Eric Cloutier Revealed – Hebrew

Eric Cloutier

מעולם לא היינו פרומוטרים. אנחנו אוהבים מוזיקה בכל ליבנו, אנחנו דיג'ייז ואנחנו קלאברים, אבל אנחנו ממש לא פרומוטרים. מעט המסיבות שארגנו עד היום נולדו מתוך תשוקה למוזיקה ורגשות עמוקים. אחרי הכל, מוזיקה היא הצלילים שנוצרים כשרגשות משתוללים. במוזיקה של אריק נתקלנו לפני בערך ארבע שנים, וכבר אז החלטנו ש"הוא חייב להגיע לנגן בארץ". שנים חלפו וסוף סוף היום הזה הגיע, ואריק מגיע לנגן במסיבת שבועות שלנו ביום שלישי הקרוב. מכיוון שאריק אינו שם מוכר למרבית שוכני הרחבות בארצנו, החלטנו לקיים איתו ראיון קצר, שעשוי לחשוף אותו מעט לקהל המקומי. התוצאה הנהדרת לפניכם. תהנו. 

נתחיל משאלה לא פשוטה – מי הוא אריק קלוטייה, עבור מי שלא שמע אותו מעולם? איך היית מתאר את המוזיקה שלך?

וואו זו באמת שאלה קשה. אני לא אוהב להכנס לסמנטיקה מוזיקלית אז לרוב אני פשוט אומר לאנשים שאני מנגן טקנו והאוס. כל התאורים המדויקים לכאורה הם סתם צרים מכדי לתאר את המוזיקה. מה שלא יהיה, ולא משנה מה אני מנגן, הנטיה היא לכיוון סאונדים היפנוטיים וטריפיים, אבל לפי מצב הרחבה, הקהל והתחושה הכללית של הלילה, אני צולל למגוון רחב של סאונדים ואמוציות. אני חושב שהכח שלי הוא היכולת לגרום לאנשים לעבוד קשה ולעבור בין לא מעט סוגים של רגשות כשאני מנגן, שזה גם מה שאני עושה בעצמי, כדיג'יי על העמדה. אני חושב שמוזיקה צריכה להיות מסע, וזו המשימה שלי לספר את סיפור המסע הזה לקהל.

בוא נדבר קצת אופנה. שמות כמו דדמאוס וסקרילקס הם עצומים בגודלם. אתה חושב שהם ראויים לכל ההערצה הזו? האם המוזיקה שלהם, לדעתך, עומדת בציפיות?

שאלה על השניים האלה זו שאלה די טעונה מבחינתי. אני ממש לא חובב את המוזיקה הזו, בלשון המעטה, אבל זה לא משנה את העובדה הפשוטה, שאי אפשר להפיל ח'ברה שהגיעו לרמה הזו. יותר חשוב מזה זו ההכרה בעובדה שלמי שנמצא שם על הפסגה כמוהם, יש לו עבודה מאוד קשה, ואי אפשר שלא להעריך אותם על כך שהם מבצעים אותה. אני רק יכול לקוות שמבין מליוני המעריצים שלהם, לפחות חלקיק קטן יחליט לבצע מאמץ, אפילו קל, כדי לחפש עוד סוגים של מוזיקה ויגיע למוזיקה היותר עמוקה, אמנותית ופחות מסחרית. אם זה יקרה, אני רק אוכל לומר תודה לדדמאוס וסקרילקס שפתחו את הדלת בפני עוד ועוד אנשים להגיע למוזיקה אלקטרונית. בלי שכמותם, אני ואלפי דיג'ייז אחרים לא היינו מגיעים לעולם לקהל הזה.

האם יש איזה תקליט ספציפי שאף פעם לא יוצא לך מהקייס? איזה ולמה?

יש יותר מקטע אחד כזה, שאני תמיד טס איתו ותמיד יכול לסמוך עליו, אבל אם הייתי צריך לבחור רק אחד, שלעולם לא מאכזב ותמיד איתי, זה יהיה הבי-סייד של תקליט ישן של Jasper Dahlback, שנקרא "What's the Story, Mr. Templar?". זה קטע פשוט מפלצת. פשוט לא רוצה להתיישן.

What's the Time, Mr. Templar?

כיום אתה חלק מהלייבל TANSTAAFL (ראשי תבות באנגלית של "אין דבר כזה ארוחה חינם"). מה התפקיד שלך בלייבל ואיך הגעת לשם מלכתחילה?

הלייבל נמצא בבעלות של שני חברים קרובים שלי, John Osborn ו-October, אז יצירת המוערבות שלי בלייבל דווקא הגיעה באופן טבעי למדי, ואפילו צפוי משהו. יש לשלושתנו את אותו הויז'ן המוזיקלי, ושלושתנו מנגנים ומקדמים את אותם שסוגים של מוזיקה. התפקיד שלי בלייבל הוא סיוע בהפצה הדיגיטלית של הרליסים, שאנחנו מפיצים דרך הפרויקט הדיגיטלי DGTL של הלייבל Clone. מעבר לכך, המעורבות שלי בלייבל תגדל בהמשך, כשגם אוציא בו את הרליסים שלי, כשיגיעו בעתיד. זה פשוט דורש קודם כל שיהיו לי כמה קטעים מוכנים שגם אני וגם הם, איך לומר…מאשרים.

אפילו עם רליסים עתידיים שכבר מתבשלים, אנחנו מאמינים שאתה קודם כל – דיג'יי. ההנחה שלנו במקום? אתה חושב שדיג'יי שאינו יוצר בכלל יכול להצליח בסצינה היום בלי לעסוק גם ביצירה?

אחרי שנים של משחק ביצירה, רק עכשיו אני מתחיל לעבוד על רליסים מסודרים. בניגוד גמור התקלוט התחיל אצלי עוד בשנת 1996, אז אפשר לומר שאני מקרה נדיר שבו ההצלחה כדיג'יי לא היתה תלויה באופן מוחלט או ישיר ביצירה. יש מעט מאוד אמנים (דיג'ייז) פעילים, שיכולים להתעסק רק בזה, בלי איזו תוספת מהצד, כמו עבודה בלייבל, או עבודה אחרת. רובם חייבים משהו חוץ מרזידנסי, כשרון ותקליטים טובים כדי להצליח באמת. כשאני מסתכל על מה שקורה היום בחוץ, די ברור לי שאני מאחרוני הפריטים של זן נכחד, ואני אהיה בהלם מוחלט אם אצליח למצוא דיג'יי צעיר (ואני מתכוון למישהו שמנגן ממש רק כמה שנים בודדות), שמצליח להשיג גיגים ענקיים בלי איזה רליס ביד. מסתבר שזה מה שפרומוטרים מחפשים, כשהם מחפשים דיג'יי להחתים לגיג. היה לי מזל מטורף שהצלחתי להגיע לאן שהגעתי באמצעות תקליטים ויכולות תקלוט, ואני מחכה כבר לעבור לשלב הבא, ואולי לנער את התווית "רק דיג'יי".

איזה קטע או שיר היית בוחר לשמוע בבית אחרי יום ארוך וקשה?

אם מדובר ביום ארוך וקשה, רוב הסיכויים שאני אתחפר עמוק באוסף הדאב שלי, ואבחר משהו מרגיע. בקטגוריה הזו יש לי קטע טוב לדוגמה, שמעולם לא אכזב אותי במקרים האלה, ולעולם גם לא יאכזב. ממש אוצר.

Exozz vs Octal – Mining

ואם כבר בימים קשים עסקינן, מה אתה אוהב לעשות חוץ מלתקלט ולעסוק ביצירה?

פרט לתקלוט ויצירה אני עדיין עסוק בהתמודדות עם המעבר לברלין. הניירת והבירוקרטיה הלא נורמלית פה הצליחו להאט אותי, אבל אני כבר מחכה לרגע שאקנה לעצמי זוג אפניים ואתחיל לחקור את העיר (ועל הדרך אספוג קצת שמש אולי, ואעשה פעילות גופנית). אני גם מחכה לחזור לרוץ. זה לא קרה כאן כי שכחתי את נעלי הריצה שלי בארה"ב ברוב חכמתי. מעבר לכל זה הדבר הכי חשוב לי הוא לבלות זמן איכות עם ארוסתי המדהימה. אנחנו מאוד אוהבים ללכת למוזיאונים, ויצא לנו קצת לטייל באירופה ביחד.

ניגנת כבר כל כך הרבה פעמים שקשה אולי לזכור, אבל נסה לבחור את הגיג האחד והכי מיוחד מבין כולם.

במשך השנים צברתי כמויות אדירות של חוויות מגוונות, אבל בלי למצמץ וללא כל ספק אף אחת מהם לא משתווה לסט בפסטיבל Labyrinth ביפן. זה ללא ספק הארוע הכי מדהים שהיה לי הכבוד הגדול לנגן בו, ואני כל שנה מחכה לחזור לשם כדי לפגוש את החברים שהכרתי שם ולעשות חיים משוגעים. לנגן שם היה פשוט מדהים. זה ממש הרגיש כמו חלום, ואני עדיין מקבל עור-ברווז וצמרמורות כל פעם שאני נזכר בזה. פשוט…קסום. Russ, הפרומוטר, הצליח ליצור שם בפסטיבל את אחד המקומות הכי יפים בעולם, רק חבל שזה לשלושה ימים בשנה בלבד. אני ממליץ לכל מי שיש לו את האפשרות, לעשות הכל כדי להגיע לפסטיבל הזה לפחות פעם אחת בחיים ולהשאר עם פה פעור.

השמש זורחת ואתה בחוץ, מנגן. הקהל בשיא ההשתוללות אבל אתה צריך עכשיו לבחור רק עוד קטע אחד ודי, ממש כשהשמש מתחילה לזרוח. איזה קטע אתה בוחר?

קטעי זריחה הם תמיד הכי קשים לבחירה, בגלל שמדובר ברגע כל כך חזק, וכולם מסתכלים עליך בציפיה, אז אתה מרגיש מחויב להפוך אותו לרגע בלתי נשכח. אולי יש כמה קלאסיקות שהייתי מצביע לכיוונן די בקלות, אבל עדיין הייתי בוחר משהו קצת יותר עדכני…את הקטע OAR003-B של Oni Ayhun.

Oh…sweet sweet sunrise

אנחנו מבינים שזו הפעם הראשונה שלך בתל-אביב. יש לך ציפיות? אולי איזה מסר שתרצה להעביר לכל מי שמתכוון להגיע לשמוע אותך?

כן זו הפעם הראשונה שלי בתל-אביב, ואני ללא ספק מתרגש לקראת הביקור הזה. אני תמיד אוהב חוויות חדשות ויש לי ראש פתוח. אני מקווה שגם הקהל יגיע עם ראש פתוח…הולך להיות ממש טוב!

איזה אלבום היית לוקח איתך לאי בודד?

אלבומים לאי בודד – אלה תמיד שאלות מעניינות. נראה לי שאם אהיה תקוע באי בודד עם אלבום אחד לשמוע בשארית חיי זה יהיה האלבום "Under the Radar" של להקת Grade. יש לי הסטוריה ארוכה של פאנק (עם P) והארדקור, שמרבית האנשים בכלל לא מודעים אליה, והאלבום הזה מעולם, אבל מעולם, לא אכזב אותי.

תגיות: deli, Eric Cloutier, Exozz vs Octal, hebrew, Interview, Israel Underground, Jesper Dahlback, Mining, music, OAR003-B, oni ayhun, selections, Tel Aviv, The Sprut, TLV, אנדרגראונד, דלי, ישראל, מסיבת שבועות, ספרוט, עברית