רעש, מנמיכים

30 ספט

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; בערך שעתיים אחר כך הוא המציא את הקלטת, ואיתה את העפרון (למה? ככה). ילדי אותן השנים יזכרו גם את הכפתור הנהדר ההוא ב"ווקמן", שהפעיל את מנגנון הנמכת הרעשים Dolby B. מאחורי הכפתור ההוא, בווקמן של שנות השמונים, היה עולם ומלואו של טכנולוגיה. בניגוד גמור לעשור ההוא, דווקא היום בולטת בהעדרה טכנולוגיה, שתעלים רעשי רקע מיותרים במוזיקה . "לאן נעלמת, הנמכת רעשים אהובה?".

רבים לא יודעים, אבל כמעט כל חברה שכיבדה את עצמה, המציאה מנגנון מיוחד להנמכת רעשים. Philips היתה שם עם ה-DNL, שפירושו Dynamic Noise Limiter; ל-JVC היה ANRS, שפירושו עוד כמה מילים עם Noise Reduction באמצע, ואפילו את Super ANRS, שזה כמו הקודם, אבל Super; אולי המנגנון הכי משובח בעיני רבים היה  High-Com של חברת Telefunken, שהיה בשימוש במגברים של חברת Nakamichi המשובחת. מגיע להם, ולו בגלל שלא השתמשו בקיצורים וראשי תבות. ואז, אם יורשה לנו לחזור צעד אחורה לעולם שכולו ראשי תבות, יש את DBX.

בדומה לדולבי, שרובכם מכירים בצורה כזו או אחרת, גם אצל DBX האודיו היה צריך להיות מקודד במכונה קסומה, ולהיות מנוגן שוב דרך מכונה קסומה אחרת (או מכונה רגילה שהופכת לקסומה בלחיצת כפתור). בניגוד גמור לשיטת דולבי, בה אפשר להאזין לאודיו מקודד בלי להפעיל את המנגנון, וכמעט ללא אבדן איכות, DBX חייבה האזנה למוזיקה מקודדת אך ורק דרך המכונה הקסומה. בלעדיה הסאונד נשמע, איך לומר…מזעזע. האם DBX יכולה לחזור ולמלא את תפקידה ההסטורי גם במאה ה-21? 

כדי להבין את גדולתה של DBX צריך קודם ללמוד מהו Dynamic Range. בפשטות – זהו ההבדל בעוצמה בין הסאונד החזק ביותר לבין זה החלש ביותר, בקטע מוזיקלי. הקלטות מאסטר באולפן מודפסות בטווח דינמי של 90-100 דציבלים או יותר, בעוד שתקליט מצוי מסוגל להתמודד עם טווח דינמי של 60-70 דציבלים לכל היותר. התוצאה – דחיסת האודיו גורמת כמעט תמיד לירידת איכות כזו או אחרת בין גירסת המקור, לזו שנמצאת על המדפים. כאן נכנסת DBX לתמונה, ומתפקדת בדיוק כמו תכנת כיווץ לקבצי מחשב – הצלילים מקודדים בזמן ההדפסה, כך שהטווח הדינמי של המידע יהיה כמעט מחצית מערכו ההתחלתי. כשמנגנים את התקליט המקודד דרך מכונת הקסמים של DBX, הסאונד חוזר לתצורתו המקורית, ולטווח הדינמי המלא. התוצאה? תקליט רגיל, עם טווח דינמי של הקלטת מאסטר אולפנית. פרארי בעור של מאזדה.

כמובן שלא כל אלבום ולא כל קטע מוזיקלי מנצל את מלוא הטווח הדינמי, כך שלא כל תקליט ראוי ומתאים לטיפול של DBX. תוסיפו לכך את העובדה שהפלא הזה הומצא בסוף שנות השבעים, וקיבלתם מתכון נהדר למספר מצומצם של אלבומים, שזכו למדבקה עליה כתוב DBX Encoded. מכיוון שמדובר באיכות סאונד בדרגת "אורגזמה אודיופילית", המלצת המשורר היתה להאזין לתקליטים האלה במערכת אודיו, שתעשה להם כבוד. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים למרבית האנשים לא היתה גישה לכזו מערכת, כך שנתוני הפתיחה של DBX היו בעיתיים עוד כשעשתה את צעדיה הראשונים.

עם דעיכת הפורמט באמצע שנות השמונים, גם הנמכת הרעשים של DBX נשכחה, אך בניגוד לזינוק המטאורי של תקליטי הויניל, זו נותרה בבוידעם לבדה. בחושך. בפינה. ולמה, באמת? DBX, כיום חברה מצליחה בבעלות Harman, ממשיכה לייצר צעצועים מגוונים לילדים גדולים, אבל נכון להיום משאירה את ענף הנמכת הרעשים, לראשי תבות אחרים. גם כיום ניתן למצוא באמאזון תקליטים מקודדים מהדור ההוא, כמו גם מקודדים במצב תקין ובמחיר מבדח, כך שהמעוניינים והסקרנים בהחלט יכולים לבחון את הטכנולוגיה בלי להוציא יותר מדי כסף.

ייתכן והשיפור באיכות ההקלטה וההדפסה הקטין את פערי האיכות עד לכדי היותם זניחים, אולם בעולם שמגלה מחדש את האודיופיליות האנלוגית שלו, יש למרות הכל מקום אמיתי לקידוד אודיו, שיוציא את המיטב מהצלילים, וינצל עד תום את הפוטנציאל הגלום במדיה. לנו נותר רק לקוות שהפופולריות של התקליטים האנלוגים תצית מחדש את העניין גם בטכנולוגיה הזו. עד אז – שקט, כאן מנמיכים רעשים…

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: