פונקציונלי. ממש לא טריוויאלי

יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.

Voiceprint

Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה. 

פאנקשן – האדם החושב

בין ניו-יורק והלילה ששינה את חייו, בו ראה את ג'ף מילס "הקוסם" עושה שפטים ב-Limelight, לברלין וההצלחה הגואה, עובר הסיפור של פאנקשן דרך הרחובות של בירמינגהאם, אנגליה. שם זכה סאמנר להיות הזר הראשון שמוציא תקליט בלייבל Downwards של אחד קארל או'קונור, Regis בשבילכם. אותה ידידות מופלאה המשיכה לבניית אחד הקולקטיבים המוזיקלים המרשימים ביותר בהיסטוריה של הטקנו, Sandwell District, שבלי לומר עליו כמה מילים אי אפשר להתחיל לדבר על האלבום של פאנקשן.

דמיינו לעצמכם ארבעה אנשים עם מוחות מוזיקלים מעוותים, שחוברים יחדיו ליצירת מוזיקה, ומדגימים את הביטוי "השלם גדול מסך חלקיו" באופן שאינו משתמע לשתי פנים. על הקולקטיב, ששינה את פני הטקנו והיווה מודל לחיקוי לרבים, כבר כתבתי בעבר (ואפילו צירפתי מיני-סט דחוס במיטב הגיגיהם), אבל רק אחרי שפנו כל אחד למסלול יצירה אישי, ניתן להבין עד כמה גדול היה חלקו של סאמנר במחוז סנדוול. שכבות על גבי שכבות של ערפל מוזיקלי מיסטי ואפלולי משתלבות בשכבות על גבי שכבות של צפצופים מצמררים, במה שהפך להיות אחד מסימני ההיכר של סאמנר. דוגמה מצויינת לכך היא שילוב הסאונדים המחשמלים מהקטע הפותח את האלבום, יחד עם מנוע רב-עצמה, לקראת סוף האלבום. זהו רכב היברידי מתוצרת פאנקשן, שבקלות משאיר את מהנדסי טויוטה והונדה מאחור.

Voiceprint + Huevos

Incubation, יצירת טקנו לא מתפשרת ולא טריוויאלית בכלל, מתחילה עם Voiceprint, בריכה של פאדים אווריריים וווקאלים מעובדים ואפלים, כמו שילוב של סרט טבע וקדימון לסרט פעולה טוב. הקטע השני, Against the Wall, מתפוצץ לכל עבר עם שילוב של לופים אסידיים אפלים ופרקאשן נפלא, שלא רק שנשמע כמו כמה מהרעיונות הישנים של פאנקשן מחוברים יחדיו, אלא מצביע בצורה בוטה אל המוזיקה של סנדוול דיסטריקט, כאילו שואל "ועכשיו אתם מזהים?". אחרי אתנחתא דרמטית עם Counterpoint, הצונמי של פאנקשן מרים ראש מתוך הים הסוער של סנדוול עם שני קטעים, שיוצרים זיהוי כמעט מלא של הטקנו הפנקשני. Modifier מכה גלים עם סניירים משתוללים ובאסים מודגשים, שכאילו נלקחו מהרחבות הכי גדולות, אבל מרגישים בנוח גם בסביבה עתירת אטמוספירה חללית. את השיא שהרגע נשבר מנפץ כבר הקטע הבא, Incubation, קטע הנושא של האלבום, ולא בכדי. בקטע הזה מתמזגים ה"אני מאמין" העגמומי-משהו של סנדוול דיסטריקט כקולקטיב, יחד עם פרץ הזעם של רג'יס מימי בירמינגהאם, אבל זוכים לעיבוד חד כתער ומהוקצע של פאנקשן לבדו. התוצאה היא יצירת טקנו בועטת ומרגשת כאחת.

Modifier

הריגוש הוא זה שנשאר על פני השטח כשגל ההדף חולף. פאנקשן הבהיר מהם הגבולות, ומהי תרומתו לסאונד הסנדוולי, ומתפנה להדגמה טריה ליכולת הכתיבה המוזיקלית שלו. Inter  ההיפנוטי שוחרר במקור באחד מהרליסים הקודמים בלייבל של סנדוול דיסטריקט, אבל הקטע פרי יצירתו של סאמנר עובר עיבוד שני לטובת האלבום, והתוצאה היא היפנוזה עמוקה, שמזכירה שוב עד כמה רופפים גבולות הז'אנר. טקנו, בניגוד לסטיגמה הישנה, אינו ז'אנר שמכוון לברכיים ולשרירי התאומים, אלא למעמקי המח. ההשפעות הבלתי רצוניות של טקנו טוב על חוסר היכולת לעמוד במקום הן רק תופעות לוואי. במקרים פחות מוצלחים הוא פשוט נשמע כמו רעש. 

אחרי Inter בוחר סאמנר לסגור מעגל בתוך האלבום, אפילו שעדיין לא הסתיים, ומציג את פאר היצירה ההיברידית, עליה כתבתי מוקדם יותר – Voiceprint Reprise. אותן שכבות חלליות ואווירתיות של קטע הפתיחה זוכות לחברה טובה מצידן של שכבות פרקאשן, שמכניסות דרמה לסיפור. התוצאה היא קטע טקנו שמדגדג את הברכיים, אבל משוחח ישירות עם המוח. את האלבום מקנח פאנקשן עם Psychic Warfare, מפגן פסיכודליה של טקנו איטי משולב באסיד עמוק ומהדהד, ועם Gradient I, שהוא גם שם הרליס שקדם לאלבום, ונמצא גם הוא (כמה לא מפתיע) בערימת התקליטים שלי. מדובר בקטע טקנו רפטטיטיבי אך עדין, שמרגיש מעט כמו קטע בבנייה מימי סנדוול הראשונים, אבל הרעיון מאחוריו מובן טוב יותר באותו רליס נלווה, שם מתקיימים בצוותא שלושה חלקים הולכים ונבנים שלו, כסיפור בהמשכים.

Inter

הגדולה האמיתית של האלבום, וזו שמפרידה אותו מהמוני אלבומי טקנו עדכניים, מסתתרת לא בין הצלילים המשובחים, אלא מאחורי הקלעים. אי אפשר שלא להעריץ את ההתעקשות של סאמנר להפיק את האלבום באופן מסורתי ולפי כל כללי הטקס של בניית אלבום, בניגוד מוחלט לקיבוץ מספר קטעים מוצלחים ועריכה שלהם בסלון הדירה, תוך לגימת בירה. לא, זוהי לא דרכו. דרכו היא לקחת את הזמן עד ההחלטה שהגיע הזמן לאלבום ראשון (מעל עשור). דרכו היא לעבור עם מהנדס האודיו האגדי Tobias Freund, שיצר לאלבום רמת גימור לא פחות ממדהימה, שמבדלת אותו באופן מופגן מהפקות אחרות. הבחירה בטוביאס הייתה, למרבה האירוניה, תוצאה של מגבלת זמן, שכן בחירתו הראשונה לתהליך הפוסט-פרודקשן היתה לא אחר מ-Francois K. לגמרי "מה היה קורה אם…". המטרה השאפתנית של פאנקשן בכל התהליך המורכב הזה, היתה ליצור אלבום טקנו עמיד במבחן הזה, וכזה שיישמע מצויין גם בעוד עשור, הן מבחינה אמנותית והם מבחינת איכות הסאונד. זה הרגע לשים את הקלפים על השולחן, לחייך ולהודות – הוא הצליח, ובגדול. 

*********

אם הצלחנו לסקרן אתכם, תוכלו להאזין לסמפלים של כל הקטעים באלבום כאן, ואפילו לאלבום המלא כאן (מהר מהר לפני שייגמר), רגע לפני שתבחרו לרכוש אותו. כאן תמים שידורינו לערב זה, אבל לא תמות ההפתעות והשמחות. כאילו כדי להתגרות, או אולי כדי להשלים את החוויה, בערב יום העצמאות הקרוב מגיע פאנקשן בכבודו ובעצמו לרייב עצמאות חגיגי ומיוחד בירושלים. הלוקיישן, בהתאמה מלאה לכותרת שלנו, ממש לא טריוויאלי. אבל ממש לא. פרטים נוספים על הרייב – כאן.

*********

תגיות: album, Birmingham, Function, Incubation, N-factorial, Ostgut Ton, Regis, review, sandwell district, techno, מסיבה, סנדוול דיסטריקט, עצמאות, רייב