תת-הכותרת של הבלוג שלנו (והפורום שקדם לו) מצהירה כבר מספר שנים: "מוזיקה, תרבות, וכל השאר". את הסגידה שלנו למוזיקה ניתן למצוא כמעט בכל מקום בבלוג, המלצות ואנקדוטות בנושאי תרבות כאלה ואחרים יש ויש, גם אם פחות, ו"כל השאר" הוא בעצם, כך מסתבר, הגירסה הפוליטיקלי קורקט ל"וויסקי". לאחרונה הבנו, שאחד מחטאינו הוא ההתמקדות בחוש השמיעה (מה שנותר ממנו, בכל אופן) והזנחה של החבר הכי טוב שלו – חוש הראייה. החלטנו לתקן את המעוות…
להמשיך לקרוא
בין אם אתם נמנים עם חובבי הויניל, כמונו, או סתם חובבי מוזיקה טובה באשר היא, קרוב לודאי שתסכימו, כי אין הרבה דברים דומים לתשוקה מוזיקלית. לרובנו היא גורמת לרקוד, לזמזם את השיר שמתנגן ברדיו או להפעיל את ה"שאזאם", כאשר יצר הסקרנות משתלט עלינו. הביטוי האולטימטיבי מבחינתנו לפחות, הוא לעזוב הכל ולצאת ללכלך את קצות האצבעות בנבירה בין עשרות ארגזים מלאים בויניל, שרק מחכה לפגוש את המחט. בדיוק בנסיבות האלו, מצאתי את עצמי ביום שבת לפני שבוע וקצת, מגיע ליריד התקליטים, שמסתמן כבר כמסורת בבית רומנו.
שלושים מוכרים, עשרות אלפי תקליטים, בירה בהישג-יד, כלבים מתרוצצים בכל מקום, ובאופן כללי אחלה וייב הם כבר בגדר סטנדרט באירועים מסוג זה. מה שכן חשוב לציין זה את הוורסטיליות המוזיקלית ההולכת ומתרחבת. כיום, בניגוד למצב לפני מספר שנים, כל אחד יכול למצוא פנינים מוזיקליות לפי טעמו. ממוזיקה אפריקאית שורשית, ניו-ווייב ישראלי, פולק מודרני, רגאיי מג'מייקה וכמובן גם אלקטרוניקה לסוגיה – הכל זמין ומזמין. המגמה המתרחבת, להמשיך לקרוא
ז'אנרים מוזיקלים, כידוע, לא חסרים, וכל אחד מהם זוכה כיום למספר אי-זוגי בלתי מבוטל של הגדרות ע"י מיטב המומחים. הגבולות בין הז'אנרים השונים עמידים אפילו פחות מהגבולות של מדינות האיחוד האירופי, ובמקרים רבים תתי-ז'אנרים מתוארים באופן בלתי-נהיר, בנסיון עילג לאפשר שיוך של קטע מוזיקלי לז'אנר ספציפי.
בתוך כל הקקופוניה הזו מצאנו הזדמנות נדירה, להציץ לז'אנר מוזיקלי מהאלף הקודם, שלמרות תאורו המורכב, במבט לאחור אין ברור ומהודק ממנו; ז'אנר מוזיקלי שנולד כבן החורג של הצלחות ניינטיז אחרות, אבל בן חורג שכולנו רצינו לאמץ, וגם כיום אנחנו עדיין נהנים לחבק בחום.
להמשיך לקרוא
שלום, אתם זוכרים אותנו? לפני כמעט חדשיים פלוס מינוס כתבנו את הפוסט האחרון כאן בבלוג, ופינינו את האנטנות שלנו לכיוון המעבר שלי לקנדה, ולענייני האקדמיה של רומן. רגע לפני שאנחנו שוקעים לתוך תהומות השגרה, ללא כל דרך חזרה, החלטנו שחייבים לתת אות חיים כאן בבלוג. עם ההחלטה הזו עולה שאלה חשובה – מה כבר אפשר להציע לעוקבים אחרינו, אחרי חדשיים של שקט. התשובה – שקט. ממקום מושבי החדש והרגוע בקנדה הרחוקה, המציאות בארץ נראית מאוד לא רגועה. פתרון לצרות מסוג זה אפשר למצוא אצל מי שכבר כמה עשורים הוא פרופסור לענייני רוגע, ומומחה לתורת הצלילים המרגיעים. היום, כמה טוב לשמוע, יש לו את התרופה הכי טובה למצב. זה נראה לי נחוץ… להמשיך לקרוא
בעולם המוזיקה בכלל והמוזיקה האלקטרונית בפרט יש מנהג להגדיר כל פיסה מוזיקלית, ככזו השייכת לז'אנ'ר מסוים. כל זה מתקיים בעולם עם גבולות מוזיקלים, אבל באמצע שנות השמונים נפגשו שניים, גארי קוביין ובארי דוגאנס, במהלך לימודי אלקטרוניקה באוניברסיטת מנצ'סטר, והניחו את היסודות לביטול הגבולות המוזיקלים. עם השנים הגדירו עצמם החברים כמלחינים, מפיקים, אנימטורים, מעצבים,במאים וממציאים. היום אנחנו כאן כדי לחלוק להם כבוד. ללא גבולות (ועל הדרך לקבל מנה הגונה של מוזיקה מיקום מקביל) להמשיך לקרוא
הרבה דברים טובים יצאו משבדיה, כמו למשל הטבח השבדי של החבובות, הטניסאי סטפן אדברג ואפילו איקאה. מאותה המדינה יצאו גם דברים קצת פחות מלהיבים כמו רוקסט, המילה Kackerlacka (ג'וק בשבדית) וחוברות ההדרכה של איקאה. בין כל אלה, אי שם סמוך למאלמו, יושבים Markus Henriksson ו-Sebastian Mullaert, ויוצרים מוזיקה כבר כמעט 16 שנים. בשנה החולפת יצא אלבומם האחרון Blomma בלייבל קוקון, וסימל עבורם את סופה של תקופה. אחרי עשרות רליסים מעולים לאורך השנים, ואלבום נהדר בשם Animals משנת 2008, החליט הצמד לצאת להפסקה פעילה, ולתת לכל אחד את החופש ליצור ולנגן כאוות נפשו. במקום להתאבל על סופם של מינילוג, עליו הכריזו באופן רשמי לפני מספר ימים, בחרנו לחגוג את החופש שלהם במופע פרידה מרהיב, ובמבט אל תוך מוחם המוזיקלי של מרקוס וסבסטיאן, במסגרת פינה שהתגעגענו אליה כל כך – תרבות יום א'. להמשיך לקרוא
לקנדה וסקוטלנד אין יותר מדי במשותף, אבל את האחים Michael Sandison ו-Marcus Eoin זה לא ממש עניין, כשהם התחילו לעשות מוזיקה. את שם ההרכב שלהם הם בחרו לאחר התרשמות מעמיקה מסרטי התעודה של ה-National Film Boards הקנדי, וכבר בגיל 10 שני האחים התעסקו ושיחקו עם מוזיקה, ע"י גזירה והדבקה של חלקי טייפ אחד לשני. הצמד הסופר-מוכשר הזה, תחת השם Boards of Canada הספיק לעשות לא מעט מאז, במיוחד בגזרת ה-IDM והאמביינט, אבל התכנסנו כאן היום כדי לדלג על כל הסיפור המוזיקלי הנפלא שלהם, ולזנק היישר לאלבום החדש שלהם, Tomorrow's Harvest, שעתיד לצאת ב-10 ביוני. זה לא שאין עוד מוזיקה נהדרת בסביבה, אבל אנחנו פשוט לא מסוגלים להתעלם ממוזיקה שנשמעת מיוחדת גם ברוורס. להמשיך לקרוא
השבוע פירסמתי פוסט אורח בבלוג הנהדר – קולמבוס. מדובר על בלוג (פייסבוקי) של מספר חברים, "מיוזיק לוברס" בנשמתם עם תשוקה עזה לחלוק את הידע הרב שיש להם (ויש המון ממנו) ולגלות על הדרך כמה שיותר מוזיקה חדשה ממגוון רחב של סגנונות. האמת היא שזה כיף גדול לראות מיזם כזה פועל ושופע כוונות טובות, במיוחד כשהתברר לי שחבר ילדות הוא אחד מבין אותה חבורה נועזת. מאחר והשבוע הוא שבוע אלקטרוניקה בקולומובוס, אז חברי, שידע את חיבתי הגדולה לז'אנר, ביקש שאכתוב על אחד מהאמנים הרבים שבחרו להציג. בצעד חריג קפצתי ראש למים עמוקים ובחרתי לכתוב על "אפקס טוין" – אומן שספק אם באמת ניתן לאמוד את השפעתו או לסכם בקלות את פועלו. התוצאה לפניכם:
להמשיך לקרוא
israelunderground 