אנחנו אנשים של הרגלים, עושה רושם. לקראת סוף השבוע אנחנו מכינים עבורכם בעמל רב המלצות לבילויים במהלך הסופ"ש, ובימי ראשון, כששאריות עננת הסופ"ש עדיין מרחפת מעל הראש, אנחנו מחפשים את הדרך להתניע את השבוע. החיפושים האלה הניבו את הפינה "תרבות יום א", שלוקחת את הספק עצלות ספק עייפות הזו של תחילת השבוע למקום הרבה יותר טוב.
ההמלצה שלנו הבוקר היא לרליס חדש דנדש של אמן מעניין בעל השם המורבידי
Burial. וויליאם עמנואל בוון הבריטי יוצר מוזיקה, שבאופן לא מפתיע הודבק לה הז'אנר דאבסטפ, אולם בימים בהם כמעט כל דבר שספק-נשבר-ספק-נסדק לו המקצב מקבל את התווית הזו, גם לא מפתיע שיחד עם דאבסטפ כותבים ליד היצירות שלו גם 2-סטפ-גאראז', אמביינט, האוס, טקנו, צ'יל אאוט, ובעצם כל דבר פרט לשאנסונים צרפתים. הנסיון המבדח והלא מוצלח לקטלג מוזיקה כשייכת לז'אנר ספציפי, מצביע לרוב על ערך מוסף במוזיקה. אנחנו קוראים לזה איטלגנציה.
אחרי אלבום מבריק בשנת 2006, ועוד אחד מצוין ב-2007, משהו מוזר קרה לבחור. גלים החלו להווצר ברשת, כשנודע שהוא יהיה אמון על פרק בסדרת הקומפילציות המבריקות DJ-KICKS, עוד בשנת 2008. הציפיות עלו השמיימה בסערה והבלוגוספירה געשה, אולם מאז ועד היום היצירה נותרה בגדר תאוריה בלבד, והשאירה רבים בוהים בחלל הריק. בשנה שעברה החלו לבצבץ הפתעות מכיוונו, בצורת שיתופי פעולה מעניינים עם לא פחות מאשר Massive Attack האלמותיים, Fourtet וגם Thom Yorke. אבל עדיין אי אפשר לומר שהאמן יצא מהצללים בהם מתנהל. לא, לא מדובר באותו סוג של החבאות אל הכלים כמו שמציגים The Knife בימים כתיקונם, אלא פשוט, כך נראה, בסוג קיצוני של סלקטיביות וביקורת עצמית.
ממש לא מזמן שוחרר הסינגל החדש שלו, שמדגים כל כך יפה מי זה או "מה זה" Burial. בחנות המקוונת ג'ונו, כשהבינו שלקרוא למוזיקה בעלת המקצב הלא-תמיד-יציב בשם 'דאבסטפ' זה סוג של עלבון, המציאו קטגוריה בשם 'Deep Dubstep'. זקני השבט זוכרים בוודאי, שכשהיינו צעירים ויפים, לכל ז'אנר שהתפתח למשהו מעט משודרג הצטרפה המילה Deep. דיפ-טק-האוס, דיפ-טקנו, דיפ-פרוגרסיב, דיפ של גוואקאמולי שהולך נפלא עם הנאצ'וס. שם הניחו כלאחר כבוד גם את Truant החדש של Burial.
בשני קטעים מאוד ארוכים וויליאם עמנואל לוקח את המאזין ללא פחות ממסע מצמרר בנבכי הטקסטורות, שהוא קורא להן מוזיקה. מקצב מהפנט, סאונד מלא בלכלוכים מכוונים, הפסקות, עצירות, שינויי קצב, החלפת כיוון, מקצבים עדינים ומרגשים, אטמוספירה מלאה בערפילים ובווקאלים מרחפים. ברליס אחד קטנטן מצליח הבחור להכניס מספיק תוכן, שאמנים אחרים לא היו מצליחים לדחוף באלבום שלם, וזה מעורר הערצה.
אז אחרי שכל זה נאמר, לכם נשאר לשים אזניות, או לחילופין לפנק את החברים בעבודה במעט איכות, ולהנות מהיצירות. אנחנו כמובן ממליצים לכל המעריצים החדשים לקנות את המוזיקה ולתמוך באמן כאן, או ישירות בלייבל.
israelunderground 
להשאיר תגובה