ארכיון | ינואר, 2013

תמנון כשרוני כותב מוזיקה לתאטרון

9 ינו


אפאראט. השם הזה יכול לגרום התקף-לב קל, למי שביקר ברחבות תל-אביב באופן תדיר בשנים האחרונות. היוצר הגרמני, ששמו המלא Sascha Ring, עבר מאז תחילת הקריירה שלו כמות מפוארת של תהפוכות ושלבים התפתחותיים. עבור רבים, ובמיוחד עבור רבים מהקוראים הוותיקים של 'ישראל-אנדרגראונד', הוא מוכר בעיקר בתור "התמנון". כינוי זה הודבק לו על ידינו, כשהופיע בארץ במועדון שברחוב השרון התל-אביבי. הטראנס אליו נכנס במהלך ההופעה האלקטרונית החיה, הוביל אותו לטירוף רבתי על העמדה, ולתחושה שיש לו שמונה ידיים ולא שתיים, שמשחקות בציוד המוזיקלי. היום אנחנו כאן כדי לספר לכם, שהוא עושה מוזיקה לתאטרון.  להמשיך לקרוא

נגן לי קוביית קרח

7 ינו

ice-record

קודם כל, ובניגוד גמור לתכתיבי הגנים הפולנים שלנו – נפתח בהתנצלות קלה. כשנשאלתי היום ע"י אחד מקוראי הבלוג "מה קרה לתרבות יום א' השבוע?", קצת התקשיתי להסביר לו, שאנחנו עדיין בתהליכי התאוששות מסוף השבוע, ומהמסיבה הנהדרת עם AYBEE. לשמחתנו השאלה הצליחה להוציא אותנו משלוות הנפש שלנו (להלן – "מצב קטטוני"), והתחלנו לחפש עבורכם חומר מעניין, שיתאים גם למזג האוויר בחוץ. הפתרון הגיע אלינו דווקא מרפאל אזי שבגולה.  להמשיך לקרוא

שני חברים יצאו לדרך בים בם בום

4 ינו

קצת מוזר לכתוב בבלוג על עצמנו. נכון שלא מעט בלוגים עוסקים בתיעוד עצמי, אולם כשמדובר בנושא כה אישי ורגשי, כמו ההסטוריה שלנו, והתהליך שעברנו עד הלום, חשבנו שיהיה זה נכון יותר לתת לאחרים לכתוב. את המשימה לקחה בשתי ידיים יציבות רננה הלפרין, כתבת לילה מוכשרת, ואת הטקסט שלה אתם מוזמנים לקרוא ממש כאן למטה.

שני חברים יצאו לדרך. צילום: דניאל פאיקוב – Daniel Paikov

בסצנה התל אביבית קיימים שלושה סוגים של תזמונים: או שאתה מקדים את זמנך, או שאתה מאחר אופנתית או שאתה 'ישראל-אנדרגראונד'. בדיליי של כמה שנים טובות פורום המוזיקה המיתולוגי החליט לנקוט בצעד המתבקש, ולשנע את עצמו מפורום לפורמט של בלוג תרבותי. משהו בהיאחזות הרומנטית ספק נאיבית של IU בהתנהלותם כפורום ובפאשיונאבלי אובר לייט מצליח לעורר סקרנות מחודשת אצל כל הסצנה כולה ולסובב אליהם את כל הראשים. ואם זה לא מספיק אז מסיבת ההשקה של הבלוג בדלי (שישי, 4.1) עם AYBEE ללא ספק תשאיר כמה ראשים מסובבים.

כל מי ששוטט בתחילת המילניום ליד הרמקולים של הפאצ'ה, האומן 17 או האוקטופוס נתקל באיזשהו שלב בברנז'ה של 'ישראל אנדרגראונד'. בתחילת שנות ה-2000, קהל אדוק ונאמן לקח חלק בפורום, שהיווה את נקודת מפגש השמנא והסלתא של סצנת המוזיקה האלקטרונית. סוד קסמה נעוץ ביכולתה של הקהילה לפרוץ את גבולות הפיקסלים הממוחשבים, ולהיפגש על הרחבות הכי מגניבות של תל אביב. פרט להחלפת רשמים ודיונים מוזיקליים, הפורום הצטיין ביצירת באזז לפני מסיבות ובעיקר בהתרשמויות וריוויו אחריהן. עם הרצון להיות קצת יותר אפ-טו דייט, הפורום, בהנהלת גיא רותם ורומן גילמן עובר לפורמט של בלוג בעל דף פייסבוק מקביל. "הצורך של אנשים במידע חדש יחד עם הצורך לסנן את העיקר מהטפל הוא הסיבה שפורומים ובלוגים קמים" מעיד גיא רותם, אדמין בפורום ומנהל IU בצורתו הנוכחית "עם השנים לא היה מי שימשיך את הפורום, השכבה הצעירה התרכזה בטכנו במרתפים והחברה שנשארו עברו את מהפכת הפייסבוק כתהליך טבעי. לקח לנו זמן להודות שהגיע הסוף לפלטפורמות התלויות בהשתתפות פעילה של אנשים. המעבר לבלוג מגיע מהאמונה כי לאנשים עדיין יש צורך באינפורמציה משמעותית והם מעוניינים ברפרנס וערך מוסף ויותר מעמיק מלחבב איזה לינק".

בבלוג שקיים כבר 3 חודשים מתפרסמים אחת ליומיים תכנים שונים בעלי זיקה לתרבות, ריוויו על אלבומים ואמנים, המלצות למסיבות, פינת תרבות יום א' והפינה לזכר אדר נוימן (נאמן) שהבלוג מוקדש לזכרו. את התכנים מעלים רותם וגילמן וגולשים המעוניינים לפרסם בעצמם או להגיב לתכנים קיימים "השאיפה היא ליצור דיונים בינינו לבין הקוראים" מוסיף גילמן "ההבדל בין הפורום לבלוג הוא למעשה הכתבת הקו בחיפוש אחר האינפורמציה והמוזיקה. בעולם הרשתי שטף המידע הוא עצום, אורך החיים של לינק הוא בקושי כמה דקות, ובבלוג הוא יותר יציב – מצאנו דרך לביטוי עצמי ושיתופו דרך שימור הבראנד IU". בעולם המוזיקה הוירטואלי – הסופרסטארס הם ללא ספק יוטיוב וסאונדקלאוד, אך אלה נופלים בחוסר יכולתם לספק סינון אמיתי; בחיפוש מבוקר אחר תכנים, רבים פונים לבלוגרים מוערכים. "יש הרבה בלוגים טובים, אבל רובם אישיים מדיי, נישתיים או מנוגדי אינטרסים", מוסיף רותם "אני ורומן נולדנו על רחבות, אנחנו אוהבים וכותבים על כל סוגי המוזיקה, אוהבים אנשים ונמנעים ככל שניתן מפוליטיקה. אנחנו שואפים לייצר בלוג מקצועי, ניטראלי וחף מאינטרסים או מאג'נדה אישית".

את המעבר לבלוגוספירה חוגגים רותם וגילמן במסיבת השקה בדלי שבאלנבי 47 בשישי הקרוב 4.1 החל מ23:00 תמורת 30 ₪ לנרשמים בפייסבוק (כולל צ'ייסר). לצורך המאורע הזמינו את הדיג'י והיוצר AYBEE (מקים הלייבל Deepblak), אמן מגוון שברוח הבלוג אינו מגביל עצמו לז'אנרים. גיא פרידום (גיא רותם) יחמם ו YVL (יובל גרוס) יסגור את הערב "אנחנו לא מתחילים ליין מסיבות" טוענים הצמד בחיוך "סביר להניח שהצלחה בערב תיצור רצון להמשכיות, אבל כרגע זה דורש יותר מדי מאמצים. ימים יגידו".

אנחנו משיקים – אתם מבלים – 3-5/1

3 ינו

מהרגע שהתחלנו את הפינה הקבועה הזו, של המלצות סוף השבוע, אנחנו מאוד גאים ביכולת שלנו לאזן בין הרצון הטבעי לפרגן לחברים, והיכולת לבחור בכל לילה את הארוע האחד, שאנחנו ממליצים להיות בו. השבוע, מה לעשות, מגיע הרגע בו אנחנו מנצלים את הזכות של כל אתר וכל בלוג לחרוג מהנורמה, ולפצוח ביחצ"נות עצמית בלי שום בושה. השבוע, חברים וחברות, זה פשוט מגיע לנו.

ועכשיו באמת סליחה לכל מי שקיווה לראות כאן אזכור למסיבה שלו, לנו יש רק דבר אחד בראש, והוא קורה רק פעם אחת ללא ספק – מסיבת ההשקה של הבלוג הזה ממש. אחרי שלושה חודשים ואינספור ניסויים מאחורי הקלעים, אנחנ ומרגישים מספיק בנוח לומר "ישראל-אנדרגראונד איז באק אין ביזנס". מחר בלילה נקיים את מסיבת ההשקה החגיגית שלנו, ואם תשאלו אותנו – אין שום דבר אחר בעיר שמעניין (אותנו) יותר.

טעימה קלה מאייבי, כי מחר תקבלו את המנה המלאה

האורח שלנו, שכבר נחת והספיק להתפעל מתל-אביב וממזג האוויר הלא-ממש חורפי שלנו, הוא AYBEE, מקים הלייבל Deepblak, שבדיוק כמו אייבי, מלא בכל טוב, ומערבב נשמה עם אלקטרוניקה והמון אטמוספירה. נוכל לכתוב על אייבי לא מעט, אבל מכיוון שכאן אנחנו בפינה של המלצות אובייקטיביות למהדרין (במיוחד היום, כמובן), ניתן לכם פשוט להתענג על הצלילים שלמעלה, ולהכין את עצמכם לעוד הרבה מזה. את הפינוק הזה תקבלו מחר בלילה ב"דלי", שמתאים כמו כפפה לאווירה האינטימית, שאנחנו מנסים ליצור. את אייבי יחמם גיא פרידום, שתיק התקליטים שלו מבעבע כבר שבוע, ואחרי האורח ינגן YVL, הלא הוא יובל גרוס

סט של גיא פרידום, בשביל החימום

יובל גם כן יעשה לכם שמח

בתור ממתק נוסף, החלטנו שהלילה לא יהיה שלם בלי סט פתיחה של חבר יקר בישראל-אנדרגראונד, שמתמחה במשימות מסוג זה, ולכן על פתיחת הלילה יהיה אמון גלן הולמס (אילן הלמוש), שידאג להחליק אתכם אל תוך הלילה במוזיקה מענגת משלו. מי שלא שם – חציל מטוגן.


Israel Underground Blog Launch
על המוזיקה:
Glenn Holmes, Guy Freedom, AYBEE & YVL

דלי, אלנבי 47
מחירי כניסה: 30-40₪ – כולל צ'ייסר על חשבון הברון
דף האיבנט

 

האלבום החדש של Beck הוא פשוט Piece of Sheet

2 ינו

beck_song_reader

כשלינקים רבים, העוסקים באלבומו החדש של Beck נחתו לנו בתיבה בימים האחרונים, לא הצלחנו להחליט כיצד להתייחס אליהם. "מדע בדיוני" אינו מתייחס לדברים בלתי אפשריים, אלא לדברים שפשוט עדיין לא הומצאו, והמונח "מוזר" מתאר דברים שפשוט איננו רגילים אליהם. מהסיבה הזו לא מיהרנו לשפוט לכאן או לכאן את היוזמה הזו של בק הנסן, המוזיקאי האמריקאי הידוע יותר בשם הבמה שלו – Beck.

צ'ארלס דארווין אמר, כשתיאר את תהליך האבולוציה, שלא המין החזק הוא זה שישרוד, וגם לא המין האינטלגנטי ביותר, אלא המין שמגיב בצורה הכי טובה לשינויים. עם ההגדרה הזו מול העיניים בחרנו להתייחס לאלבום החדש של בק, שאתם כנראה לא תשמעו, אלא רק תקראו. Song Reader החדש מכיל בתוכו לא דיסקים ולא תקליטים, אלא ספרי תווים. ליתר דיוק מדובר בעשרים ספרוני תווים צבעוניים, אריזה קשיחה ואיכותית, איורים פרי מכחולם של אמנים ידועים והקדמה של הנסן בעצמו. אחרי אובדן של פעימת לב אחת או שתיים, בנסיון להבין את הטריק, אפשר לומר בעצם שמדובר בניסוי אבולוציוני, שככל הנראה לא היה מתאפשר לפני עשור או שניים.

בתמונה: בק הנסן / צ'ארלס דארווין

הרבה בזכות שבירת התבנית הישנה, שהכתיבו חברות התקליטים הגדולות, ובזכות מקוריות ויצירתיות של אמנים כמו טרנט רזנור (ניין אינץ' ניילז) ורדיוהד, התחלנו לראות את קונספט האלבום מתנפץ לרסיסים ועושה קפיצה אבולוציונית. השינוי שהאמנים הללו (ורבים אחרים, שלא הזכרנו) עשו, איפשר המצאה של עולם חדש של צבעים וצורות, שמלווה את הצלילים בדרכים מגוונות. הרעיון החדש של 'בק' ממשיך את הקו הזה, ועושה בו שינוי נוסף. עכשיו המוזיקה אינה רק נראית שונה, אלא הפכה לוירטואלית לחלוטין, או אם תרצו – חברתית.

כמובן שאלבום מסוג זה מלווה בהצהרה ברורה של 'בק', שמפציר בקוראים (ללא ספק לא מדובר במאזינים במקרה הזה) לא להיות מודאגים מזכויות יוצרים, או מחריגה מגבולות המקור. ההיפך הוא הנכון, והנסן קורא לשחק עם המוזיקה, וליצור פרשנויות פרטיות ומגוונות של התווים באלבום. אם נהיה מוכנים להסכים לעובדה, ששיר נשאר בזכרון בזכות המילים והמבנה המוזיקלי הבסיסי ולא בזכות ניואנסים, אז מדובר בלא פחות ממהפיכה בגישה ליצירה מוזיקלית מודרנית. ההתפתחות של תרבות 'גרסאות הכיסוי' לשירים מקבלת כאן חיזוק משמעותי, מכיוון שכל הגרסאות לשירים יהיו כאלה, רק ללא מקור אחד ויחיד. מכאן שכל הגרסאות יהיו מקוריות בפני עצמן, וכולן יהיו של Beck. המפיץ המוזיקלי של האלבום בארה"ב, מק'סוויני, מתכוון לפרסם באתר שלו עם הזמן גרסאות נבחרות לשירים מהאלבום, שיבוצעו ע"י בק עצמו, חברים ושאר אמנים עצמאיים, ואת הפרשנויות שלהם לשירי האלבום. חברתי, כבר אמרנו?

אנחנו לא באמת מאמינים שהעתיד של אלבומים מוזיקליים נמצא בחזרה לספרוני התווים, בין היתר מהסיבה הפשוטה שמרבית האנשים אינם קוראים תווים. מצד שני יש באלבום הספציפי הזה נקודות מפנה ויתרונות רבים. מעבר לראשוניות, ולעצם היות האלבום הזה פריט אספנים נהדר, יש בו בכדי לפרוץ עוד חור מרשים בחומה הבצורה של מבנה עולם המוזיקה. 'בק' בוחר לשים בקדמת הבמה לא צלילים שנשמעים, אלא את חומרי הגלם מהם נוצרת מוזיקה – מילים ותווים. במילה אחת? שאפו!

נשאיר אתכם עם נסיעת מבחן, שביצע רודרי מרסדן, מוזיקאי ועיתונאי בריטי, לאחד מהשירים באלבום החדש.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: