מה באמת חשוב? זוהי שאלה החוזרת על עצמה לא מעט. האם החשיבות מתבטאת בבחירת החומרים? אולי בסגנון המוזיקלי? בסדר וארגון? או בכלל באיזה פורמט צריך להשתמש? נדמה שגיבור האייטם שלנו הפעם מספק הוכחה עם חותמת אדומה משעווה, שכל מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.
הבחור הדני, Rune Reilly Kolsch או בקיצור Rune בוודאי לא שם חדש. לאחר שמאס להפיק היפ-הופ לראפרים כושלים, הוא עבר לגזרה האלקטרונית. רון החל לתלקלט ב- '93 וניצני הפקותיו הראשונות ראו אור עוד ב '95. הוא חבר לאחיו, וביחד החלו ליצור קטעי האוס פאנקי תחת הפסבדונים – Artificial Funk (אני מאמין שבוגרי ליין הפרוגרסיב בימי חמישי במקסים יזכרו בקטע הבא עם חיוך על הפנים). לאחר שמאסו בתעשייה האכזרית החליטו לקחת את המשוכות לידיהם ופתחו ב- 2005 את הלייבל Arti Farti Records להיט רדף להיט, אך עדיין חשו השניים שמשהו היה חסר. ב- 2006 ייסד הצמד את הלייבל המסתורי – Tattorec, ותחת הניק-ניים – Ink and Needle יצרו תמהיל של טכנו רומנטי עם השפעות חזקות מימי הזוהר של דטרוויט ושיקאגו. הייחודיות של כל רליס, שיצא ללא שם ורק עם הדפס קעקוע על העטיפה, הקנתה לצמד הכרה במהרה ותמיכה רחבה מאת סוון ואת', ריקרדו ויאלובוס, ריצ'י הוטין, טיפשוורץ ורבים אחרים.
אבן דרך נוספת שראוי לציין, היא שכמה שנים קודם לכן, ב- 2003 החליט רון להפיק משהו מעט מינסטרימי מהרגיל. התוצאה:
להיט קיץ אימתני שלא פסח על שום רחבת ריקודים מארה"ב ואיביזה ועד שנגחאי. ב-5 השנים שלאחר מכן, זוכה הקטע לגרסאות חדשות, שובר מצעדים ואף כובש את המקום הראשון במצעד הבילבורד-דאנס האמריקאי. תוסיפו לזה סך כולל של 50 מיליון צפיות ביו-טיוב (בימיו הראשונים!) ומכירת 5 מיליון (כן 5,000,000) סינגלים מסביב לעולם וקיבלתם מגה המנון. כפועל יוצא אין זה מפתיע שהקטע כבש את איביזה במשך כמה עונות ברצף. בעקבות ההתמדה וההצלחה Rune משתחל לליגה של הגדולים ומנגן בכל המועדונים והאירועים הנחשבים בעולם: ברגהיין, ניקי ביץ', הלאב-פרייד בברלין וכמובן האמנזיה באיביזה. בחיפוש אחר טריטוריות מוזיקליות חדשות הוא מקים ביחד עם ג'רום סיידנהם את אבוקדו רקורדס (תת לייבל של Ibadan rec), איתו הוציא שלל רליסים ביניהם את Elephant המעולה שהיה להיט ענק ב- 2009.
הנה הגענו ל- Kolsch של ימינו. המיני סיפור סינדרלה שלו מתרחש אחרי שמייקל מאייר, מנהל הלייבל קומפקט, קרא את האותיות הקטנות על תקליט שאהב לנגן וראה כי רשום Kolsch. הדבר הוביל לטלפון מהיר ובקשה לקטע לטובת הלייבל. כך נוצר לו האליאס החדש והטרי ורצף חומרים אקסקלוסיביים ללייבל Kompakt Extra. רון מעיד כי כל החומרים תחת הניק של 'קולש' הם פרי חוויות רבות ושונות מהילדות. ככה זה כשאתה גר בעולם מלא בפנטזיות ובן לזוג הורים היפיים במיוחד. כך למשל הקטע Loreley (מתוך Speicher 68) מבוסס על אגדת הצופרים מהריין-ריבר שם בילה רבות בהיותו ילד:
הקטע הנ"ל הוא דוגמה מצויינת לכך שגם צפצופים יכולים להישמע מעניין עם קצת מחשבה מאחורי. טראק שהיה ועדיין להיט רחבות גדול מאוד. הבי-סייד בדמות Silberpfeil, הוא נשק אפקטיבי לא פחות עם כמה אקורדים שזורים בצורה רפפטטיבית, קיק דוחף ומעט מלנכוליה ברקע:
אחרי רליס בכורה בעל האופי ה-קומפקטי והמצליח, החליטו במפקדת הלייבל שבקלן שיש להם אוצר ביד. האי-פי השני – Speicher 70. המשיך מהמקום בו קולש עצר קודם. Opa – כשמו כן הוא בהחלט בגדר גורם הפתעה לרוקדים ברחבה. באס שמן, בתוספת אותה תבנית שכבר הופכת לסימן היכר, מספקים להיט נוסף:
הבי-סייד גם כאן לא מאכזב ומספק פנינה של ממש. קטע פסנתרים קליל וקייצי שבמשך 10 דקות שלמות גורם לך רק לחייך ולחייך עוד יותר.
אם נבחן את העובדות, כשהקטע הראשון בתקליט משמש לפתיחת סט פסטיבלי של קרל קוקס:
והצד השני גורם ללורן גארנייה להלהיב אלפים בפסטיבל 'MELT':
כנראה שאתה עושה דברים בצורה נכונה.
לפני 3 חודשים הגיח לאוויר העולם הרליס השלישי של קולש – All That Matters . כפי שיכולתם לשער, הקטע הזה היווה את הטריגר לכתיבת שורות אלו. התוצאה לא מאכזבת, ואף מפתיעה.
קטע מלודי עם ווקל פלסטואי כובש של Troels Abrahamsen (זמר דני מצליח וחבר בלהקת VETO – ממליץ בחום להקשיב). החותמת המוזיקלית משני הרליסים הקודמים בוודאי נמצאת שם ברקע אך הפעם הולך קולש לכיוון מעט פופי יותר. יהיו כאלה שיקראו לזה טראנס, אבל אם העיניים נעצמות והגוף משתחרר מעצמו נראה לי שזה בדיוק מה שזה מתיימר להיות, לא? כך או כך מדובר באחד הלהיטים הגדולים של הקיץ ובקטע נהדר לטעמי. לא מאמינים? תשאלו את
Sasha – שניגן את הקטע בכל גיג וגיג, Monica Kruse ,Hernan Cattaneo או את John Digweed. בין אם זה הגרסה הווקלית או האינסטרומנטלית, על האפקטיביות של הקטע הנ"ל על הרחבה אי אפשר להתווכח.
כמובן שאסור לשכוח את היותו של Kolsch גם די ג'י מצויין. בין שלל התארים, הוא זכה 4 שנים ברצף בתואר 'best club DJ of the year' במולדתו, דנמרק. בסטים שלו הוא מקפיד לשלב בצורה לא סטנדרטית בין ישן וחדש לצד אדיטים וגרסאות מיוחדות. כגישה למקצוע הוא טוען שזה מאוד חשוב לספק שואו גם מאחורי העמדה ולא רק לנגן קטעים. כנראה שהיכולת לפעול בכמה חזיתות מוזיקליות במקביל בהחלט תורמת ערך מוסף לבחירותיו כתקליטן. לפניכם סט מרתק להאזנה:
מאז שאומץ בחום על-ידי חבורת קומפאקט, מופיע קולש במופע לייב מיוחד בכל רחבי התבל וכיום אין כמעט ערב של קומפקט בלי שהשם שלו מופיע על ההזמנה:
לסיום אגיד שאחרי שהתחלתי בריוויו הזה, הסתקרנתי יותר ויותר מהניגודיות שבפועלו של רון-קולש. יש מעט מאוד אנשים הפועלים בסצינה האלקטרונית שמסוגלים מחד גיסה להפיק להיטי ענק ולמכור מיליונים עותקים. להפוך לאחד המפיקים האהובים ע"י שאקירה. לשתף פעולה עם ניקי מינז', פיטבול, קלי רולנד ואחרים. לפרק פסטיבלים עם Pete Tong, להיות האומן הנמכר ביותר שיצא מדנמרק במשך שנים, ואף לבוא עם מריצה לטקס חלוקת פרסים בכדי לאסוף את זכיותיו. מאידך, להפגין כישורי הפקה מרשימים מאוד, שרק הולכים ונהיים מבוקשים יותר ויותר. לדעת לשמר את הרזידנסי שלו במועדון הקולצ'ר בוקס המהולל ולהריץ ליין מסיבות משלו. לטפח חברים מקומיים בדמות Trentemøller ו- Martinez. מעל הכל, לא לחיות באשליות. לא חסרות דוגמאות לאומנים שמכרו את נשמתם לשטן תמורת בצע פרסום וכסף (מישהו אמר גואטה?) או לחלופין עם בוא ההצלחה שכחו מה הם היסודות ומפגינים זלזול בכל מילה שנייה (עכברים מתים נוטים להסריח). במקרה של Rune Kolsch למזלינו לא כך הם פני הדברים. הוא לא מקבל את זה כמובן מאליו. במילים שלו הוא אומר:
I work very hard and try to keep a very humble approach to the whole thing. The fact that people across the globe respond to my music and my DJing is a daily mindblower
כאמור הבחור אכן יודע את 'כל מה שחשוב'…
– רומן –
לינקים למתקדמים:
http://www.facebook.com/djrunerk
http://www.facebook.com/kolschofficial
http://soundcloud.com/kolsch/tracks
http://www.discogs.com/artist/K%C3%B6lsch
http://www.discogs.com/artist/Rune
http://www.facebook.com/troelsabrahamsen
http://www.discogs.com/label/Avocado+Records+%282%29
http://www.discogs.com/label/ArtiFarti+Records
israelunderground 
תגובה אחת אל “כל מה שחשוב.”