Tag Archives: review

אריק כוכב עליון

25 אוק

את אריק קלוטייה רצינו להביא לארץ במשך זמן רב. עד לא מזמן דיג'יי בכל רמ"ח אבריו, הצלחנו לתפוס את אריק ממש כמה רגעים לפני שמסיים לעבוד על קטע ראשון. שילוב של אהבה אמיתית לוויניל יחד עם טכניקת מיקס משובחת ובחירות מוזיקליות חדות, הפכו את אריק לאחד החביבים עלינו על העמדה. המסיבה איתו היתה תענוג גדול, שאפשר לנו וגם לכם להכיר אמן מוכשר ולטענתנו "כוכב בהתהוות". אנחנו ממשיכים לעקוב אחריו, והפוסט היום מרכז כמה רגעים עדכניים מהקריירה המתפתחת של אריק – קטע ראשון פרי יצירתו, פודקאסט עדכני וגם ראיון מיוחד לרזידנט אדוייזור. אריק קלוטייה, נעים מאוד… להמשיך לקרוא

פונקציונלי. ממש לא טריוויאלי

12 אפר

יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.

Voiceprint

Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה.  להמשיך לקרוא

דו"ח המבקר: דריק קרטר בבלוק

3 דצמ

את הרוויו הנהדר, שאתם ממש אוטוטו תקראו, כתב יותם אבני, ממשפחת ישראל-אנדרגראונד הוותיקה והטובה – איש יקר ומוכשר, אז היכונו לחוויה רב-חושית

בדרך כלל לא יוצא לי לכתוב רשמי מסיבות מהבוקר שלמחרת, לא רק בגלל שזה מנהג נורא ניינטיזאי אלא גם ובעיקר כי כבר לא כל סופ"ש (סופ"ש? נסו חודש!) אנו חווים מאורעות קלאבינג שקרובים להרעיד את אמות הסיפים כמו בראשונה. אבל ליל אמש זה קרה לי, אחרי כל כך הרבה זמן, וזה מתוק עוד יותר מאחר וזה הגיע ממקור לא צפוי בכלל.  להמשיך לקרוא

Chymera – Death by Misadventure – English Version

10 נוב

Sincerity is a quality highly valued when found among our friends and colleagues, yet it is a quality rarely used in music reviews. In such reviews we usually use words that technically analyze the music's quality as it is conceived by our personal taste in music; we also note just how much the music fits or doesn't fit the current musical fashion and point parts that we liked the most as well as parts we disliked. When writing about an artist's album another need arises – to find the connecting line between the music and its creator. Analyzing an album without such personal context is lacking to say the least. When I decided to write a review of Chymera's new album I found both line and personal context in the word 'sincerity'.

To be completely honest I found another context before 'sincerity' – death itself. להמשיך לקרוא

Chymera – Death by Misadventure (גרסה עברית)

28 אוק

כנות היא תכונה שלרוב אנו מעריכים מאוד אצל חברינו ומכרינו. כשאנו בוחרים לכתוב ביקורת חיובית או שלילית על מוזיקה, זוהי אינה אחת מהמילים שנשתמש בהן באופן תדיר, אם בכלל. לרוב נשתמש במילים, המנתחות את איכות המוזיקה, כפי שנתפסת לטעמנו האישי; נציין עד כמה המוזיקה מתאימה לאופנה הנכחית ונצביע על קטעים ספציפיים שאהבנו, לצד מה שאנו תופסים כנקודות החולשה באלבום. כשמנתחים אלבום אמן קיים צורך נוסף – יצירת קו מחבר בין האלבום לאמן שיצר אותו. ניתוח אלבום בלי קונטקסט אישי כזה או אחר שקול לניתוח מנת השף במסעדה, ע"י ביצוע רשימה של מרכיביה, דרך ההכנה הטכנית שלה ומתן ציון לטעמה, כפי שנתפס בבלוטות הטעם הפרטיות שלנו. כשהחלטתי לכתוב רוויו על האלבום החדש של Chymera חיפשתי את הקו המקשר ואת הקונטקסט הנכון. את שניהם מצאתי במילה 'כנות'.

האמת היא שעוד לפני הכנות, יכלתי למצוא קו מחבר אחר בין האלבום הקודם של קימרה והאלבום הנכחי – לא פחות מאשר המוות בכבודו ובעצמו. להמשיך לקרוא

Kilbeggan – המחתרת האירית

9 אוק

סקוטלנד. תשאלו מאה אנשים באמצע הרחוב מהיכן מגיע הוויסקי הכי טוב, ורובם המכריע יאמר "סקוטלנד" בלי למצמץ. לאירלנד השכנה יש הסטוריה ארוכה של וויסקי בעצמה, אם כי פחות מורכבת ועם פחות שחקנים מרכזיים מאשר בסקוטלנד. מכיוון שאני לא שותה שחקנים מרכזיים אלא וויסקי, חשוב לי להדגיש שהם מצויינים. נתחיל בבדיחידה קטנה – מה ההבדל העיקרי בין פאב אירי לפאב סקוטי? באחד מתחילים לשתות וויסקי בשש בערב ובשני בשבע בערב. מעבר לכך לוויסקי האירי אין יותר מדי רגשי נחיתות, אלא אם מקורם במוחו של הלוגם.

Kilbeggan Logo Vector Download

הוויסקי שאכתוב עליו כאן נולד במזקקה עתיקה, שנמצאת על נהר Brosna באירלד, פחות או יותר איפה שמפתח הלב של אירלנד צריך להיות, והיום מיוצר במרביתו באיזור המרפק, וחוזר למפתח הלב בשביל הגראנד פינאלה. בשביל להבין את הסיפור שלו צריך להבין מעט יותר את הסיפור מאחורי מלחמת רכישת המזקקות האיריות. להמשיך לקרוא

מסתבר שלאיש הפח יש לב

26 ספט

היה זה הביקור הראשון שלנו ב"דלי", המקום אליו הביאו אנשי הליין "יוד" את טין-מאן להופעה חיה. זהו מועדון מענין, קודם כל בגלל שלא מדובר במועדון. החלל הקטנטן אכן נותן תחושה מלאה עם כמות אנשים קטנה מאוד וזה ראוי לציין כשלעצמו. תוסיפו לזה מחיר כניסה סמלי למדי וצ'ייסר איתו פינקו כל אחד מהנכחים, לכן נאמר בריש גלי שעל הנייר מקבלים value for money. נדגיש כי הסנדויצ'יה (שטרם דגמנו, אך שמענו שמאוד מומלצת) בהתחלה, הבר הגועש ובהמשך המיני-קלאב יוצרים קונספט מעניין וייחודי לבילוי לילי. מודל מאין זה טרם היה נפוץ אם בכלל בנוף הלילי שלנו. נציין את היושבים בחוץ על הכסאות והספסלים ומשרים אווירה, סך הכל תקבלו ביצת קינדר של ממש עם 3 וחצי הנאות במחיר אחד. הרחבה עצמה מאובזרת במערכת סאונד טובה למדי, בטח בהשוואה לשאר המקומות. דלפק הבר מונע צורך בטיולים מיותרים לרכישת שתייה ובסך הכל זוהי רחבה קטנה ונגישה.

לפני שניגע במסיבה עצמה, מצאנו לנכון להעביר ביקורת ולו בשביל שהדברים שעליהם מותר ואולי אפילו חובה להתבכיין ישופרו ויתוקנו. מזגן שמטפטף בלי בושה ובלי הפסקה על כל מי שמנסה לרקוד קרוב מדי לעמדה, וצחנת סיגריות שלא ברא השטן. כנראה שהתרגלנו יותר מדי לריחות הפריחה ב"בלוק", אבל אנו חושבים שהגיע הזמן להרים את הכפפה בעוד מקומות בעיר הזו. קצת אור במעברים גם לא יזיק, רק יעזור. כיף לקבל חיוך בכניסה ויחס אנושי, אבל לא כיף לצאת הביתה מריח כמו פרסומת גרועה לווינסטון. עכשיו, אחרי שמילאנו את חובתנו הפולנית – מוזיקה! להמשיך לקרוא

כל מה שחשוב.

19 ספט

מה באמת חשוב? זוהי שאלה החוזרת על עצמה לא מעט. האם החשיבות מתבטאת בבחירת החומרים? אולי בסגנון המוזיקלי? בסדר וארגון? או בכלל באיזה פורמט צריך להשתמש? נדמה שגיבור האייטם שלנו הפעם מספק הוכחה עם חותמת אדומה משעווה, שכל מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.

הבחור הדני, Rune Reilly Kolsch או בקיצור Rune בוודאי לא שם חדש. לאחר שמאס להפיק היפ-הופ לראפרים כושלים, הוא עבר לגזרה האלקטרונית.  להמשיך לקרוא

מעשה בשעון גרמני, שען חירש וכפית

15 ספט

במשך תקופה ארוכה למדי אמרתי לעצמי, שאני מאוד רוצה לשבת ולכתוב רוויו על מסיבה ראויה. במשך הזמן הזה הייתי בכמה וכמה מסיבות ראויות, ובעוד כמה וכמה פחות ראויות, אבל התנאים המקדימים שחסרו לי לא היו קשורים בכלל לאיכות המסיבה, אלא אלי. הפלטפורמה בה התרגלתי לפרסם את הרשמים שלי מלילות סוף השבוע סגרה את שעריה באופן לא רשמי, כן טבעי ולחלוטין מבחירה שלנו (אנוכי ושאר האחראים על תפעולה). במקביל מצאתי את עצמי מחפש את ההתרגשות, שכל כך חשובה בכתיבה, מעלימה חסמים, ומפזרת את התבלינים הנחוצים על הטקסט הדיגיטלי. הבעיה הראשונה תיפתר בשבועות הקרובים, עבורי ועבור כל מי שנהנה מישראל-אנדרגראונד ברציפות או לסירוגין מאז שנת 2000. בבעיה השניה טיפל ביום חמישי בלילה בן קלוק – שעון גרמני ופריט אספנים אמיתי לכל מי שזורם לו קצת דם בטקנו. להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: