ערב אחד לפני כשנה, קפץ לי בפיד סטטוס של תקליטנית חביבה, בו התרעמה על חזרתם של צלילי הטראנס למוזיקה העדכנית. טענה זו נשמעת מעט טרחנית, בטח לכותב שורות אלו, אשר ינק את הז'אנר בכל רקיעת רגל ומחיאת כף עוד מגיל בר-מצווה. כיוון שאני אוהב שמרימים לי להנחתה, מצאתי את עצמי משוטט ברחבי הפלייליסטים, פודקסטים והעדויות המצולמות, בכדי לבדוק האם זוהי מציאות או סתם מרירות.
הטראנס המלודי ממשיך להתנגן על במות ענק ולגלגל כסף רב גם היום, אך מעבר להמנוני עבר, שמשולבים מידי פעם (כדוגמת Age of Love ו-Cafe del Mar), הרי נדמה שההאוס והטכנו די בידלו את עצמם, לפחות קונספטואלית, מעולם הצלילים האופוריים של הז׳אנר. זה לא סוד, שיש מספר תקליטני טופ-20, שנוהגים לשלב קלאסיקות בסטים שלהם. Nina Kraviz ו-Sven Vath הם אולי הדוגמאות הכי בולטות, אבל וודאי לא היחידות. נשאלת השאלה האם גל חדש של קטעי טראנס מלודי עומד לשטוף את רחבות הריקודים בעתיד, או שאלו גחמות של רגע ותו לא. את המסקנות שלי אנסה לפרוס לפניכם מיד.
כמנהג הז'אנר, נתחיל הכי מהר וחזק שאפשר, ולאט לאט נגביר את הקצב. אוגוסט 2015, ניצוצות ראשונים של קטע בשם Mutter, אז עוד בגדר פרומו שהעביר הרומנטיקן Konstantin Sibold לחבריו, מתחילים לחלחל לרחבות הריקודים, תוך גרימת ״נזק״ בלתי יאומן למבלים. ההייפ התגבש, ובמשך חודשים כולם חיכו להוצאה הרישמית בלייבל Running Back של גארד ינסון. קטע בן עשר דקות וחצי של טראנס לפי הספר. לא במקרה המספר הקטלוגי של הרליס הינו מחווה לאחת השנים המשמעותיות בז׳אנר, וקודד כ- RB1998. אם נדמיין, כי באותה שנה קטע כזה היה מתנגן לדוגמה על ידי פול ואן דייק או פרי קורסטן, כיום ובמעמד של אחד מהמנונוני השנה הבולטים, הוא מקבל את הליטוף האוהב מ-Sven Vath, Rodhad, Adam Beyer ו-Four Tet בין היתר. זה טראנס, זה אופורי ומשתלב נהדר בכל סט טכנו ולא רק.
מוטיב הרייב, או ליתר דיוק השימוש ב-Plug-Ins עם קריצה לתחילת שנות ה-90 במהלך היצירה, הפך לאחרונה לשכיח במיוחד. מעניין למדי לראות גם את החזרה לצליל הבלגי-גרמני של תחילת אותו עשור. מי שבקיא בקטלוג של הלייבלים Bonzai או Superstition בוודאי יבין לאן אני חותר עם ההשוואה לקטע הבא. ספנסר פארקר, הבעלים ומייסד הלייבל Work Them Records, מגיש מיקס בניחוח של "פעם" ל- Anetha הצרפתייה. בהתקטננות הניים-דרופינג הסטנדרטית, הקטע היה ככל הנראה מקוטלג בקטגוריית ה-Tech Trance, אבל אנחנו נתאר פשוט כקטע טקנו, עם מוטיבים שהושאלו מטראנס.
Tzusing הסיני, אמן הזיות הפורח בלייבל L.I.E.S, ובעל חוש הומור עצמי לא רע בכלל, שיחרר השנה את הקטע Nonlinear War. בשמיעה ראשונה קרוב לוודאי שזה לא הדבר הראשון, שתחשבו עליו בהקשר של טראנס. עם צלילי מתכות מותכות ורעש תעשייתי זה אף עשוי להיות מבהיל לאוזן לא מוגנת, אבל אחרי השמיעה השנייה והשלישית ההגיון מתיישב במקומו. עם קריצה חזקה לימי הסאונד של אורביטל מצד אחד, ושש דקות של טריפ פסיכודלי מצד שני, קל לראות את האינטרפטציה לימי תחילת הגואה טראנס בתחילת שנות התשעים. תדמיינו את אסטרל פרוג'קשן מנוגנים במהירות איטית במיוחד, והנה אנחנו בשנת 2016, בלייבל טכנו בוטיקי. באותו רליס בדיוק מסתתרת רצועה נוספת ששווה התייחסות, הפעם של ה"משרת השקט" העושה הכל חוץ משקט.
כדוגמית אחרונה לסקירה זו, בחרתי לציין את הרמיקס המעולה של Blind Observatory ל- Avion. הקטע מתחיל כמו לא מעט קטעי טכנו גרמני טיפוסי מהשנים האחרונות. ככל שהמדוזות שוחות קדימה בקליפ, כך גם ההתפתחות של הסינתים הופכת את הרצועה הזו לדבוקה של אופוריה, רצון לעצום עיניים ולהתמסר לקצב. חדי האוזן לא יתקשו להבחין בדמיון לקלאסיקה העל זמנית של לורן גרנייה – Acid Eiffel. אין כאן כמובן השוואה, אלא דוגמה טובה לאופן בו קטע משנת 1993 מקרין את השפעתו על יצירה בת ימינו. כולי תקווה שנזכה לשמוע את שני הקטעים לעוד שנים רבות.
אם נסכם את המצב, הרי שהטראנס המלודי חי ובועט עם מאות אלפי מעריצים ברחבי העולם, שעבורם ארמין ואן ביורן ושות' עדיין נחשבים למובילים בתחום . יחד עם הנאמר, לאור הדוגמאות הנ"ל, ולא מעט אמנים שחוזרים לשלב קלאסיקות ואדיטים בסטים שלהם, הטרנאס אכן חווה סוג של רנסאס עכשווי, לפחות בסקלת ה-BPM האיטית יותר. אפשר להסתכל במאקרו ולתאר את התופעה כ-Twenty year cycle, שתוקפה לא פעם לגבי הדיפ האוס והטכנו, או לחילופין פשוט להנות, לרקוד, ולהזכר בימים שבהם הייתה פחות חלוקה דיכוטמית לזאנ'רים כאלו ואחרים, ודי ג'ייז ניגנו מכל הבא ליד בצורה הרמונית לקהל שמח ומחייך. אחרי הכל, טראנס אינו רק מוזיקה, אלא ובעיקר מצב תודעתי.
israelunderground 
שיעמם אז ומשעמם גם היום 🙂
אבל עזוב, זה רק אני – האמת שאני שמח מאוד בשביל אחינו הטראנסואידים.
וואלה אחי, תמיד ידעת לגעת ברגש דרך מילים 🙂