אני אוהב ג'אז. אני לא בהכרח אוהב כל אמן וכל יצירה, אבל רעיון האימפרוביזציה והשכבות המסונכרנות-אבל-ממש-לא תמיד קסם לי. במידה מסוימת יש בג'אז סוג של תיקון למוזיקה האלקטרונית בכלל ולטקנו בפרט, שמושתתים על לופים וסימפולים מאורגנים בתבניות מוגדרות. היום אני רוצה להמליץ לכם על תקליט חדש, שממש מרגש אותי, ומציג לראווה חיבור סימביוטי בין ג'אז, טקנו, חייזר ומתופף.
לא מדובר בהתחלה של בדיחה, אלא במפגש מוזיקלי מדהים בין ג'ף מילס וטוני אלן, תחת הכותרת – Tomorrow Comes the Harvest. שנתחיל? להמשיך לקרוא
לייבלים ויוצרים אקספרימנטלים חיפשו מאז ומתמיד ערוצי הפצה שונים מהמקובל, על מנת להפיץ את מרכולתם ואת אמונתם/אומנותם. באמצע העשור הקודם, כשהחלו לעשות קולות של חזרה למרכז הבמה, או לפחות לשולי הבמה (לצד פורמטים דיגיטלים), התקליטים סיפקו דרך ייחודית ולא המונית להפצת מוזיקה.
שטח הפנים הגדול של עטיפת התקליט (מעט מעל 12 אינצ'ים) איפשר חופש אמנותי, שמחליפיו בשוק לא נהנו ממנו, וכמו כן היות התקליט זמין בכמות מצומצמת, הפכה אותו למצרך מבוקש ולפורמט הנבחר, כשהמטרה המוצהרת היא הפצה מצומצמת של מוזיקה.
הזינוק האקספוננציאלי במכירות התקליטים מאז 2008 ועד היום, שולי ככל שיהיה ביחס לכלל שוק המוזיקה, הוביל לפתיחה מחודשת של מפעלים לייצורם, בנייה של מכונות חדשות ומשוכללות יותר להדפסתם, אינספור הוצאות מחודשות של אלבומים, ואפילו לצונאמי של דגמי פטיפון ברמות גימור שונות. למרות כל ההתרחשות הזו, לא הכל נפלא בממלכת התקליטים, ועם הביקוש עלו גם המחירים. התעוררות שהחלה כאמירה אמנותית, הפכה עם השנים לסוג של סטנדרט ביתי חדש, למי שלא מסתפק או מסתפקת בהארד דיסק כמקום אחסון למוזיקה. עם העליות במחירים והסטנדרטיזציה של הפטיפונים והתקליטים, לאן ילכו אמני השוליים? התשובה דורשת עפרון.
אם מסתכלים על ערימות התקליטים, הדיסקים או הקבצים הדיגיטלים של חובב המוזיקה האלקטרונית המצוי, ועל אחת כמה וכמה אלו של האספן הנלהב או הדיג'יי המורכב, אפשר ברוב המקרים לזהות תנועה חד סטרית של מוזיקה אל תוך האוסף, ומערום הולך וגדל של מוזיקה, שנתקעה לה בקצה הרחוב-ללא-מוצא. בעולם מוזיקלי שחותר להשיג סיפוקים מידיים, שטף המוזיקה מותיר החדשה מותיר אחריi שובל בלתי פוסק של צלילים משובחים, שננטשו לאנחות ולאבק, בטרם הספיקו למצות את הפוטנציאל שלהם.
כאן מגיע האייטם הזה, שנולד תוך כדי נבירה בערימות תקליטים ישנות. במהלך החיטוט וההאזנה, מצאתי את עצמי נתקל לא אחת בתקליטים, שזכו לרגע התהילה שלהם בשנת תרפ"ט, הספיקו להשכח ולהקבר תחת ערימות תקליטים חדשים יותר, אבל יש להם עדיין לפחות כדור אחד במחסנית.
היום בחרתי שלושה תקליטים שכאלה, ואנסה להאיר אותם מחדש באור מעט שונה. אחרי הכל, זה לא הגיל אלא התרגיל. שנתחיל? להמשיך לקרוא
הצעצועים היקרים, המכונים גם תקליטים, נהנים בשנים האחרות מתחייה מחודשת, אחרי עשורים של דעיכה, אבל עדיין עולות לעתים שאלות מוזרות כמו "למה, לכל הרוחות?". אם הדיון התמקד בתחילת הדרך סביב איכות הסאונד האנלוגי מול זה הדיגיטלי, הרי שכיום גוברים הקולות המבטלים את היתרון, אם בגלל ההקלטה הדיגיטלית במקורה, ואם בגלל מערכות סאונד שמכוונות באופן מובהק לסאונד דיגיטלי.
התשובה האמיתית לשאלה הזו לא קשורה כלל לסאונד, אלא לאספנות. תקליטים הם פריט אספנות הרבה יותר מעניין מכל פורמט מוזיקלי אחר. שטח הפנים הגדול מאפשר חופש אמנותי גדול הרבה יותר, והעטיפות המרשימות מושכות רבים, לא פחות מאשר התכולה המוזיקלית. תוסיפו למשוואה מספר מצומצם של עותקים, וקיבלתם מתנת חג לאספן הנלהב.
מעבר לעטיפות היפהפיות, כך מסתבר, הטכנולוגיה המודרנית מוציאה את המיטב מהתקליט ככלי קיבול אמנותי, גם אם המכחול הוא בסה"כ מבחנה או ברז… להמשיך לקרוא
אחד הדברים שקורים, כשנמצאים בטורונטו הקרה, שבקנדה הקפואה לפרקים, הוא החשיפה לעיתונים מקומיים וכתבות שמתמקדות בדברים החשובים באמת בחיים – תקליטים.
לפני מספר חודשים כתבנו בבלוג על מפעל הדפסת התקליטים של ג'ק ווייט, שעתיד להפתח בקרוב, כשבקרבו מכונות חדשות להדפסת תקליטים, לראשונה מזה מספר עשורים. לא עוד מכונות עתיקות עם קילומטראז' בלתי נתפס; לא עוד מרדף אחרי ברגים ואומים חלופיים, שנוצרו הרבה לפנינו. לפלא החדש קראנו "צעד ראשון" בתהליך, שלחלוטין לא ברור לאן והאם יתקדם, ותהינו האם לגימיק תהיה המשכיות. אחרי הכל, השיח על תחיית-הויניל מתחיל להשמע קצת כמו תקליט שבור. כתבה מתחילת החודש בעיתון הקנדי Globe and Mail מספקת הפתעות חדשות.
לפני הכל – צריך להבין מהי בעצם הבעיה שמטרידה את מנוחתנו.
להמשיך לקרוא
למען הסר ספק – האייטם אינו עוסק במכונית חדשה. ההקדמה שלו היא כבר סיפור אחר. שנתחיל?
עבור מי מכם שלא מכיר תערוכות רכב, תרשו לי לסכם עבורכם את החוויה. בתצוגות הללו מוצגים בהם בדרך כלל שילובים נוצצים של "מכונית העתיד" (שלא ממש נוסעת, כי את המנוע שלה לא המציאו עדיין), לצד רכבים בייצור סדרתי, המכילים את מיטב החידושים, רק כדי להוציא לכולכם את העיניים מהמקום ואת הכסף מחשבון הבנק. בין כל הנוצצין תתחבא לה בדרך כלל איזו השקה של רכב פחות מפונפן או עתידני, אבל כזה שרק ההכרזה עליו תעביר בחובבי הרכב צמרמורת נעימה.
רכב שכזה הוא, למשל, Ford Mustang Shelby. מדובר במפלצת רועשת שכולה שרירים, מהירה וחזקה, שפורד העלו על הכביש עוד בשנות השישים, והפכה במרוצת השנים לסמל. הרכב הזה לא צריך שום גימיק בשביל שדגם חדש שלו ירגש. צריך רק לקרוא את תחילת הסיקור של הדגם האחרון ע"י האתר Fast Lane בשביל להבין את העניין: "…זו מכונית מירוץ. אין לה מזגן, אין לה מושבים אחוריים, אין לה מערכת סטריאו. יש לה מנוע V8 עם יותר מ-500 כוחות סוס, והיא מהירה בטירוף. יש לה גלגלים מסיבי-פחמן בגודל 19 אינץ', אבל אין לה כיסויים בתא-המטען, שטיחים או מצלמת רוורס". בתרגום לעברית: "המכונית הזו כאן רק בשביל להדביק אתכם למושב, את המושב לרצפה של הרכב, את הרצפה של הרכב לכביש – ולטוס. כל השאר זה שטויות".
האייטם היום הוא על סוג של פורד "שלבי", עם גלגל אחד מפליז, אלומיניום וגומי בגודל 12 אינץ', ומנוע. אין למושא האייטם מצלמת רוורס, שטיחים או מערך יחצנות משומן. אין צורך בכל אלה, כשקוראים לך SL-1200 של טכניקס. להמשיך לקרוא
לפני שאתם מתחילים לקרוא, קחו כמה שניות ותסתכלו לו ישר בעיניים.
לאחרונה הכריז דייוויד בואי על אלבום חדש, שעתיד לצאת ביום הולדתו ה-69, שחל בעוד כשבועיים. די במשפט האחרון, התמים למראית עין, לעורר צמרמורת נעימה בגופם של המכירים את פועלו. רגע לפני האלבום החדש, החלטתי לתת הצצה לקודמו, טעימה מזה העתידי, ואיך לא – גם המלצות לרכישת תקליטים. להמשיך לקרוא
דמיינו לעצמכם עולם אמיץ, בו אדם אמיץ לא פחות מכריז, כי מצא פתרון להעלמות יערות הגשם. לא, הוא לא מצא דרכים לפתור את תלות העולם בכריתת עצים, אלא מצא את הדרך לאפשר ליערות להתחדש בקצב גבוה יותר, באופן שיאפשר להם להתמודד עם התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הנכחי – העלמותם המוחלטת.
משל יערות הגשם הוא אולי הדרך הטובה להבין את מצב שוק התקליטים העולמי נכון לרגע זה. למרות התפתחות תחליפים דיגיטלים לפורמט האודיו האנלוגי (להלן – תקליט), זה האחרון זכה לעדנה מחודשת, ושנת 2015 הינה השנה התשיעית ברציפות, בה מכירות התקליטים ברחבי העולם נמצאות במגמת עליה מרשימה. הנתון הזה נמצא באופן קבוע בכותרות, אך אסור להתעלם מכך שמדובר בשוק שלם, שיושב על יסודות מיושנים, נרקבים, מחלידים ומתפוררים.
אחרי שנים של קפאון מוחלט, קם יזם אמיץ, והכריז על הצעד הראשון בדרך למניעת העלמות שוק התקליטים כולו – הקורבן האולטימטיבי של הצלחתו שלו. להמשיך לקרוא
אומרים שבשביל למצוא משמעות, לא צריך בהכרח להמציא דברים חדשים, אלא להסתכל על משהו מוכר, ולמצוא בו דברים חדשים. המשפט הנפלא הזה בהחלט לא היה הדבר הראשון, שעבר לי בראש כשראיתי את הסרטון בליבו של האייטם הזה. הדבר הראשון היה רצון עז להתקשר מיד למשטרה על מנת לדווח על התעללות בחסר ישע. נשמתי עמוק פעם ופעמיים, הזכרתי לעצמי שפטיפון של טכניקס הוא ממש לא חסר ישע, ו… להמשיך לקרוא
אתם מוזמנים לקרוא לי קנאי, זה בסדר. אחרי האייטם מעורר התאבון-המוזיקלי, שכתב רומן בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מתנפל על ערימות תקליטים כמעט ללא שליטה עצמית, ומחפש תירוצים לכתוב אייטם דומה משלי. כשסיימתי לתרום את חלקי לכלכלות אירופה, החלטתי שהגיע הרגע לשתף אתכם בחמש מהבחירות המוזיקליות האחרונות שלי.
להמשיך לקרוא
israelunderground 