח.
ורק שתי נקודות לפני סיום, שבהחלט הפריעו לנו. הראשונה – גם בגירסה המקורית (זו של הגויים) מתקיימת ההשוואה המקבילה בין קפה למוזיקה. המוזיקה עולה דולר אחד (ארבעה ש"ח אצלנו, לפי שער גבוה), ואילו הקפה – 5 דולרים שלמים. היכן הבעיה? שבגירסה האמריקאית מופיעה כוס קפה של סטארבקס, רחמנא ליצלן, ולנו נשאר לומר – "אם אתם משלמים 5 דולרים לכוס קפה של סטארבקס – מגיע לכם לסבול". השניה – האם מתכנן הגירסה הישראלית בדק כמה עולה כוס קפה באחת מהרשתות הגדולות? יותר מ-12 ש"ח בכל מקרה. תנו לזה רגע מחשבה כשאתם הולכים לפרק כוס הפוך גדול ברשת ***** רגע אחרי שאתם מורידים עשרים קטעים חדשים במקום לקנות אותם…
israelunderground 
אחלה חומר למחשבה.