גילויו של קולומבוס מתחת לאדמה

השבוע פירסמתי פוסט אורח בבלוג הנהדר – קולמבוס. מדובר על בלוג (פייסבוקי) של מספר חברים, "מיוזיק לוברס" בנשמתם עם תשוקה עזה לחלוק את הידע הרב שיש להם (ויש המון ממנו) ולגלות על הדרך כמה שיותר מוזיקה חדשה ממגוון רחב של סגנונות. האמת היא שזה כיף גדול לראות מיזם כזה פועל ושופע כוונות טובות, במיוחד כשהתברר לי שחבר ילדות הוא אחד מבין אותה חבורה נועזת. מאחר והשבוע הוא שבוע אלקטרוניקה בקולומובוס, אז חברי, שידע את חיבתי הגדולה לז'אנר, ביקש שאכתוב על אחד מהאמנים הרבים שבחרו להציג. בצעד חריג קפצתי ראש למים עמוקים ובחרתי לכתוב על "אפקס טוין" – אומן שספק אם באמת ניתן לאמוד את השפעתו או לסכם בקלות את פועלו. התוצאה לפניכם:

 (מומלץ ללחוץ על הפליי בתחתית הדף טרם הקריאה)

אפקס טווין – א.ק.א ריצ'ארד די ג'יימס הוא דמות כל-כך מורכבת ומגוונת, שגם אם אנסה לכתוב פוסטים במשך שבוע שלם, ספק שאצליח לכסות ולו במעט את העשייה העשירה שלו. עיתון הגארדיאן הכתיר אותו בזמנו בתור הדמות הכי יצירתית ומשפיעה באלקטרוניקה בת זמנינו. ככה זה כשעוד בהיותך נער אתה יוצר את Tha, Xtal ואת Heliosphan – רצועות שזכו למעמד של אבני יסוד בז'אנר האמביינט והאלקטרוניקה כולה.

בגיל 20, מוציא RDJ את Selected Ambient Works 85-92 – אחד האוספים המרשימים והחשובים בשניים וחצי העשורים האחרונים (אשר כולל בתוכו גם את הקטעים הנ"ל), ובאותו הזמן מייסד את הלייבל Rephlex, שעתיד לשנות את פני האלקטרוניקה כולה. ההצלחה לא איחרה להגיע ומאמצע שנות ה- 90 מצא עצמו ג'יימס בודק את גבולות הג'אנגל, דראם אנד בייס, ברוקן ביט, אסיד, נוייז ועוד, תחת שלל הפסיבדונימים והאליאסים אותם אימץ לאורך השנים.
כאמור, הקריירה שלו מפוארת למדי וגם היום זוכה הבראנד – 'אפקס טווין' לכבוד רב. יהיה זה המופע הקונספטואלי המיוחד בליווי אורקסטרה ומקהלה בלונדון (10.10.12), שלל פסטיבלים מובחרים בהם הוא מנגן או הריפרסים החדשים למגוון אלבומיו שנחטפים כמו לחמניות חמות – אפקס טווין לא מתכוון ללכת לשום מקום.

(הפוסט כפי שפורסם בדף של קולמבוס)

יש לא מעט חומרים של ריצ'ארד שמצליחים לחדור דרך הגדרות ז'אנרים וקטלוגים כאלה ואחרים. אחד מהם הוא הרליס המסכם של הסדרה Analord – אוסף של 42 קטעים ששוחרר אך ורק בוויניל ב – 11 חלקים (עם השיחרור הדיגיטלי ב- 2009 נוספו עוד 20 קטעי בונוס). שם הסדרה מבוסס על קטע מאלבומו של לוק וייברט – Lover's Acid. לתקליט האחד-עשר הוכנסו 3 קטעים, כשהאמצעי שביניהם – VBS.Redlof.B מאז שיצא לפני שבע שנים, לא עוזב את רחבות הריקודים. האמת היא די בצדק, שכן מדובר על קטע אלקטרו מלנכולי משהו עם מוטיבים אסיד-יים וניחוח אולדסקולי משנות השמונים. הרצועה עצמה לא ארוכה מדי, קצת מתחת לחמש דקות אבל האפקטיביות שלה על הרחבה מוכחת מעבר לכל ספק. אחרי הכל כשעשרות תקליטני טכנו משלבים קטע זה בתור משנה אפיזודה בסטים שלהם וטים סוויני, דיג'י ג'קמאסטר וגורו האלקטרוניקה – ג'ימס הולדן ממשיכים לנגנו שנה אחר שנה, נראה לי שזוהי גושפנקה מספקת, לא? אם תפשפשו ביו-טיוב תגלו שהכינו גרסאות מיוחדות בהן מורידים את המהירות של הקטע לכמחצית מהמקור – התוצאה היא נבך נוסף ביצירה שמתגלה ככה לו פתאום. ספק אם אפקס טווין תכנן זאת מראש, אבל הוא ללא ספק אחד המפיקים הכי גרנדיוזיים ומשפיעים שזכינו להכיר.

– רומן –

תגיות: Ambient, Analord, Aphex Twin, Columbus, Luke Vibert, Rephlex, קולומבוס