אני אוהב ג'אז. אני לא בהכרח אוהב כל אמן וכל יצירה, אבל רעיון האימפרוביזציה והשכבות המסונכרנות-אבל-ממש-לא תמיד קסם לי. במידה מסוימת יש בג'אז סוג של תיקון למוזיקה האלקטרונית בכלל ולטקנו בפרט, שמושתתים על לופים וסימפולים מאורגנים בתבניות מוגדרות. היום אני רוצה להמליץ לכם על תקליט חדש, שממש מרגש אותי, ומציג לראווה חיבור סימביוטי בין ג'אז, טקנו, חייזר ומתופף.
לא מדובר בהתחלה של בדיחה, אלא במפגש מוזיקלי מדהים בין ג'ף מילס וטוני אלן, תחת הכותרת – Tomorrow Comes the Harvest. שנתחיל?
טוני אלן (78) הוא אגדה מהלכת ואחד מהאבות המייסדים של ז'אנר ה-Afrobeat. מתופף, כותב ומלחין יליד ניגריה, שהביא לעולם את הז'אנר האמור יחד עם עוד אגדה – Fela Kuti. אחרי ימי השת"פ עם Fela הקים להקה משלו, והחל לחקור סאונד היברידי, שמשלב Afrobeat עם ז'אנרים נוספים, כגון ראפ, דאב, וכן, גם קצת אלקטרוניקה. לתוצר המוזיקלי הזה הוא קרא בשם Afrofunk.
את ג'ף מילס לא באמת צריך להציג, למי שטקנו זורם בעורקיו, אבל חשוב לציין שמדובר בדוגמה ומופת לאבולוציה של אמן מוזיקלי. חשוב גם לציין, שיש הסוברים כי אנחנו עדיין יכולים להנות מג'ף מילס, רק כי דייוויד בואי לקח לו את החללית כשחזר הביתה, והוא פשוט נתקע כאן, על הכוכב שלנו. מילס מעולם לא התייחס למוזיקה שניגן או יצר כאל אובייקט אמנותי שלם, ותמיד בדק דרכים חדשות כדי לנצל את החלקים בשלם, ולא את השלם עצמו. את הגישה שלו הדגים בצורה מצוינת ב-Exhibitionist, דיוידי (כן, פעם היו כאלה) בו מדגים בעזרת שלושה פטיפונים וקצב מסחרר, כיצד ניתן לפרק לגורמים קטעי טקנו, ולחברם מחדש.
עם השנים מתח מילס את גבולות הז'אנר אינספור פעמים, ולא בחל בשימוש בכלים דיגיטלים, על מנת להסביר את עצמו ואת הצלילים. בשנת 2015, ובמה שנראה כמו תשליל (נגטיב, למי שלא גדל על אבשלום קור) של קודמו, הוציא מילס את Exhibitionist 2, הפעם עם נגני דיסקים ומכונת לופים, תוך שהוא מבהיר את גישתו למרכיבים הבסיסיים של הטקנו.
כמי שמחפש את הסימביוזה בין המרכיבים הבסיסיים של המוזיקה, היה זה בלתי נמנע שמילס יימשך לג'אז, שכן זה בהגדרתו מבצע הלכה למעשה את מה שמילס עושה עם אחדים ואפסים. באותו הדיוידי לקח מילס את גישתו למוזיקה צעד נוסף ונדרש אל תוך הג'אז, והקליט הופעה יחד עם שלושה ג'אזיסטים מוכשרים – ג'ראלד מיטשל על קלידים, קנג'י הינו על הבאס ויומיגו אונו על סינתיסייזר, תוך שהוא מתווך ומוסיף את הצלילים שלו לבלילה הג'אזית. את התוצאה המרהיבה אני שומע לא מעט על תקליט שיצא בלייבל Axis (אותו הקים מילס בעצמו בשנת 1992), ושמצליח להשלים את המטמורפוזה המוזיקלית כמעט במלואה.
וכעת בחזרה לטוני אלן. אלן ומילס הופיעו ביחד עוד בימים שאחרי ה-Exhibitionist 2, אבל מנעד הדעות על התוצאה היה רחב, ונא בין השתאות מהטירוף הג'אזי-אלקטרוני למהדרין, לבין טענות ש"זה מה שקורה כששני ענקים נפגשים, אבל במקום לעשות את הדבר הנכון וללכת לשתות יחד קפה, בוחרים לעלות יחד לבמה" (ממליץ בחום לראות גם את הקליפ הזה). בין האפרוביט לטקנו, כל אחד והשגעון שלו, התגלה מחסום, או כמו שמילס קורא לזה – סיבה להמשיך. ברליס החדש מילס מטמיע את ה-DNA של הטקנו כל כך עמוק בתוך המוזיקה של טוני אלן, עד כדי כך שקשה לזהות את החלקיקים שהשתיל מילס במוזיקה. יש מי שיגיד שמילס הולך שם לאיבוד; אני טוען שמילס סוף סוף הצליח להוכיח את מה שניסה להוכיח ב-Exhibitionist 1/2. ההטמעה השולמה. שווה לשמוע איך הוא מתאר את היחס בין הטקנו והאפרוביט ביצירה המשותפת הזו – "כמו שתי שכבות עננים"…
התקליט הקטן (10 אינץ'), על כל ארבעת הרצועות הנהדרות בו, יצא בלייבל הג'אז הנהדר Blue Note (תו איכות בפני עצמו), וניתן לקנותו ברחבי הרשת. ממליץ בחום.
israelunderground 
להשאיר תגובה