Tag Archives: Scotland

וויסקי לצאת איתו לדייט

28 יונ

בשנים האחרונות שוק הוויסקי העולמי מאוים באופן משמעותי ע"י הביקוש הגואה לנוזל הזהוב ביבשת אסיה. כשבחרו את כמות החביות אותן ימלאו אי שם לפני 12,15 או 20 שנים, לא לקחו בחשבון את הקפיצה בביקוש, והתוצאה היא מלאים מוגבלים ויקרים יותר, ככל הנראה בחמש עד עשר השנים הקרובות. מציאת בקבוק עם הצהרת גיל דו-ספרתית, שבא לכם פשוט לחבק ולקחת הביתה, אינה משימה טריוויאלית. מרבית בקבוקי הוויסקי בני העשרה נמכרים במחירים גבוהים עוד לפני שקלול מדד הפוזה, אחריו החיים נהיים קשים במיוחד, וכל וויסקי עם דרגות על הכתפיים נוטה לנפנף בהן בריש גלי.

לא מפתיע, אם כן, שבקבוקי וויסקי יעשו הכל על מנת לצוד את עיניכם בכל דרך אפשרית – לעתים יהיה זה הוויסקי הכי מעושן, לעתים הכי מיושן, ולפעמים הכי קשקשן. המשותף לרובם – התכונה בגינה קניתם את הבקבוק תבלוט ביתר שאת, ואילו האחרות לא בהכרח יעמדו בקצב. היום, גבירותיי ורבותיי, מהפך, ולשם שינוי נצחון הרוח על הכח. ממש נבחרת איסלנד בכדורגל, רק בוויסקי.  להמשיך לקרוא

Laphroaig Quarter Cask – רבע זה השלם החדש

5 מרץ

במסגרת פינת הוויסקי הלא-ממש-קבועה בבלוג הספקתי לקפוץ כבר פעמיים לאירלנד, וגם לחזור ולהתעסק בוויסקי עדין ולא פחות ממבריק. בעבר כתבתי גם על וויסקי מתקתק ומעניין, אבל הפעם אני חוזר למקורות, ולוויסקי מהאי Islay, שמתאפיין אולי בריח של מפגש מחזור של מכבי-האש, אבל יש בו יותר. הרבה הרבה יותר. נקודת ההתחלה של סיפור המזקקה התורנית אבד בנבכי הזמן, ויודעים רק לספר שבערך בשנת 1800, כשהאירים נטשו את דרום האי (או לחילופין שכחו איפה הניחו אותו, אחרי הכוס העשירית) הסקוטים תפסו את מקומם; אז הגיעו שני אחים ממשפחת ג'ונסטון, התיישבו שם על חוף האוקיינוס, ופתחו עסק נפלא. הסיפור של לפרויג ושלי מתחיל מאתיים וקצת שנים אחר כך. 

להמשיך לקרוא

Glencadam 10 – עדין זה המעולה החדש

22 נוב

לצפות מוויסקי, שהכינוי הרשמי שלו הוא "The Rather Delicate" להעיף לי את הסכך, עשוי היה להיות משעשע כמו לגלות שאלוף אירופה בג'ודו אוהב לסרוג בזמנו הפנוי. כשהבקבוק החדש והלא-ממש-מוכר-לי נפתח, ואחרי שההימור ירד לי בגרון, כבר החלטתי שמשהו יהיה חייב להכתב כאן. זה קרה לפני יותר מחודש, ובזמן הזה תהיתי מה גורם לי באמת לכתוב על וויסקי. התהייה הלכה והתחדדה, כשבזמן הזה שני קנדידטים מכובדים החזירו בקבוקם לבורא ולא זכו לפוסט (לסקרנים שבכם – מדובר בבקבוקים של Lagavulin 16 ושל Balvenie Golden Cask). זה לא שהם היו גרועים, חס וחלילה, אבל הם הצליחו לא להיות מיוחדים מבחינתי, בטח לא מול הנבחרת. ואז הגיע "העדין". 

להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – במורד נתיב הזיכרון

10 נוב

artworks-000057821683-ejpd58-original

בלריק ביט הוא ז'אנר מוזיקלי, שהחל להתפתח אי שם באמצע שנות השמונים, ועיצב את הגדרתו המוזיקלית המלאה עשור מאוחר יותר הז'אנר היווה למעשה שילוב של מוזיקה בעלת זיקה לסגנונות הדיפ-האוס וה- R&B, וכלל בין היתר השפעות מהמוזיקה לטינית, אפריקאית, סגנון הפנאק והדאב. אפשר לתאר את הסגנון כשילוב מוזיקלי לא סטנדרטי, החל מניו-ביט מינימליסטי ועד לשירי פופ בגסראות מלאות, כשגיטרה אקוסטית ופסנתר שולבו בחום בחלק ניכר מההפקות. החשיפה לעולם, לפחות בקנה מידה רחב, נעשתה בזכות שלישיית הדיג'יים הבריטית, שכללה את Trevor Fung ,Paul Oakenfold ו- Danny Rampling. הם בילו את קיץ 87' באיביזה ואחרי ששמעו את DJ Alfredo (מי שנחשב לאבא הרוחני של הז'אנר) במועדון האמנזיה, נדהמו ועם חזרתם החליטו להפיץ את הבשורה בממלכה המאוחדת. סט מיוחד, שמרכז בתוכו את כל הטוב שיש לז'אנר המיוחד הזה להציע, הוא התוסף התרבותי שלנו השבוע, בפינת תרבות יום א'.  להמשיך לקרוא

ברמן, תמזוג לי איזה פטיפון

5 אוק

חבית של וויסקי מנגנת תקליטים

כשהייתי ילד, מאוד אהבתי מכוניות, והיה לי אוסף מרהיב של מכוניות צעצוע Matchbox. המתחרה העיקרית לאהבת המכוניות היתה אהבת השוקולד. כמה שיותר מריר יותר טוב. הפנטזיות הילדותיות שלי התמקדו באופן לא מפתיע במכוניות עשויות משוקולד מריר, כי למה להסתפק באהבה אחת, כשאפשר לשלב את שתיהן. בקפיצה קלה כמה עשרות שנים קדימה, אהבתי לתקליטים וליצירת המופת הטכנולוגית שמנגנת אותם רחוקה מלהיות סוד, ופרט למשפחה המוזיקלית האנלוגית אני גם אוהב וויסקי איכותי, ומשתדל לכתוב גם עליו. אז באמת למה לי להסתפק באהבה אחת, כשאפשר לשלב את שתיהן?  להמשיך לקרוא

מחממים את הסאב

12 אוג

Domenic Cappello

נכנסים למועדון. המעבר החד מתאורת הרחוב החדגונית למופע, שמלטף את הרחבה הריקה למחצה, שוטף את העיניים בגל צבעוני. הווליום עדיין נמוך יחסית אבל הבאסים רוטטים ועושים נעים בבטן. חמש דקות עוברות, ואחרי שאמרתם שלום לבעלים של המועדון, לברמנים החביבים עליכם ולתאורן הנחבא לו אי שם בפינה, אתם כבר עם משקה ביד, מתנועעים במרכז הרחבה. הצלילים נשפכים לכם בלי מעצורים אל תוך הנפש, ממלאים אתכם באנרגיות לקראת לילה בלתי נשכח. זהו, חברים וחברות, החימום.

היום קצת קשה להאמין, כשמסתכלים על ההתעלמות הכמעט-גורפת של הקהל המקומי מהמחממים, שבימים מתוקנים פתיחת דלתות המועדון היו סימן לתחילתה של החוויה הלילית, ובמידה רבה גם לשיאה. אלו הן השעות בהן תשומת הלב של הדיג'יי לכל אחד מהרוקדים מולו היא הגדולה ביותר. כל בליין מקבל יחס מוזיקלי אישי, ואת הצלילים הנכונים, שיתפסו אותו במקום הנכון, ויגררו אותו עד הבוקר עם חיוך גדול. אם חימום טוב עושה לכם גלי חום נעימים, הגעתם לפוסט הנכון… להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: