כשלינקים רבים, העוסקים באלבומו החדש של Beck נחתו לנו בתיבה בימים האחרונים, לא הצלחנו להחליט כיצד להתייחס אליהם. "מדע בדיוני" אינו מתייחס לדברים בלתי אפשריים, אלא לדברים שפשוט עדיין לא הומצאו, והמונח "מוזר" מתאר דברים שפשוט איננו רגילים אליהם. מהסיבה הזו לא מיהרנו לשפוט לכאן או לכאן את היוזמה הזו של בק הנסן, המוזיקאי האמריקאי הידוע יותר בשם הבמה שלו – Beck.
צ'ארלס דארווין אמר, כשתיאר את תהליך האבולוציה, שלא המין החזק הוא זה שישרוד, וגם לא המין האינטלגנטי ביותר, אלא המין שמגיב בצורה הכי טובה לשינויים. עם ההגדרה הזו מול העיניים בחרנו להתייחס לאלבום החדש של בק, שאתם כנראה לא תשמעו, אלא רק תקראו. Song Reader החדש מכיל בתוכו לא דיסקים ולא תקליטים, אלא ספרי תווים. ליתר דיוק מדובר בעשרים ספרוני תווים צבעוניים, אריזה קשיחה ואיכותית, איורים פרי מכחולם של אמנים ידועים והקדמה של הנסן בעצמו. אחרי אובדן של פעימת לב אחת או שתיים, בנסיון להבין את הטריק, אפשר לומר בעצם שמדובר בניסוי אבולוציוני, שככל הנראה לא היה מתאפשר לפני עשור או שניים.
בתמונה: בק הנסן / צ'ארלס דארווין
הרבה בזכות שבירת התבנית הישנה, שהכתיבו חברות התקליטים הגדולות, ובזכות מקוריות ויצירתיות של אמנים כמו טרנט רזנור (ניין אינץ' ניילז) ורדיוהד, התחלנו לראות את קונספט האלבום מתנפץ לרסיסים ועושה קפיצה אבולוציונית. השינוי שהאמנים הללו (ורבים אחרים, שלא הזכרנו) עשו, איפשר המצאה של עולם חדש של צבעים וצורות, שמלווה את הצלילים בדרכים מגוונות. הרעיון החדש של 'בק' ממשיך את הקו הזה, ועושה בו שינוי נוסף. עכשיו המוזיקה אינה רק נראית שונה, אלא הפכה לוירטואלית לחלוטין, או אם תרצו – חברתית.
כמובן שאלבום מסוג זה מלווה בהצהרה ברורה של 'בק', שמפציר בקוראים (ללא ספק לא מדובר במאזינים במקרה הזה) לא להיות מודאגים מזכויות יוצרים, או מחריגה מגבולות המקור. ההיפך הוא הנכון, והנסן קורא לשחק עם המוזיקה, וליצור פרשנויות פרטיות ומגוונות של התווים באלבום. אם נהיה מוכנים להסכים לעובדה, ששיר נשאר בזכרון בזכות המילים והמבנה המוזיקלי הבסיסי ולא בזכות ניואנסים, אז מדובר בלא פחות ממהפיכה בגישה ליצירה מוזיקלית מודרנית. ההתפתחות של תרבות 'גרסאות הכיסוי' לשירים מקבלת כאן חיזוק משמעותי, מכיוון שכל הגרסאות לשירים יהיו כאלה, רק ללא מקור אחד ויחיד. מכאן שכל הגרסאות יהיו מקוריות בפני עצמן, וכולן יהיו של Beck. המפיץ המוזיקלי של האלבום בארה"ב, מק'סוויני, מתכוון לפרסם באתר שלו עם הזמן גרסאות נבחרות לשירים מהאלבום, שיבוצעו ע"י בק עצמו, חברים ושאר אמנים עצמאיים, ואת הפרשנויות שלהם לשירי האלבום. חברתי, כבר אמרנו?
אנחנו לא באמת מאמינים שהעתיד של אלבומים מוזיקליים נמצא בחזרה לספרוני התווים, בין היתר מהסיבה הפשוטה שמרבית האנשים אינם קוראים תווים. מצד שני יש באלבום הספציפי הזה נקודות מפנה ויתרונות רבים. מעבר לראשוניות, ולעצם היות האלבום הזה פריט אספנים נהדר, יש בו בכדי לפרוץ עוד חור מרשים בחומה הבצורה של מבנה עולם המוזיקה. 'בק' בוחר לשים בקדמת הבמה לא צלילים שנשמעים, אלא את חומרי הגלם מהם נוצרת מוזיקה – מילים ותווים. במילה אחת? שאפו!
נשאיר אתכם עם נסיעת מבחן, שביצע רודרי מרסדן, מוזיקאי ועיתונאי בריטי, לאחד מהשירים באלבום החדש.
טירוף, יצירתיות, המצאה מחדש של חוקי הזאנר. איך שלא נסתכל על זה, הרעיון מרשים ומעורר מחשבה
וואו נשמע מעניין ביותר!
אהבתי את הקונספט
נשמע שהפעם הוא לא התעסק רק באיך לצאת מגניב ולכן יצא לו פיס או שיט אבל מהסוג המגניב 🙂