יום א' הזה אינו יום א' רגיל. הרצון העז שלנו לפרסם ולקדם תרבות בפינה הקבועה-ככל-שניתן שלנו, "תרבות יום א", נתקל בחומה בצורה של רגשות מעורבים, בשל הקרבה ליום הזכרון לחללי צה"ל. ככה אנחנו, מצד אחד לא שוכחים לרקוד ולהנות, ומצד שני לא שוכחים את ההסטוריה, שמאפשרת לנו לרקוד ולהנות. ביום הלא רגיל הזה מצאנו פתרון מיוחד ויפהפה לדילמה שלנו; כזה שיאפשר לנו לחלוק אתכם את הבחירה התרבותית שלנו, וגם יאפשר לכל אחד ואחת להתחבר אל מעמקי הנפש, ולהתייחד עם הזכרונות, התחושות והמחשבות היום ומחר.
על Ólafur Arnalds כתבנו בפינה הזו ממש לפני חדשיים, כשקידם את אלבומו החדש, שיוצא החודש. אולאפור המוכשר הצליח לפרוט לנו על הרגשות עם המוזיקה שלו, כך ששמחנו מאוד למצוא את הנפש הברלינאית התאומה שלו, Nils Frahm, ושמחנו אפילו יותר לגלות הופעה מאולתרת של שניהם יחדיו. המפגש המיוחד התרחש ביולי 2011, במהלך סיבוב הופעות של אולאפור, אז הוא הזמין לבמה את נילס פרהאם, וביקש ממנו לנגן יחד איתו קטע מאולתר. פרהאם, פסנתרן מוכשר ומי שמבין את נפשו המוזיקלית של אולאפור, שיתף פעולה, והתוצאה לא פחות ממרטיטה. שימו אזניות, תעצמו עיניים, ותנו לרגשות לזרום. ככה, חברים וחברות, נשמעת קלאסיקה מודרנית.
רגשות בשחור-לבן
השניים האלה מצויינים ביחד אבל גם לחוד, ולכן חיפשנו עוד חומרים מעניינים שלהם, כדי להשלים את החוויה. נתחיל מנילס פרהאם, ופודקאסט מיוחד שהקליט לפני מספר שנים טובות עבור מגזין כזה או אחר. בהקלטה הזו הוא מנגן יצירות שעשו לו טוב על הנשמה. ועכשיו גם לכם. מי שהצליח להדלק על נילס פרהאם, מוזמן לשמוע הופעה שלמה שלו כאן.
בוא נילס בוא נעוף, בוא נמריא עד סוף הדרך
ואם כל הטוב הזה לא הספיק לכם, אז אולאפור הופיע בארה"ב בלוקיישן שמגדיר מחדש את המילה "מוזר" – חנות אפניים. מסתבר שלמוזיקה מרגשת אין מגבלות מקום, וגם לא גלגלי עזר.
israelunderground 
להשאיר תגובה