התגובות שקיבלנו לחלק הראשון בסיכום השנה של ישראל-אנדרגראונד הפתיעו אותנו. זה לא עניין של מה בכך, לקבץ ברשימה אחת את תפיסתם המוזיקלית של שישה מכורים לקצב, כל אחד מהם עם טעם ייחודי. התוצאה שהתקבלה היא פלייליסט מבריק, שהדגיש את כל מה שטוב על רחבות הריקודים.
כעת מגיע תורו של החלק השני בסיכום השנתי, והפעם משהו שונה לגמרי – מוזיקה להרגע איתה. אתם רוצים לשבת על הכסא הכי נוח שלכם, לנשום עמוק וללחוץ על "פליי"…
על הנבחרת שלנו כתבנו בחלק הראשון, ולכן אין צורך להרחיב בשנית. נציין רק שמתחת לכל בחירה מוזיקלית תוכלו לקרוא את הסיבה בגלל הקטע נבחר (וע"י מי). נשמח לשמוע ולקרוא את דעתכם בפייסבוק, ישירות בבלוג או באימייל שלנו – israelunderground@gmail.com. ועכשיו לכבות אורות ולהדליק את המגברים. תהנו.
The Future Sound Of London – Symphony for Halia
טובי: אחרי שנים של רוק פסיכדלי, סיקסטיזי והיפי מידי, גארי קוביין (והשותף שלו?) חוזר עם סדרת אלבומים אלקטרוניים תחת השם המקורי שלו ועושה את זה בנונשנלטיות כאילו לא עברו מעל 20 שנה, עם עדכון של הסאונד ורעיונות חדשים.
Spike – Kanti Dadum / Abel Remix
טובי: המוזיקאי ההולנדי ספייק הוציא את אחד האלבומים הכי יפים שיצאו בלייבל Golf Channel עוד ב-2013. רק השנה יצא אלבום רמיקסים שמהווה מין המשך. הרמיקס הזה של ״אבֶּל״ האלמוני יחסית, הוא שיר אינדי-דיסקו-באלרי מושלם.
Dungen – Alberto Balsalm / Aphex Twin Cover
טובי: להקת הפרוג-אימפרוב-רוק השוודית בביצוע ממיס לב לקלאסיקה של אפקס טווין.
Ex-Terrestrial – Aletheia
דור: 1080p גם הבריקו השנה, במיוחד עם האיפי המעולה של אדם פיינגולד תחת השם ex-terrestrial עם מחווה מושלמת ופרוגרסיבית לתור הזהב של האמביינט וה-IDM של שנות ה-90.
R Wong – Two Lions
דור: מאותה חבורה ואותו ספקטרום מוזיקלי גם יצא איפי מצוין של ריצ׳רד ווגנר, עוד קטע להיסחף איתו ברוח הניינטיז.
LNS – Matariki
דור: הברקה של ג׳יידה ג׳י בלייבל העולה שלה פריאאוט קאלט הביאה את המוזיקאית הצעירה לאורה ספארו (LNS) להוציא את אחד ה-EPs בעלי הסאונד המוזר, המרענן והמקורי ביותר שיצאו השנה, כולל קטעי אלקטרו ואלקטרוניקה עדינים ומקריפים כמו זה.
Eomac – Toward an Entity of Oneness
סטאס: מבחינתי Bedouin Trax של Eomac הוא אלבום השנה, ולא משנה איזה רצועה מתוכו הייתי בוחר לשתף. האווירה הבדואית שמתבססת על הסמפלים שנשלחו לאאומק משבט בדואי אוטנתי בשילוב הרעש האקספרימנטלי שלו יצרו אלבום מופתי שאפשר היה לשים בכל קטגוריה אפשרית.
Dino Sabatini – Omonimo
סטאס: האלבום של סבטיני הוא פסקול מושלם ליום גשום. אני מאוד מחבב את סבטיני בכל הפקותיו אבל האלבום החדש שלו נכנס הרבה יותר עמוק. זה הוא מסע רגשי ואופטימי אל מתחת למים נוסטלגיים.
Blair French – Through the blinds
סטאס: אמביאנט רוחני מאת Blair French א.ק.א Dial81 שנוגע בכל הפרמטרים של מוסיקת חורף מושלמת.
The Rev Thorn – Floating Falling Flying
אילן: בחירה קשה מאוד מתוך אלבום נפלא שיצא מוקדם יותר השנה. יש שם ארבע רצועות, שבכל הזדמנות לנגן בחלל שהצריך מוזיקה רגועה, לא היססתי לנגן אחד מהם או את כולם. היום אני בוחר בקטע הזה, מחר זה יכול להיות בכל אחד מהאחרים. פשוט נפלא.
A Vision Of Panorama – Aquafusion
אילן: גם כאן, בחירה קשה במיוחד מתוך אלבום שהעביר לי הרבה רגעי נחת של האזנה לאחד האמנים שתמיד מצליח לפגוע בול עם המוזיקה הנהדרת שלו. 10 קטעים יש באלבום וכמעט כל אחד מהם יכל להבחר מבחינתי. אלבום לקחת לחוף ים רגע לפני השקיעה ולתת לכל היופי הזה להתחבר יחדיו.
Ambala – Bambari
אילן: Phil Mison, האיש שעומד מאחורי אחד האקטים הבאלריים הטובים ביותר בעיניי – Cantoma (והוציא מוקדם יותר ב-2016 אלבום נהדר תחת השם הזה) השיק השנה פרויקט חדש. זה התחיל עם EP נהדר ובהמשך התלווה לו גם אלבום משובח. הקטע הזה הוא ווינר די ברור עבורי כבר מהשמיעה הראשונה.
DJ Sotofett – Current 82 (12 Mix)
רומן: יצא קצת משעשע שקטע שטובי בחר ככזה ששווה לרקוד לצליליו אני בחרתי בתור אחד שכיף לשמוע ולהירגע. יש רגעים שאתה לא מוכן למה שאתה עתיד לשמוע. אני אומנם סאקר של קטעי extended שנבנים לאט לאט על אש קטנה ועדיין, זכור לי שהשתנקתי כאשר שמעתי את הרצועה הנפלאה הזו לראשונה. ארבע עשרה דקות של מלודיה והרמוניה שדרך הסינרגיה ביניהם מייצרים, פשטות ואמוציות שנדיר למצוא כיום. הביט העדין ברקע נמצא וקיים, אבל בעיני זה קטע שהמושג "after hour" הוא אנדרסטיימנט לגביו. בוודאי אחד הרליסים הכי טובים של השנה, אם לא ה…
Floating Points – For Marmish Part II
רומן: מר נקודות צפות, Sam Shephard בשבילכם, שחרר את Elaenia – אלבום שאין די שבחים לתאר עד כמה הוא יפה. השנה הגיע Kuiper, אלבום ההמשך אם תרצו. הרצועה השנייה היא סיפור-המשך לאחת מרצועות האלבום המקורי. קטע ארוך, אניגמטי של ממש, שלוקח את המאזין למסע בנבכי נפשו לשעת לילה גשומה. קסום. נקודה.
Chi – Twisted Camels
רומן: השנה חקרתי לא מעט את מחוזותיו השונים של סגנון האמביאנט. לאלבום של ההרכב CHI הגעתי כמעט בטעות, אבל כזו שלא רוצים להתנצל אחריה. האלבום המקורי הוקלט בטייפ ארבעה-ערוצים בחווה מבודדת בהולנד, והנה שלושים שנה אחרי שהוקלט מקבל מאסטרינג מחודש. הקטע הנבחר נותן טעימה מהימנה לרוח האלבום ואופיו. עומק ורפטטיביות, פרקשנים, חליליות, אלמנטים של רוק פסיכודלי והיפנוזה שבטית.
Land of Light – Flares (Kuniyuki Takahashi Remix)
גיא—
גיא: כשהקטע Flares של הצמד הבריטי Land of Light הונח בידיו של עוד יפני מוכשר, Kuniyuki Takahashi, הרמיקס שנולד הוא אחד הדברים הכי מהפנטים ששמעתי השנה. כאן הביט לא נועד להכתיב את קצת הרקיעה ברגליים אלא את קצב הלמות הלב. קטע מדהים בתקליט נהדר.
Roger Goula – Awe (Phaeleh Remix)
גיא: מת'יו פרסטון, א.ק.א Phaeleh (נקרא כ-Fella) הוא אחד מבניה היותר מבריקים של בריסטול בעשור האחרון, שמתמחה בליקוויד-פאנק, הגירסה הרכה והפלאפית של דראם-אנד-בייס. כמעט כל קטע שלו שתבחרו יכול למוסס אבנים, אבל הרמיקס שלו לקטע של Roger Goula, מלחין בריטי של פסי-קול, הוא פשוט תאווה מסוג אחר. החיבור בין הז'אנרים יוצר תרכובת נדירה באיכותה.
Arc of Doves – Never Let me Go
גיא: התקליט שאני מחזיק ביד וכותב עליו, הוא בעצם הדפסה מחודשת במאה עותקים בלבד, של שני קטעים מאלבום משנת 2012. Tetsuya Nakamura היא במקור גיטריסטית, אבל החל מ-2001 החלה ליצור מוזיקה אלקטרונית תחת השם Arc of Doves, תוך שימוש בסינתיסייזר של רולנד וסאמפלר של AKAI. פסנתרנית הג'אז Afull Kobayashi הצטרפה אליה ב-2010, והקטע הזה הוא עבודה משותפת של שתיהן. שומע ודומע כל פעם מחדש.
israelunderground 
להשאיר תגובה