תרבות יום א' – So Long Minilogue

19 ינו

הרבה דברים טובים יצאו משבדיה, כמו למשל הטבח השבדי של החבובות, הטניסאי סטפן אדברג ואפילו איקאה. מאותה המדינה יצאו גם דברים קצת פחות מלהיבים כמו רוקסט, המילה Kackerlacka (ג'וק בשבדית) וחוברות ההדרכה של איקאה. בין כל אלה, אי שם סמוך למאלמו, יושבים Markus Henriksson ו-Sebastian Mullaert, ויוצרים מוזיקה כבר כמעט 16 שנים. בשנה החולפת יצא אלבומם האחרון Blomma בלייבל קוקון, וסימל עבורם את סופה של תקופה. אחרי עשרות רליסים מעולים לאורך השנים, ואלבום נהדר בשם Animals משנת 2008, החליט הצמד לצאת להפסקה פעילה, ולתת לכל אחד את החופש ליצור ולנגן כאוות נפשו. במקום להתאבל על סופם של מינילוג, עליו הכריזו באופן רשמי לפני מספר ימים, בחרנו לחגוג את החופש שלהם במופע פרידה מרהיב, ובמבט אל תוך מוחם המוזיקלי של מרקוס וסבסטיאן, במסגרת פינה שהתגעגענו אליה כל כך – תרבות יום א'.   

הסיפור של Minilogue מתחיל בכלל כסיפור של Son Kite, הרכב טראנס אינטלגנטי להחריד, שהצליח לאתגר את הגבולות בין הז'אנר ההוא לכל משפחתו המורחבת, ולמוטט לא מעט סטיגמות. עם השנים המוזיקה של הצמד החלה להתפרק למרכיביה הבסיסיים, ולחומרי הגלם של הטראנס המודרני – מקצבי טקנו וסאונד אטמוספרי ואמביינטי. את שני אלה ניתן למצוא בצורה מזוקקת ביצירות של מינילוג, הגלגול החדש של השבדים. מכיוון שכיום "אולפן הקלטות של הרכב אלקטרוני" נתפס ככזה שנמצא בלוקיישן אורבני ומגניב, עם ערימות של גרפיטי ואיזו אמירה אמנותית-שיקית על קירות המבנה (אה כן, וזה בטח בברלין), המבט הראשון בסטודיו של מינילוג מפיל את הלסת לרצפה. המבט השני כבר מתחיל לחבר את הנקודות, ומסייע להבין מהיכן מגיעים השורשים האמביינטים של סון-קייט ושל מינילוג כאחד. ככה זה, כשאין שכנים להפריע להם.

מרקוס, בוא נסמפל שקט

בכדי לחגוג את אלבומם האחרון, הזמינו הצמד את אנשי Ableton לסטודיו שלהם, לכמה ימים צפופים של תעוד עבודתם, ולסשנים חיים של מוזיקה. הסרטון מספק הצצה אל תוך עולמם של מינילוג, כמו גם מבהיר מהיכן נשאבת כל האטמוספירה, שנמצאת ביצירות שלהם, אפילו באלו שמתויגות כ"טקנו" ללא עוררין. הסשנים היו כל כך מוצלחים, שחלקים מהם הפכו בסופו של יום להיות הרליס האחרון שלהם בקוקון, לתקופה הנראית לעין – The Island Of If. אם המילים מיותרות עבורכם, אתם מוזמנים לראות ולשמוע את אחד הסשנים ממש כאן למטה. זוהי תצוגת תכלית של החיבור בין בני אדם ואלקטרוניקה, ועשרים ושלוש דקות של הנאה צרופה.

עשרים ושלוש דקות של הנאה צרופה

וכשהפרק "מינילוג" באוטוביוגרפיה שלהם נמצא רגע לפני סיום, חשבנו שיהיה זה נכון לתת הצצה גם לכיוון המוזיקלי של כל אחד מהצמד לבדו, כדיג'יי. מרקוס היה דיג'יי בין השנים 1993-2008, ואז בחר למסור למשמורת את אוסף התקליטים שלו לחבר קרוב, על מנת שיוכל להשיקע מאה אחוזים מעצמו במוזיקה של מינילוג ובאלבום Animals. השנה הוא ניגן באפריל את הדיג'יי-סט הראשון שלו מזה ארבע שנים, כך שהסט הבא, תחת כינוי הסולו שלו, Nobody Home, הוא בעצם הצגתו המחודשת כדיג'יי. אצל סבסטיאן מדובר יותר ב"עסקים כרגיל", כש"כרגיל" מייצג שילוב מעניין מאוד של תתי-הז'אנרים, שניתן למצוא לאורכה ולרוחבה של המוזיקה של מינילוג-ההרכב. אם נהניתם ממה ששמעתם עד עכשיו, תתכוננו לעוד כמה שעות של הנאה.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: