רנסאנס הטראנס

7 ספט

tt

ערב אחד לפני כשנה, קפץ לי בפיד סטטוס של תקליטנית חביבה, בו התרעמה על חזרתם של צלילי הטראנס למוזיקה העדכנית. טענה זו נשמעת מעט טרחנית, בטח לכותב שורות אלו, אשר ינק את הז'אנר בכל רקיעת רגל ומחיאת כף עוד מגיל בר-מצווה. כיוון שאני אוהב שמרימים לי להנחתה, מצאתי את עצמי משוטט ברחבי הפלייליסטים, פודקסטים והעדויות המצולמות, בכדי לבדוק האם זוהי מציאות או סתם מרירות. 

הטראנס המלודי ממשיך להתנגן על במות ענק ולגלגל כסף רב גם היום, אך מעבר להמנוני עבר, שמשולבים מידי פעם (כדוגמת Age of Love ו-Cafe del Mar), הרי נדמה שההאוס והטכנו די בידלו את עצמם, לפחות קונספטואלית, מעולם הצלילים האופוריים של הז׳אנר. זה לא סוד, שיש מספר תקליטני טופ-20, שנוהגים לשלב קלאסיקות בסטים שלהם. Nina Kraviz ו-Sven Vath הם אולי הדוגמאות הכי בולטות, אבל וודאי לא היחידות. נשאלת השאלה האם גל חדש של קטעי טראנס מלודי עומד לשטוף את רחבות הריקודים בעתיד, או שאלו גחמות של רגע ותו לא. את המסקנות שלי אנסה לפרוס לפניכם מיד.  להמשיך לקרוא

במבחן הזמן

27 אוג

אם מסתכלים על ערימות התקליטים, הדיסקים או הקבצים הדיגיטלים של חובב המוזיקה האלקטרונית המצוי, ועל אחת כמה וכמה אלו של האספן הנלהב או הדיג'יי המורכב, אפשר ברוב המקרים לזהות תנועה חד סטרית של מוזיקה אל תוך האוסף, ומערום הולך וגדל של מוזיקה, שנתקעה לה בקצה הרחוב-ללא-מוצא. בעולם מוזיקלי שחותר להשיג סיפוקים מידיים, שטף המוזיקה מותיר החדשה מותיר אחריi שובל בלתי פוסק של צלילים משובחים, שננטשו לאנחות ולאבק, בטרם הספיקו למצות את הפוטנציאל שלהם.

כאן מגיע האייטם הזה, שנולד תוך כדי נבירה בערימות תקליטים ישנות. במהלך החיטוט וההאזנה, מצאתי את עצמי נתקל לא אחת בתקליטים, שזכו לרגע התהילה שלהם בשנת תרפ"ט, הספיקו להשכח ולהקבר תחת ערימות תקליטים חדשים יותר, אבל יש להם עדיין לפחות כדור אחד במחסנית.

היום בחרתי שלושה תקליטים שכאלה, ואנסה להאיר אותם מחדש באור מעט שונה. אחרי הכל, זה לא הגיל אלא התרגיל. שנתחיל?  להמשיך לקרוא

אזניות או לא להיות

31 יול

כשמדברים על חידושים והמצאות מרחיקות לכת בתחום האודיו, לרוב תשומת הלב מתרכזת (במיוחד במקרה שלנו) בפטיפונים, במגברים שגם שוטפים את רצפת המועדון בסיום המסיבה, או במיקסר אופנתי, שמתיימר להכניס ממד חדש לנוכחות הדיג'יי על העמדה. מיקוד שכזה עושה עוול לאחד התחומים, שעושה קולות מרשימים של פריצת-גבול בשנה האחרונה, וראוי ליותר התייחסות – האזניות.

הסיפור של האזניות מתחיל אי שם בסוף המאה ה-19, אז אזניה בודדת במשקל זניח של כמעט חמישה ק"ג שימשה מרכזניות. בשנת 1910 בחור בשם Nathaniel Baldwin המציא את זוג האזניות המודרניות הראשון. הוא בנה אותן במטבח הביתי, ומכר אותן לשימוש הצי האמריקאי. זו היתה הפעם הראשונה, ששתי חתיכות פח נראו דומות, גם אם באופן רופף משהו, לאזניות שאתם מכירים היום. בולדווין אולי היה בחור מבריק, אבל באותה מידה הוא היה מטומטם גמור, מכיוון שמעולם לא טרח לרשום פטנט כלשהו על ההמצאה המיותרת הזו. "אזניות? לא, זה בטח לא יתפוס".

לקראת סוף שנות השלושים הומצאו לראשונה האזניות הדינמיות, שמהוות עד היום את אחד משני הסוגים הנפוצים ביותר של אזניות. קפיצה קלה לשנת 1949, וחברת AKG ממציאה את אזניות ה-K120, תוך שימת דגש אמיתי על עיצוב. בואו נודה באמת – אם הדגם הזה היה משוחזר היום, יש מספיק אנשים שהיו נלחמים עליו עם הציפורניים מול המדף בחנות. משם? משם הסיפור הופך לפרוע יותר… להמשיך לקרוא

וויסקי לצאת איתו לדייט

28 יונ

בשנים האחרונות שוק הוויסקי העולמי מאוים באופן משמעותי ע"י הביקוש הגואה לנוזל הזהוב ביבשת אסיה. כשבחרו את כמות החביות אותן ימלאו אי שם לפני 12,15 או 20 שנים, לא לקחו בחשבון את הקפיצה בביקוש, והתוצאה היא מלאים מוגבלים ויקרים יותר, ככל הנראה בחמש עד עשר השנים הקרובות. מציאת בקבוק עם הצהרת גיל דו-ספרתית, שבא לכם פשוט לחבק ולקחת הביתה, אינה משימה טריוויאלית. מרבית בקבוקי הוויסקי בני העשרה נמכרים במחירים גבוהים עוד לפני שקלול מדד הפוזה, אחריו החיים נהיים קשים במיוחד, וכל וויסקי עם דרגות על הכתפיים נוטה לנפנף בהן בריש גלי.

לא מפתיע, אם כן, שבקבוקי וויסקי יעשו הכל על מנת לצוד את עיניכם בכל דרך אפשרית – לעתים יהיה זה הוויסקי הכי מעושן, לעתים הכי מיושן, ולפעמים הכי קשקשן. המשותף לרובם – התכונה בגינה קניתם את הבקבוק תבלוט ביתר שאת, ואילו האחרות לא בהכרח יעמדו בקצב. היום, גבירותיי ורבותיי, מהפך, ולשם שינוי נצחון הרוח על הכח. ממש נבחרת איסלנד בכדורגל, רק בוויסקי.  להמשיך לקרוא

מסתכלים על הקנקן וגם על מה שבתוכו

28 מאי

הצעצועים היקרים, המכונים גם תקליטים, נהנים בשנים האחרות מתחייה מחודשת, אחרי עשורים של דעיכה, אבל עדיין עולות לעתים שאלות מוזרות כמו "למה, לכל הרוחות?". אם הדיון התמקד בתחילת הדרך סביב איכות הסאונד האנלוגי מול זה הדיגיטלי, הרי שכיום גוברים הקולות המבטלים את היתרון, אם בגלל ההקלטה הדיגיטלית במקורה, ואם בגלל מערכות סאונד שמכוונות באופן מובהק לסאונד דיגיטלי.

התשובה האמיתית לשאלה הזו לא קשורה כלל לסאונד, אלא לאספנות. תקליטים הם פריט אספנות הרבה יותר מעניין מכל פורמט מוזיקלי אחר. שטח הפנים הגדול מאפשר חופש אמנותי גדול הרבה יותר, והעטיפות המרשימות מושכות רבים, לא פחות מאשר התכולה המוזיקלית. תוסיפו למשוואה מספר מצומצם של עותקים, וקיבלתם מתנת חג לאספן הנלהב.

מעבר לעטיפות היפהפיות, כך מסתבר, הטכנולוגיה המודרנית מוציאה את המיטב מהתקליט ככלי קיבול אמנותי, גם אם המכחול הוא בסה"כ מבחנה או ברז… להמשיך לקרוא

חמישים גוונים של גשם סגול

30 אפר

prince_sky

…ובינתיים בשמיים…

אז "האמן שבעבר נודע כפרינס" עזב אותנו לא מזמן, והרשת, ברובה, געשה והתרגשה. בניגוד גמור לדייוויד בואי, שדאג לצוואה מסודרת, פרינס הלך בלי שהשאיר אחריו צוואה. האמן, חבר ב"עדי יהווה", האמין כי למרות התפרצות מחלת האיידס בגופו, הוא יזכה לחיי נצח, ושהיושב במרומים יציל אותו. והנה אנחנו כאן.

אחרי לכתו ללא צוואה, קרב הירושה כבר החל בין בני משפחתו, ובכספת שבאחוזתו כבר התגלתה כמות שירים, שמעולם לא שוחררו, ושעשויים להספיק לאלבום "חדש" בכל שנה, במאה השנים הקרובות. למרות כל המגוון, "גשם סגול" היה ונותר השיר האייקוני ביותר של פרינס, על אחת כמה וכמה לאחר מותו. השיר, שיצא בשנת 1984, זכה לעשרות אם לא מאות ביצועים, כמחווה לאחר עזיבת הנסיך. החלטנו, כדי לתרום את חלקנו למאמץ הקולקטיבי, לשתף אתכם כאן כמה מהביצועים היותר מיוחדים לגשם הסגול, אבל לא רק… להמשיך לקרוא

כשקרחונים בוכים

20 אפר

iceberg_songs

בשנים האחרונות מתקיים לו דיון מרתק בין שתי אסכולות. בצד אחד של המתרס נמצאת אסכולת "ההתחממות הגלובלית", שטוענת כי העולם מתחמם, הקרחונים נמסים, מפלס הים עולה, וכתוצאה מכך השמיים יפלו והעולם יהפוך לסרט של רולנד אמריך. מולם נמצאת אסכולת ה"איזה פטריות אכלתם?", לטענתה כל תאוריות ההתחממות הגלובלית היא קשקוש מוחלט, וזה בסדר להמשיך לפלוט גזי-חממה. אחרי הכל, בלעדיהם לרולנד אמריך היה ממש משעמם.

ל-UNFCCC, או בשמה המלא "ועידת האקלים של האו"ם שמום", נמאס מהשתיקה העולמית סביב הקרחונים הנמסים, והמוחות הקריאטיבים בקבוצה הגו רעיון מעניין. הכל החל בשנת 2009, אז משלחת מחקר הקליטה באמצעים מתקדמים את הקולות המוזרים/מדהימים/מפחידים, שבוקעים מקרחונים בשעה שאלו נמסים להם. שנים אחר כך ובועידת האקלים שמו ידם על ההקלטות, והחליטו לתת אותם ליוצרים ומוזיקאים, על מנת שיפיקו מהקולות קטעי מוזיקה. התוצאה, שחלקים נבחרים ממנה תוכלו לשמוע ממש כאן למטה – נהדרת.  להמשיך לקרוא

יום שני הכחול

21 מרץ

blue1

יום שני נתפס ברוב העולם, כיום עם נטייה פחות חיובית. לנו יש את שביזות יום א', ולשאר את יום שני הכחול. אי שם בשנת 1983, הציגו Bernard Sumner ו- Peter Hook, הלא הם חברי להקת New Order, את מה שלימים יהפוך להיות תקליט "12 המקסי-סינגל הכי נמכר מעולם (למעלה מ 800,000 עותקים) בפורמט הויניל. Blue Monday היה לאחד הקטעים הארוכים בהמשכיותם שצעדו במצעד הבריטי, ונחשב על-ידי רבים וטובים בתור החולייה המקשרת בין הדיסקו של סוף שנות-השבעים, והבום הגדול של הדאנס וההאוס שהגיח בסוף שנות-השמונים. בעוד הסינת'-יפופ כשלעצמו היה ז'אנר מוביל באותן שנים, "יום שני הכחול" בלט בצורה יוצאת דופן, מאחר והכיל בתוכו השפעות מסצינת המועדונים הסוערת של ניו-יורק, עם קריצה מובהקת לעבודותיו של Artur Baker (שהחל לעבוד עם הלהקה בסינגל שהגיע לאחר-מכן).

סיפור משעשע למדי אודות השיר, שיתף  להמשיך לקרוא

Oh, Canada

7 מרץ

אחד הדברים שקורים, כשנמצאים בטורונטו הקרה, שבקנדה הקפואה לפרקים, הוא החשיפה לעיתונים מקומיים וכתבות שמתמקדות בדברים החשובים באמת בחיים – תקליטים.

לפני מספר חודשים כתבנו בבלוג על מפעל הדפסת התקליטים של ג'ק ווייט, שעתיד להפתח בקרוב, כשבקרבו מכונות חדשות להדפסת תקליטים, לראשונה מזה מספר עשורים. לא עוד מכונות עתיקות עם קילומטראז' בלתי נתפס; לא עוד מרדף אחרי ברגים ואומים חלופיים, שנוצרו הרבה לפנינו. לפלא החדש קראנו "צעד ראשון" בתהליך, שלחלוטין לא ברור לאן והאם יתקדם, ותהינו האם לגימיק תהיה המשכיות. אחרי הכל, השיח על תחיית-הויניל מתחיל להשמע קצת כמו תקליט שבור. כתבה מתחילת החודש בעיתון הקנדי Globe and Mail מספקת הפתעות חדשות.

לפני הכל – צריך להבין מהי בעצם הבעיה שמטרידה את מנוחתנו.  
להמשיך לקרוא

פיניטו דה לה דלי

28 ינו

benj

הקלישאה הידועה, כי כל סוף הוא התחלה חדשה, נכונה מאוד גם באייטם הזה. אחרי כמעט חמש שנות פעילות, החליטו קברניטי ה"דלי", כי זה הרגע הנכון בו הגברת השמנה תשיר, ומועדון ה"דלי" יסגור את הוילון אחריו לתמיד. ה-Deli, ששילב בחלל המאתגר שלו דיינר, בר ומיני-קלאב, היווה מקום מפלט בלייני ברח' אלנבי המעופש והסואן. אולי כך אפשר להסביר את העובדה שהחזיק מעמד במשך זמן כה רב (נתון חריג למדי במונחים מקומיים) ,תוך ביסוס ליינים ששינו דבר או שניים בנוף חיי-הלילה, אולם אנחנו, רומנטיקנים שכמונו, בוחרים להפיל לפחות חלק מהאשמה להצלחה של המקום, על כתפיו של אחד השותפים, ומי ששימש כאבי-העורקים והלב הפועם של המקום – בנג'י לנפנט.

לנו ולבלוג שלנו יש כבוד רב וחיבה עמוקה לבן אדם והחיוך. אחרי הכל, בנג'י הוא מי שבחר להאמין בנו ואפשר לחזון המוזיקלי שלנו להתגשם, בשלושה ארועים שהפקנו בחלל הדלי. הרומן החל בערב המהפנט עם Aybee, בו השקנו את הבלוג, המשיך עם הגעתו של Eric Cloutier הנהדר, והסתיים עם חגיגה מקומית של שלושה דיג'יים מקומיים, שבזכות בנג'י וצוות הדלי הרגישו הכי בבית. בישראל-אנדרגראונד אנחנו מאמינים באנשים שמאחורי המותגים, הרבה יותר מאשר במותגים עצמם. מהסיבה הזו חשבנו שיהיה זה ראוי, אם את מילות הפרידה מהדלי יספק לא אחר מאשר בנג'י בעצמו, אז הנה לפניכם ראיון פרידה או "יש לי קצת זמן עד הטיסה" מאת בנג'י.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: