Epilogue / Prologue

2 מאי

אומרים שסוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר. התפר הזה בין העבר המפנק והעתיד המסקרן הוא מקום מפגש פורה ומאתגר, כמעט כמו שני זרמים מנוגדים באוקיינוס, שנפגשים ליצור איזור עתיר חיים וצבעים, שזוכים לסדרות בנשיונל ג'אוגרפיק. בעוד חודש בדיוק אני עולה על מטוס למספר שנים בקנדה, ונקודת הזמן הטעונה הזו היא בדיוק הרגע הנכון למופע זיקוקים אחד אחרון.  

כששאלו אותי לפני מספר אי-זוגי בלתי מבוטל של שנים "למה אתה ממשיך עם ישראל אנדרגראונד", השאלה הזו היתה ללא ספק במקום. הפורום, צורת תקשורת חברתית אמיתית, שאיפיינה עשור אחר ומוקדם יותר, זכה עם הזמן להרבה קריאות ומעט מדי כתיבה, מצד חברים שלא קוראים להם גיא או רומן. על העצלות והסגידה הבלתי מתפשרת לפייסבוק הצליחה להאפיל רק חוסר התמיכה של הפלטפורמה בעברית, שהיתה חביבה מאוד על חברי IU. אם יורשה לי לצטט אחד "א.ד." (הורים לילדים קטנים מתבקשים לכסות להם את העיניים) – "וסעמ*** ערס ****לירבקום כבר עם הפורום המסריח הזה והקידוד המז**** בת** בעברית שאני צריך לשים בכל דף שאני נכנס עליו וגם לסדר ת'עברית הבת-**** עם האנגלית המחורבנת ועדיין הכל יוצא עקום חולרות טפו טפיומאט סוכה בלאט. זהו, שחררתי. נגמר" (נלקח מכאן בפורום הישן. שמתי קצת כוכביות בעצמי, כדי שהאינטרנט לא יצנזר את עצמו). ללא ספק אהבה גדולה.

אבל זוטות כמו פלטפורמה הן רק תירוץ, והעניין האמיתי היה הרצון לשתף במידע הנכון את האנשים הנכונים. כולם כבר התבגרו, הילדים שותים את כל הזמן…למי יש בכלל כח למסיבות בלילה, ואסור לשכוח שזה ממש "לא מה שהיה פעם", אבל בתוך כל זה פועם אותו הלב שהגדיר דור שלם של קלאברים, דיג'יים, יוצרים, פרומוטרים, יחצ"נים ואנשים שמחפשים חינמים. וכל עוד הלב הזה פועם, כך אמרתי – אנחנו כאן, נעשה את שלנו. הפורום הומת המתת חסד, הבלוג בו אתם קוראים עכשיו הוקם, ומאז ועד היום אנחנו מספקים תרבות בהזנה ישירה לכל מי שמעוניין בה. מה אתם יודעים, יש המון מעוניינים.

בשנים הקרובות לא אצא אתכם לאותן המסיבות או אחיה באותן הטמפרטורות, אם כבר מתעקשים. השפה מסביבי תהיה שונה, ואני אוכל לגלות אחת ולתמיד אם הפה של הקנדים באמת מנותק (ראו סרטון מצורף). עם זאת – אני מבטיח כאן ועכשיו: ישראל-אנדרגראונד ממשיך בכל הכח, ופשוט פותח סניף בטורונטו. עכשיו תגידו "אבל הבטחת מופע זיקוקים!"

קנדה – כמו כנען רק קר יותר

ישראל אנדרגראונד בשבילי זה לא רק הכתיבה בבלוג היום ובפורום בעבר. זה גם לא רק האנשים הנפלאים שהכרתי לאורך הדרך, אלא מדובר בנקודת המוצא לתקופה הזו בחיי בה, כששואלים אותי מי אני ומה אני, התשובה היא "דיג'יי", עוד לפני שהיא "מתכנת". למרבה הצער, בניגוד לבלוג, לא אוכל להמשיך לתקלט בארץ בעודי בקנדה, והפסקה ארוכה שכזו דורשת פרידה הולמת! (הנה, עכשיו זיקוקים)

אם כבר להפרד מהעמדות בארץ, אז לעשות את זה בארוע מיוחד ושונה – מסיבת יום העצמאות תחת כיפת השמיים, כשאני מנגן לפני אמן מדהים, ששמו עלה בשיחות מז'אנר ה"דברים שאנחנו ממש ממש רוצים" – Petar Dundov. יש בארוע הזה עוד אמנים נהדרים, מהארץ ומחו"ל, אבל זה דווקא שילוב הצוותים הנהדרים שעובדים על הארוע יחדיו, Eclipse Team ו-Tuning Shadows, שמבטיח מבחינתי לילה, בוקר, צהריים ואחה"צ בלתי נשכחים. מדובר בצוות נהדר, שעושה הכל מאהבה – ולכן אנחנו כל כך שמחים לשתף איתם פעולה. הבטיחו לי זריחה, הבטיחו גם פאנקשן-וואן. אני מצידי החלטתי לשבור קצת את הכלים בין התקליטים שהולכים על הקווים, וזרקתי בקייס גם את זה…

תחזיקו חזק את הכיסא

אז אם אתם מעוניינים להפרד מפרידום כמו שכתוב בספר הספרים, "באותות ובמופתים", אנא פנו אלי בפרטי ואשמח לתת לכם פרטים על הרייב הצפוי. כל השאר מוזמנים להיות בקשר בערוצים החברתיים, רק שימו לב להפרשי השעות, שלא תעירו אותי באמצע הלילה 🙂

קליק קטן – והתמונה גדולה

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “Epilogue / Prologue”

  1. קליין 02/05/2014 בשעה 21:44 #

    מי זה הא.ד. הזה ? איזה בהמה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: