לקנדה וסקוטלנד אין יותר מדי במשותף, אבל את האחים Michael Sandison ו-Marcus Eoin זה לא ממש עניין, כשהם התחילו לעשות מוזיקה. את שם ההרכב שלהם הם בחרו לאחר התרשמות מעמיקה מסרטי התעודה של ה-National Film Boards הקנדי, וכבר בגיל 10 שני האחים התעסקו ושיחקו עם מוזיקה, ע"י גזירה והדבקה של חלקי טייפ אחד לשני. הצמד הסופר-מוכשר הזה, תחת השם Boards of Canada הספיק לעשות לא מעט מאז, במיוחד בגזרת ה-IDM והאמביינט, אבל התכנסנו כאן היום כדי לדלג על כל הסיפור המוזיקלי הנפלא שלהם, ולזנק היישר לאלבום החדש שלהם, Tomorrow's Harvest, שעתיד לצאת ב-10 ביוני. זה לא שאין עוד מוזיקה נהדרת בסביבה, אבל אנחנו פשוט לא מסוגלים להתעלם ממוזיקה שנשמעת מיוחדת גם ברוורס. להמשיך לקרוא ←
Ólafur Arnalds נולד וגדל באיסלנד. היינו חייבים להתחיל בהסבר הזה, אחרת הכיתוב המוזר בהתחלה היה נשאר פשוט כיתוב מוזר. האיסלנדי הצעיר (26) והכשרוני הזה הוא מפיק מוזיקלי, שגם מנגן על מגוון רחב של כלי נגינה בסגנון מיוחד, שמגשר בין הכלים החיים ומקצבים אמביאנטים-אלקטרונים. אתם כנראה לא מכירים אותו, אז נתחיל מהעובדה הפשוטה שמאז 2007 ועד 2012 הוציא אולאפור שבעה אלבומים. השמיני (שלכבודו התכנסנו כאן ביום א' נפלא שכזה) בדרכו אלינו ממש בסוף החודש, אבל אליו נגיע עוד מעט.
יותר מיוחדת מכמות המוזיקה שכתב בשנים האחרונות, היא האופן המקורי בה התייחס לחומרים שכתב. שנת 2009 בלטה במיוחד עם אלבום אותו בחר להפיץ בימיו הראשונים בצורה די מקורית. בכל יום שחרר קטע בודד מהאלבום, והפך אותו לזמין להורדה דיגיטלית באיכות גבוהה למשך 24 שעות, באתר מיוחד. באותה השנה הפיק אלבום נוסף, שמרכיביו הם בעצם חומרים, שכתב כפסקול עבור הבלט Dyad 1909 (בהשראת המסע לקוטב הדרומי של ארנסט שאקלטון, לא פחות). ב-2011 בחר להפיץ לראשונה את השירים באלבומו השישי Living Room Songs בצורה דומה, אבל הפעם מדובר היה בפרויקט בו השירים עצמם הוקלטו בסלון, כי אולפנים זה כל כך שנות השמונים.
אולאפור זה אח
ואז אנחנו מגיעים לאלבום השמיני הממשמש ובא, בשם For Now I am Winter. להמשיך לקרוא ←
מזג האוויר בחוץ תפס אותנו שוב חזק, גם אם רק ליום אחד, ותקע אותנו בבתים ובמשרדים עם מצב רוח סגרירי, בדיוק כשסוף השבוע מתגלגל לפתחנו. לרגעים כאלה בדיוק הומצאו אמנים כמו זה שנכתוב עליו היום, ושיסדר לנו קצת את מזג האוויר.
סיימון גרין, בסריטי המוכשר הידוע גם בשם הבמה Bonobo, עשה את הפריצה הראשונה שלו בשנת 1999, עם הקטע המדהים Terrapin. לא רבים מתייחסים לעובדה החשובה מאוד, שלא רק שהפיק את אלבומו הראשון לבד וללא כל סיוע, הוא גם ניגן בעצמו את כל המוזיקה על שלל ערוציה. היכולת הזו הכניסה אותו בדלת הראשית לרשימה של אמני הדאונטמפו החשובים של התקופה, עם השילוב המיוחד שלו עם מקצבים אלקטרונים, ג'אז וטריפ-הופ. להמשיך לקרוא ←
היום בפינה 'תרבות יום א', שחוזרת אחרי מנוחה קצרה, נחגוג יום הולדת (באיחור אופנתי) לאחת מהאושיות הגדולות של עולם המוזיקה. תכינו ערימה גדולה של נרות.
לפני חמישה ימים, ב-8 בינואר, חגג דייויד רוברט ג'ונס יום הולדת 66. זה לא היה מעניין אף אחד, אלמלא הוא היה מוכר יותר כדייויד בואי. בואי, שלא הוציא אלבום חדש כבר עשור, מאז Reality של שנת 2003, הפיל פצצה גרעינית על ראשם של מעריציו, כשהכריז על אלבום חדש, שיצא השנה, ומתוכו שיחרר קטע ראשון ואפילו קליפ. על החדשות דיברו כל אתרי החדשות והעיתונים באשר הם, אבל כמעט כולם הצליחו להתעלם מעובדה חשובה – בואי הצליח לשמור את ההכרזה כסוד כמוס עד הרגע האחרון, והמידע על האלבום החדש לא דלף לתקשורת ולמעריצים מוקדם הרבה יותר, "כנהוג" בעולם המוזיקה בשנים האחרונות. ההישג הזה לבדו אחראי ללא מעט מעוצמתו של גל ההדף שליווה את ההכרזה.
אלבומיו האחרונים של בואי לוקים מעט בשבלוניות, וחסר בהם קורטוב של ייחודיות, שאפיינה את אלבומיו בתקופות השונות. עדיין, אי אפשר לומר שבואי לא מזדקן יפה, ובאותה קלות מותר לומר, שמה שבואי כבר הספיק לשכוח – רבים עדיין לא למדו. תחת הכותרת הזו צפינו בקליפ החדש שפורסם לרגל יום הולדתו ובמסגרת ההכרזה על האלבום.
בובה-בואי על רקע ברלין
השיר השקט, Where Are We Now, לא מנסה ולו לרגע קט, להסתיר את גילו של בואי, שהפך לאגדה עוד בימי חייו. כהמשך ישיר של אלבומיו האחרונים, המלנכוליים מעט יותר מקודמיהם, גם השיר (הנהדר) הזה לא מנסה לבנות עולם משלו, אלא ממשיך את אותו הקו המלנכולי, שאפיין את בואי עד ההפסקה המוזיקלית שכפה על כולנו. המילים כאילו נכתבו על בואי בעצמו, ומתארות אדם מזדקן, שהוגה בזמן ש"בזבז" בחייו. הקליפ היפהפה מציג הקרנה של פניו של בואי, לצד בחורה לא מזוהה, כשהם מוקרנים על פניה של בובה. מאחוריהם על מסך מוקרנים סרטונים מברלין של שנות ה-70, וכל הקליפ מציג הומאז' מאוד מיוחד לעיר הגרמנית שחוברה לה יחדיו. אם עדיין לא צפיתם בקליפ – אנחנו ממליצים בחום.
יום ההולדת של דייויד בואי, בה קיבלו כל חובבי המוזיקה מתנה, יחד עם פינת התרבות שלנו, הן הזדמנות נפלאה להציץ אחורה לכמה מהשירים החביבים עלינו של בואי. מכיוון שרשימות כאלה קיימות משחר הימים, ואף צצות עכשיו שוב כפטריות אחרי הגשם, ננסה לכוון למקומות מעט שונים, ולתירוצים בעלי גוון אישי יותר. ברור לנו, שמרבית הקוראים יבחרו שירים אחרים מאתנו, אבל זוהי כנראה לא חולשה שלנו, אלא גדולה של בואי. שנתחיל? להמשיך לקרוא ←
אחד מהחוקים הראשונים שלמדתי, מצפיה בסביבה, הוא שלא בריא לערבב משפחה ועסקים. החוק הזה, מסתבר, לא תקף בשבדיה.
האחות Karin Dreijer Andersson והאח Olof Dreijer הקימו בשנת 1999 את הצמד The Knife, שהצליח להשאר מסתורי ומסקרן עד עצם היום הזה, ובמקביל היווה השראה לתת-ז'אנר שלם, שמתבסס על סאונדים אלקטרוניים, שנשמעים כאילו הגיעו מההזיות הכי מורכבות שיש, או לחילופין משאיפת אדי כימיקלים לא מזוהים, ואשר מלווים בווקאלים מעובדים ומצמררים של האחות לבית Dreijer. האלבום המשותף האחרון שלהם, Silent Shout, יצא בשנת 2006, והעיף לכל המבקרים את הפוני, ביחד עם המצח. את הסכינאים מגטנבורג אפשר היה מאז לנסות ולחקות, להמשיך לקרוא ←
israelunderground 