תרבות יום א' – במורד נתיב הזיכרון

10 נוב

artworks-000057821683-ejpd58-original

בלריק ביט הוא ז'אנר מוזיקלי, שהחל להתפתח אי שם באמצע שנות השמונים, ועיצב את הגדרתו המוזיקלית המלאה עשור מאוחר יותר הז'אנר היווה למעשה שילוב של מוזיקה בעלת זיקה לסגנונות הדיפ-האוס וה- R&B, וכלל בין היתר השפעות מהמוזיקה לטינית, אפריקאית, סגנון הפנאק והדאב. אפשר לתאר את הסגנון כשילוב מוזיקלי לא סטנדרטי, החל מניו-ביט מינימליסטי ועד לשירי פופ בגסראות מלאות, כשגיטרה אקוסטית ופסנתר שולבו בחום בחלק ניכר מההפקות. החשיפה לעולם, לפחות בקנה מידה רחב, נעשתה בזכות שלישיית הדיג'יים הבריטית, שכללה את Trevor Fung ,Paul Oakenfold ו- Danny Rampling. הם בילו את קיץ 87' באיביזה ואחרי ששמעו את DJ Alfredo (מי שנחשב לאבא הרוחני של הז'אנר) במועדון האמנזיה, נדהמו ועם חזרתם החליטו להפיץ את הבשורה בממלכה המאוחדת. סט מיוחד, שמרכז בתוכו את כל הטוב שיש לז'אנר המיוחד הזה להציע, הוא התוסף התרבותי שלנו השבוע, בפינת תרבות יום א'. 

יש הטוענים כי במרוצת השנים הסגנון, שהיה מזוהה עם סטים אקלקטיים ולא שגרתיים איבד את הפופלריות שלו ונבלע תחת המעטפת של ז'אנרי הצ'ייל-אאוט והדאון-טמפו. מנגד, אפשר לטעון שלא כך הדבר וכי רוח הבלריקה תמיד נשארה קיימת. קשה שלא לראות בהתפתחות הסאונד הבריטי לאורך שני העשורים האחרונים עקבות ברורות מהמוזיקה אותה היה בוחר די ג'יי אלפרדו לנגן להמונים. עם תחילת שנות התשעים, כשהביפיאם המקובל נהפך למהיר יותר, השתרבב ה"האח" הרע של המוזיקה – האסיד לתוך הנוף המוזיקלי וכך התקבלה אינטרפטציה חדשה לסאונד. אנדרו וות'רול, פול אוקנפולד, סשה ורבים אחרים אימצו את השפעת הצליל הבלרי לתוך היצירה שלהם בתחילת שנות ה-90. 

המיקס שלפניכם, הנושא את שם הפוסט הזה, הוקלט על ידי צמד הדי ג'יים – Steve Cass & Justin Wilson, שמריצים את הליין No Strings Attached בעיר אדינבורו שבסקוטלנד החל מ- 1995. זוהי שעה וחצי של קטעים מ"פעם" שהם היו אוהבים לנגן לדבריהם: "back in the day". מדובר במסע מוזיקלי יפה, שנע במחוזות הבלריק ביט, אסיד האוס ושאר דברים שגורמים לך לרצות לרקוד. אם בא לכם להיזכר ב: inner City, The Beloved, FSOL, Frankie Knuckles, The Orb ועוד רבים אחרים, אז הסט הזה בשבילכם. תהנו.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “תרבות יום א' – במורד נתיב הזיכרון”

  1. soulcat1978 10/11/2013 בשעה 21:00 #

    קראתי איפה שהוא שהז'אנר הקרוי "באלרי" היה גם תולדה לא מכוונת ופרוזאית של די ג'ייז עם אוספי תקליטים אקלקטיים שלא היו בהם מספיק תקליטים מז'אנר מסויים בשביל להחזיק ערב "קוהרנטי" 🙂 בין אם זו אמת חלקית או אגדה מוחלטת, מזל שזה קרה! בשבילי "באלריקה" זה שם קוד לסטייט אוף מיינד, או יותר נכון – סטייט אוף הארט מסויים שאין שום אופציה להסביר במילים. אז אני אסתום. ואקשיב. ואתרגש ♥
    וגם – כיף איתכם.

  2. israelunderground 10/11/2013 בשעה 23:40 #

    סולקט, אוהבים אותך, מאוד. איזה כיף של תגובה, כהרגלך 😉

    את צודקת לגמרי לגבי התולדה הלא מכוונת.
    בזמן הכנת הפוסט, נקלע לעיני מאמר מרתק בו תיארו את הסגנון במספר תיאורים כגון:

    "Balearic is a fuzzy and scattered set of records that may or may not include Wang Chung, Phil Collins and Simply Red."

    "pop records that sound good on pills"

    ואלו ציטוטים של תשובות, שהועתקו ממספר לוחות פורום ברחבי הרשת לשאלה 'מה זה בלריק?'

    "Harvey playing Easy Lover in the a.m. at New Hard Left"
    "Hearing Donna Summer’s State of Independence on a pill for the first time"
    "Love of music for its own sake, free of puritanical bias and entrenched prejudice, free of marketing pigeonholes."

    והתיאור של ברי דונובן הזוכה ביג טיים:
    "It’s a state of mind. It’s a group of islands. It’s sand in your foreskin but not caring. It’s Clark’s comfy shoes. It’s corduroy. It’s a lazy place. It’s warm. It’s Wellington boots. It’s knowledge. It’s Moonboots. It’s carpet not laminate. It’s Van Halen not Europe. It’s council not Hilton. It’s Jason Boardman. It’s the M10. It’s borrowing not buying. It’s me, it’s you, it’s everybody. It’s bollocks. It’s great."

    מומלץ לפנות זמן מה ולקרוא את המאמר "In Search of Balearic" שכתב Bill Brewster ב- 2008 לאתר של דיג'יי היסטורי. זה קסום ומרתק כאחד ושופך אור רב על הימים הראשונים באיביזה, ההתחלה של הג'אנר וסיפורו של הדיג'י והאגדה Alfredo.

    http://www.djhistory.com/features/in-search-of-balearic

  3. soulcat1978 11/11/2013 בשעה 11:37 #

    כרגיל יכולה לסמוך עליכם שתעשו את עבודת המחקר 😉
    ואכן התיאור האחרון זוכה ביג טיים! בהחלט אפנה זמן לקריאת המאמר.
    וזה בלתי נמנע להוסיף שוב כמה כאלה:
    ♥♥♥
    לבבות זה הכי באלרי 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: