שיעור הסטוריה #2 – Remastered

17 נוב

grandmasterflash

הפורום הישן של "ישראל-אנדרגראונד", מעבר להיותו קופסת-זכרונות שכיף לנבור בה, הוא בראש ובראשונה מקור מהימן לתיעוד היסטורי מרתק, שלא איבד מקסמו גם שנים אחרי שנכתב. דוגמה מצוינת לכך הייתה הפוסט ששלפנו ממנו בעבר – שיעור מאלף בהסטוריה של התקלוט, שנותר רלוונטי כאילו לא עבר עשור מאז נכתב לראשונה. ביום חרפי שכזה, בו אתם ככל הנראה לא הולכים לשום מקום, החלטנו להעביר את שיעור ההסטוריה השני.

את השיעור הפעם כתב צח נעים, חבר וותיק בקהילת IU, שכיום עושה לו חיל בלונדון. לא נעז לפספס את ההזדמנות להחזיר אותו לישראל (אנדרגראונד), אפילו אם זה אומר לשלוף מהבוידעם תוכן שכתב בעבר.

כמו בשיעור הקודם, פרט לעריכה קלה שמעבירה את הטקסט מ-2005 ל-2015 – הכל נותר כשהיה – מעניין, רלוונטי ומעשיר. הקרדיט כולו מגיע לצח, שמבחינתנו תמיד יהיה חבר של כבוד ב-IU, כותב נהדר והצהרת אופנה מהלכת. כבוד למגזר. 

Grandmaster Flash

במשך ארבעים שנות היפ-הופ (התנועה התרבותית ולא רק הז'אנר המוזיקלי) מספר דיג'יים בודדים זכו להכרה ואהבה עולמית, שהתקרבה לזו לה זכה Grandmaster Flash. הוא היה הראשון ששידרג את השימוש בפטיפונים לטכניקות המוכרות יותר כיום, ובמידה רבה אחראי להפיכת הדיג'יי לא רק לשולט-בקהל, אלא גם לאמן.

ההתחלה

ג'וזף סדלר, הידוע בכינויו "Flash", נולד וגדל ברובע הברונקס שבניו יורק, באותה התקופה האיזור הכי תוסס מבחינת חיי לילה, וללא ספק מקור ההשראה שלו. אהבתו לתקליטי ויניל הוצתה לראשונה כאשר שיחק עם התקליטים של אביו, במחסן המשפחתי עם פטיפון Hi-Fi ישן. כשהיה נער מתבגר, בחר ללמוד אלקטרוניקה והנדסה בבית ספר מקצועי, וכבר אז סובב תקליטים במסיבות רחוב ופארקים ציבוריים.

הכניסה הרצינית שלו לעולם התקלוט התרחשה בשנת 1974, אז הושפע מדיג'ייז כמו Kool Herc, שניגן לא מעט קטעי דיסקו עם שינויים בקצב, הופעות אורח של תיפוף ומעט ביט שבור (כל זה קרה הרבה שנים לפני שז'אנר ה"ברייקביט" הומצא. הרגעים הספורים בתוך קטע דיסקו, בו משתלט תיפוף או ביט מעט שבור היו כר הגידול של חבורות רקדנים כמו ה-B-Boys, שעלו לבמה לרקוד את גלגולו המוקדם של הברייק-דאנס, למשך חצי דקה עד דקה, ואז חזרו לעמוד בצד וחיכו לברייק הבא בקטע – ג.ר.). ככל שביקר ביותר מועדונים כך גם נחשף פלאש ליותר סגנונות מוזיקלים. הרגע המכונן הראשון הגיע כשהכיר את Pete DJ Jones, תקליטן דיסקו שנחשב באותה תקופה לאחד המנוסים שבחבורה, וככל הנראה הראשון שתיקלט בשיטת "ההכנה", בעוד שטכניקת התיקלוט של Kool Herc התבססה על ניחושים,  והייתה תלויה ברגע בו הוא הפיל את המחט על התקליט (ומכאן הביטוי Needle Dropping).

פלאש התלהב מהשיטה השונה, וביקש מג'ונס רשות להתאמן על המערכת הביתית שלו. אחרי מספר אימונים ונסיונות חווה הפלאש רגע של יוריקה, והבין מדוע המיקס של ג'ונס כה מושלם – במערכת של ג'ונס היה כפתור, שמאפשר לשמוע את הקטע שמתנגן על גבי הפטיפון השני עוד בטרם נשמע ברמקולים וע"י הקהל, וכך ניתן להכין מראש את הנקודה בה יתחיל המיקס. כיום אין ולו מיקסר אחד, שלא מאפשר לבצע את הפעולה הזו – ה-cue. זוהי במידה רבה אחת מאבני היסוד של טכניקת התק'לוט המודרני, ועבור פלאש – הצעד הראשון בפיתוח הטכניקה האישית שלו. בסיוע הידע הטכני מלימודי האלקטרוניקה שלו פיתח פלאש מערכת דומה, שאיפשרה לו לבצע cue במהלך התיקלוט.

יום אחד, בשעה שניגן במסיבה ובחן בקפידה את תגובות הקהל למוזיקה שבחר, עלה במוחו רעיון – מדוע לא להחזיר את הקהל לרגעי השיא שוב ושוב ושוב? כך, לפי הפלאש, נולד הרעיון של סידור התקליטים באופן, שיאפשר לבצע חיתוך ("Cutting"), ולשלהב את הקהל. גלגולה המודרני והמורכב של השיטה הזו ידוע היום בשם סקראצ'ינג ("Scratching").

ישנה אגדה, המספרת גרסה מעט שונה של הסיפור, לפיה ילד שצפה בגראנדמאסטר פלאש והעריץ אותו (בכל זאת מדובר ברובע הברונקס העני, בו חצי מהמסיבות התרחשו במגרשי כדורסל ומחסנים, ולכל ילד היתה גישה למסיבה, למוזיקה ולדיג'ייז) התאמן בביתו בתיקלוט, וכשנדרש ע"י אימו להפסיק לנגן ולבוא לאכול, הזיז את התקליט אחורה עם היד ועצר אותו כדי לענות לאמא, ובעצם יצא לו סקראץ'. הילד הנלהב רץ לאליל שלו, הראה לו את הרעיון, וזה אמר לילד תודה רבה והלך לעשות מזה קריירה. הפינה לשיפוטכם – ג.ר.

הסקראץ', הביט בוקס וכל מה שקדם

פלאש היה משתמש בשני עותקים של אותו התקליט, ומזיז אחד מהם קדימה ואחורה בעזרת המרפקים ופרקי היד, ובאותו הזמן הזיז את הקרוספיידר מצד לצד, כך שהקהל היה שומע את רגעי החיתוך. בתחילה הקהל הסתכל עליו כמשוגע, אבל לאט לאט הפך פלאש ללהיט.

בשנת 1971 הוא כבר המציא ותעד באופן מדעי שיטות עבודה מקצועיות על פטיפונים כמו ה – Quick Mix Thoery, שהשתמשה בשיטת החיתוך על מנת ליצור מיקס מהיר וחד. שיטה זו נחשבת עד היום לבסיס, שעליו מבוססת כל סצינת מיקסוס ההיפ-הופ. בנוסף המציא פלאש טכניקות מיקס נוספות בשמות Punch Phasing, Doubleback, Backspinning.

הטכניקה המכונה Punch Phasing מתייחסת להכנסה פתאומית של מקטע מסוים בתקליט, בשעה שתקליט אחר עדיין מתנגן. Backspinning היא חזרה על אותו הלופ שוב ושוב ושוב, תוך שימוש בשני תקליטים זהים. בשעה שאחד מנגן את אותן כמה שניות, התקליט השני נמשך אחורה לנקודת ההתחלה של הלופ, ומנוגן. באותו הזמן התקליט הראשון נמשך גם הוא אחורה, וחוזר חלילה. ריטואל שכזה יכול באופן תאורטי להמשך לנצח, כתלות במיומנות הדיג'יי.

שיטות העבודה של פלאש הפכו אותו למושא הערצת הקהל, עד שהעדיפו לעמוד ולצפות בו בפעולה מאשר לרקוד. מוטרד מההשלכות ומההפרעה לריכוז שלו, הגה פלאש את רעיון ה-MC – ווקאליסט שנמצא על הבמה ליד הדיג'יי, ודואג להשאיר את הקהל משולהב ובתוך הקצב, ע"י קריאות קצביות ומלהיבות. פלאש צירף לעצמו שלושה MCs נבחרים – Cowboy, MC Melle ו Kid Creole. בהמשך העלה את הרעיון להשתמש במכונת תופים אלקטרונית, ושילב גם אותה בסטים שלו. יחד עם שלושת ה-MCs ומכונת התופים נוצר הרכב חדש שנקרא בשם הדי-מתבקש: Grandmaster Flash and the 3 MCs with the Beat Box

ב-1975 פלאש העלה את הרף עוד יותר, כאשר המציא את שיטת ה-Clock Theory, בה מסמנים קטעים מסויימים בתקליט באמצעות מדבקות צבעוניות, וכך יודעים בדיוק היכן נמצא כל לופ. השיטה איפשרה לשכלל את הפאנץ' פייזינג והבאקספינינג לרמות דיור גבוהות במיוחד, אך גם להחזיר לקדמת הבמה את שיטת ה-Needle Dropping, שנחשבה בשלב זה כבר לחובבנית. בעזרת המדבקות פלאש זרק לתוך הקצב קטעים ולופים בדיוק מושלם, ובלי שאף אחד ישים לב. פלאש העלה עצמו רמה אחת מעל הדיג'ייז האחרים בתקופתו, והצליח לשדרג באופן משמעותי את היחס של הקהל הרחב אל הדיג'יי ואמנות התקלוט.

הלילות בהם ניגן במועדוני דיסקו מקומיים הפכו לאגדה, ומועדונים שהכילו בלילות אחרים כ-400 איש לכל היותר, מצאו עצמם מאכלסים 3,000 איש, שנדחסו רק על מנת שיוכלו לצפות בקסמיו של איש אחד. הטכניקות שפלאש המציא כבשו את העולם בסערה, ונתנו לו ולרובע הברונקס הכרה עולמית. פלאש אפילו קיבל את פרס ה-DJ Vanguard מביל גייטס בעצמו, על כך שהפך את הפטיפון ממכשיר שמע לכלי נגינה.

מאסטר פלאש וחמשת הזועמים

אחרי שהיה אחד הדיג'ייז האחראים לפריחת תרבות ההיפ-הופ בתחילת שנות השבעים, בשנת 1977 הקים פלאש את הרכב ההיפ-הופ הראשון יחד עם חמישה חברים נוספים מרובע הברונקס. שמם היה Grandmaster Flash And The Furious Five. ההרכב החלוצי, מגובה במוניטין העולמי שרכש פלאש באותן השנים, היה החדשני ביותר בתחומו, בין היתר משום שפלאש שילב את מילות השירים יחד עם הטכניקות שפיתח, וסיפק לקהל חוויה אותה לא הכיר קודם לכן. אם כל זה לא הספיק, ללהקה היה אס נוסף בשרוול – היכולת המדהימה של פלאש לבצע את טכניקת הסקראצ'ינג עם כפות הרגליים, הבהונות ואפילו המרפקים.

ב-1981 יצא התקליט הראשון של פלאש והחמישה, שהציג לעולם את טכניקות ה-Cutting וה-Scratching. התקליט נקרא The Adventures of Grandmaster Flash on the Wheels of Steel, והיה ללהיט בכל רחבי העולם. ההשפעה הענקית של פלאש על עולם המוזיקה לא יכלה לעבור ללא התייחסות ראויה, ולכן הוחלט להעניק לו את מקום הכבוד בהיכל-התהילה של אחד מהמפעלים הנחשבים ביותר בעולם התקלוט, ה-DMC.

פראנסיס גראסו אולי שינה את המשמעות של התקלוט, אך היה זה Grandmaster Flash, שהפך את הדיג'יי מעבד-לקצב, למוזיקאי לכל דבר ועניין.

לצפיה בפוסט המקורי בפורום ישראל-אנדרגראונד – לחצו כאן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: