David מלך ישראל

היום בפינה 'תרבות יום א', שחוזרת אחרי מנוחה קצרה, נחגוג יום הולדת (באיחור אופנתי) לאחת מהאושיות הגדולות של עולם המוזיקה. תכינו ערימה גדולה של נרות.

לפני חמישה ימים, ב-8 בינואר, חגג דייויד רוברט ג'ונס יום הולדת 66. זה לא היה מעניין אף אחד, אלמלא הוא היה מוכר יותר כדייויד בואי. בואי, שלא הוציא אלבום חדש כבר עשור, מאז Reality של שנת 2003, הפיל פצצה גרעינית על ראשם של מעריציו, כשהכריז על אלבום חדש, שיצא השנה, ומתוכו שיחרר קטע ראשון ואפילו קליפ. על החדשות דיברו כל אתרי החדשות והעיתונים באשר הם, אבל כמעט כולם הצליחו להתעלם מעובדה חשובה – בואי הצליח לשמור את ההכרזה כסוד כמוס עד הרגע האחרון, והמידע על האלבום החדש לא דלף לתקשורת ולמעריצים מוקדם הרבה יותר, "כנהוג" בעולם המוזיקה בשנים האחרונות. ההישג הזה לבדו אחראי ללא מעט מעוצמתו של גל ההדף שליווה את ההכרזה.

אלבומיו האחרונים של בואי לוקים מעט בשבלוניות, וחסר בהם קורטוב של ייחודיות, שאפיינה את אלבומיו בתקופות השונות. עדיין, אי אפשר לומר שבואי לא מזדקן יפה, ובאותה קלות מותר לומר, שמה שבואי כבר הספיק לשכוח – רבים עדיין לא למדו. תחת הכותרת הזו צפינו בקליפ החדש שפורסם לרגל יום הולדתו ובמסגרת ההכרזה על האלבום.

בובה-בואי על רקע ברלין

השיר השקט, Where Are We Now, לא מנסה ולו לרגע קט, להסתיר את גילו של בואי, שהפך לאגדה עוד בימי חייו. כהמשך ישיר של אלבומיו האחרונים, המלנכוליים מעט יותר מקודמיהם, גם השיר (הנהדר) הזה לא מנסה לבנות עולם משלו, אלא ממשיך את אותו הקו המלנכולי, שאפיין את בואי עד ההפסקה המוזיקלית שכפה על כולנו. המילים כאילו נכתבו על בואי בעצמו, ומתארות אדם מזדקן, שהוגה בזמן ש"בזבז" בחייו. הקליפ היפהפה מציג הקרנה של פניו של בואי, לצד בחורה לא מזוהה, כשהם מוקרנים על פניה של בובה. מאחוריהם על מסך מוקרנים סרטונים מברלין של שנות ה-70, וכל הקליפ מציג הומאז' מאוד מיוחד לעיר הגרמנית שחוברה לה יחדיו. אם עדיין לא צפיתם בקליפ – אנחנו ממליצים בחום.

יום ההולדת של דייויד בואי, בה קיבלו כל חובבי המוזיקה מתנה, יחד עם פינת התרבות שלנו, הן הזדמנות נפלאה להציץ אחורה לכמה מהשירים החביבים עלינו של בואי. מכיוון שרשימות כאלה קיימות משחר הימים, ואף צצות עכשיו שוב כפטריות אחרי הגשם, ננסה לכוון למקומות מעט שונים, ולתירוצים בעלי גוון אישי יותר. ברור לנו, שמרבית הקוראים יבחרו שירים אחרים מאתנו, אבל זוהי כנראה לא חולשה שלנו, אלא גדולה של בואי. שנתחיל? 

Heroes

את השיר Heroes כתב בואי ביחד עם בריאן אנו במערב ברלין של שנות ה-70, והוא נחשב עד היום לאחד משיריו היותר מיוחדים ובעלי משמעות. השיר מדבר על זוג נאהבים בשני צידי חומת ברלין, והיווה מודל חיקוי ללא מעט מוזיקאים, שבחרו בברלין כשהשראתם (מי אמר יו-2 והאלבום "אכטונג בייבי"?). במיוחד זכור השיר הזה מהופעה מרטיטה של בואי בשנת 2001, שהוקדשה לכבאים והשוטרים, שסיכנו את חייהם במהלך התקפת הטרור על בנייני התאומים זצ"ל. סיבה נוספת בגללה בחרנו להזכיר את השיר הזה ראשון, היא שעטיפת האלבום החדש, The Next Day, נגזרה מהעטיפה של Heroes. סביר להניח שיש כאן סגירת מעגל בכל הקשור לברלין, כמו שכתבנו על הסינגל מתוך האלבום, אבל תשובה אמיתית נקבל רק כשנשמע את כל האלבום החדש.

עטיפת האלבום החדש

Life on Mars

השיר Life on Mars נכתב בימי זיגי סטארדאסט העליזים, כחלק מהאלבום Hunky Dory משנת 1971. כל כך הרבה מהשירים של בואי מהתקופה הם שירים בלתי נשכחים, אבל השיר הזה קיבל מחווה אדירה, כשסדרת טלוויזיה מצוינת אימצה אותו כשמה, והשתמשה בו כשיר הנושא. הסדרה מתארת את חייו של בלש משטרה, שנפגע ע"י מכונית בהווה, ומתעורר בתחילת שנות השבעים (ולכן הבחירה בשיר הזה בדיוק), כשבמשך הסדרה מנסה לחזור הביתה, תוך כדי שהוא מתפקד בתוך המציאות/הזיה של שנות השבעים. שירים טובים באמת לא נכנעים לזמן, ושלושים פלוס שנים אחרי שיצא לראשונה, החשיפה בסדרה החזירה את השיר הזה אל תוך המצעד הבריטי, תוך שהוא מראה לצעירים מהיכן משתין הדייויד בואי (שאלה, שהתשובה אליה לא ברורה בכלל עבור כמה אנשים).

החיים על מאדים משודרת בחסות דייויד בואי והסבנטיז

Ashes to Ashes

מאותה סיבה שבחרנו ב"חיים על מאדים", לא נוכל להתעלם מהשיר Ashes to Ashes. כשהסדרה הראשונה הסתיימה החלה הפקתה של סדרת המשך, ברעיון דומה, אך עם בלשית ולא בלש, כשהפעם מתרחשת הסדרה על התפר בין שנות השבעים לשנות השמונים. הסדרה, אגב, למרות ההשוואה המתבקשת, היתה מצוינת בפני עצמה. המפיקים לא עמדו בפיתוי, ובחרו שוב שיר של בואי, שמייצג את התקופה בה מתרחשת הסדרה, וקראו לסדרה על שמו. השיר עצמו, למרות שנמצא באלבום שתחילת שנות ה-80 נוזלות מכל פינה בו, מצליח לשחזר מעט מהקסם, שהמציא בואי עוד בסוף שנות השישים ב-Space Oddity. נגיעה קלה של קסם, שמצליחה להפוך את השיר הזה לאלמותי, גם בלי סיוע של הטלוויזיה.

מאפר באנו, ולדייויד בואי נשוב

Outside

האלבום Outside של בואי משנת 1995, לא נחשב בעיני המבקרים כאחד מאלבומיו הגדולים, ובמבט רחב על העשייה שלו, יש מי שיעז ויאמר, שיש באלבום הזה סימנים לסוג של דעיכה או חוסר חדשנות. אנחנו דווקא חושבים שמדובר בעיקר בפספוס של המבקרים. באלבום הזה חזר בואי לעבוד עם בריאן אנו, לראשונה מאז שנות השבעים, אז עבד איתו על טרילוגיית אלבומים מפלצתית (ראו Heroes למעלה). הנגיעות הקטנות של אנו עושות פלאים למוזיקה של בואי, שכבכל תקופה משנה את ההשפעה המוזיקלית ממנה שואב השראה. הפעם בתפריט – סוג של Industrial של אמצע שנות התשעים. זה לא ממש פוגע במטרה במרבית האלבום, אבל אם מסתכלים לא על המטרה אלא על הדרך, מדובר באלבום מצמרר. נכון שיש בו איזה סיפור כיסוי, שמורכב ממשהו שבואי שירבט, אבל קטעי הקישור, שמלווים את הקטעים באלבום, יחד עם תחושת בגרות לא מתפשרת של בואי, הופכים את האלבום לאחד הטובים שלו, לטעמנו; בטח ובטח כשבחוץ יש רעמים וברקים.

צאו בחוץ

Wild is the Wind

השיר הזה, שיצא באלבום Station to Station בשנת 1976, הוא אולי אחד השירים הכי underrated של דייויד בואי. כולם יודו בפה מלא, שמדובר בשיר מדהים, ועדיין הוא ייעדר מכל רשימה של מיטב שיריו. לשיר הזה הוקלטו במהלך השנים לא מעט גרסאות, כולל שתיים של נינה סימון בשנות החמישים והשישים. בואי, שידוע כמעריץ של סימון, החליט להקליט את השיר בעצמו לאלבום אחרי פגישה איתה. אם תקשיבו טוב טוב לשיר הזה, תשמעו שהקול של בואי עובר סוג של טרנספורמציה לאורך השיר. הוא מתחיל רגוע בצורה כמעט מטרידה בתחילתו, אבל לאט לאט מקבל עוד נפח ועוצמה, עד לשיא השיר, בשורה don't you know your life itself, אז כל העולם פשוט יתהפך עליכם. תקשיבו לו טוב, ותגידו לנו שהרצפה לא התחילה להסתובב.

Space Oddity

אחרון חביב הוא ה-שיר, שבניגוד לקודמו ברשימה שלנו, ככל הנראה אין רשימת "המיטב של בואי" בה הוא לא נמצא, וכמעט תמיד במקום הראשון. בואי היה בן 22 בלבד (שליש בגילו היום), כשהוציא את השיר הזה בשנת 1969. בחמש הדקות האלה הוא הצליח לספר סיפור, שבתקופתנו יכול היה להפוך לסדרת מדע בדיוני בת חמישה פרקים של שעה כל אחד. מעבר לעובדה הפשוטה והבנאלית, שמדובר בשיר לא פחות ממדהים, הגדולה האמיתית שלו מובנת כשמסתכלים על הקונטקסט והתקופה בה יצא לאור. כשיר של סוף שנות השישים הוא היה לא פחות ממהפכני, גם בצד המוזיקלי וגם בצד הלירי. המהפכה הזו של בואי ממשיכה גם היום, פי-שניים שנים אחרי ה'מוזרות מהחלל'. אנחנו מאחלים לו מזל-טוב ועד 120.

תגיות: Ashes to Ashes, Brian Eno, David Bowie, Heroes, Life on Mars, new album, Outside, Space Oddity, The Next Day, Wild is the Wind