הצלע החסרה

7 פבר

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשית, פרק ב').

הרבה מים עברו בפרת ובחידקל, מאז בראשית פרק ב' וניתוח הסרת הצלע שעבר הגבר-גבר הראשון, אבל גם בסיומה של 2014 ניתן היה לומר בלב שלם, שהיחס הגברי לנשים מבוסס לעתים על התחושה, שהאשה היא יותר "נגדו", מאשר "עזר כנגדו". תעשיית המוזיקה וחיי-הלילה בה אנו עוסקים, בין היתר, מהווה כר-גידול לדוגמאות של יחס מסוג זה.

בהשמע ה"גונג" לסיום 2014 פורסמה במגזין Thump כתבה על היחס לנשים בתעשיית המוזיקה בכלל ועמדת הדיג'יי בפרט, נכון לסוף השנה. הכתבה מציגה את אחוז הנשים המשולבות בליין-אפים של הפסטיבלים הנחשבים, כמייצג את יחסן על עמדות הדיג'יי בכלל, יחד עם התבטאויות שוביניסטיות ושנויות במחלוקת של מפיק ופרפורמר ידוע, עם פה גדול ואישיות קטנה בהרבה. מהר מאוד הבנו, שמבט מרוחק על מספרים מרחבי העולם, כמו גם קריאת דעותיו של אנטגוניסט ידוע בציבור, לא באמת מייצגות את הסביבה בה אנו פועלים. הבנה זו גרמה לנו לתהות לגבי קיומה של התופעה דווקא בחצר האחורית שלנו, ולא רק על הדשא של השכן.

התלבטנו רבות אם זו אבן שאנחנו מעוניינים להפוך, והחלטנו שנחטא למנדט שניתן לנו בעצם קיומו של הבלוג, אם נבחר להתעלם מהנושא. האייטם הזה אולי לא יהיה נעים לקריאה עבור רבים, אבל לדעתנו הוא לא פחות מהכרחי. אנחנו מקווים שתבחרו להסכים אתנו ותקראו את כולו.

אחוז הנשים על עמדת הדיג'יי – בין כמעט כלום לבערך שום דבר

ניסינו תחילה להבין את לוח הזמנים של התופעה, והאם היא תוצר של השנים האחרונות. לשם כך פנינו לתקליטנית עם שנות נסיון רבות, אולם כששאלנו אותה האם חוותה בתחילת הדרך יחס משפיל מקולגות גברים, התשובה היתה חריפה בהרבה מזו שציפינו לה. 'הגברים לא קיבלו את העובדה שאני בדיוק כמוהם, והיו משוכנעים שאני גימיק חולף. לפעמים היו מנגנים ממש גבוה לפני, במטרה מוצהרת לגמור את הקהל. היו מקרים שאפילו שברו "בטעות" את המחט של הפטיפון או ניתקו בחסות החשיכה בעמדה את כבל ה-RCA של הפטיפון מהמיקסר'. כעת ברור לנו, שלא רק שיש פיל ענק בחדר, אלא גם שכולם מתעלמים מקיומו לאורך זמן, ותופעות מהסוג שמתואר בכתבה אינן תולדה של השנה החולפת וגם לא של הקודמת לה.

קונספט ה"נשים כגימיק על העמדה" כה מושרש בתרבות המועדונים, עד שאינו מדולל גם כשמוסיפים לו זמן, נסיון או פופולריות. דוגמה מצוינת ניתן למצוא ביחס של התקשורת ל-Annie Mac, דיג'יית אירית (Mac = MacManus) ושדרית רדיו ידועה ב-BBC Radio 1. מאק בת ה-36 מציגה ברזומה שנים של הובלת-דעה מוזיקלית לקהל עצום, כמו גם רשימה מרשימה של הופעות כדיג'יי, אולם כל אלה לא מפריעים לתקשורת להתייחס אליה קודם כל כאל "אשה על העמדה". בראיון שנערך איתה לפני מספר חדשים הצד הג'ינג'י/אירי שבה לא נשאר חייב: 'לאחרונה התראיינתי למגזין מוזיקה-אלקטרונית ידוע, והמראיין התחיל בשאלה "איך זה להיות אמא ודיג'יי?". אחר כך הוא שאל אותי "איך זה להיות בהריון ולתקלט?". בהמשך הוא שאל אותי על הבגדים שלבשתי לטקס ה-Brits, ו"איך זה לתקלט עם שמלה ועקבים?" (התשובה לשאלה זו היתה המתבקשת – "Fuck Off"). כשביקש ממני שתי המלצות מוזיקליות, ובחרתי להמליץ על מפיקה אחת ודיג'יית אחת, הוא שאל אותי בפליאה "האם זה הקטע שבו אני תומכת בנשים?".  אני לא מבינה את זה. מישהו יודע בכלל ש-Pete Tong הוא אבא לשישה ילדים? האם מישהו מתעניין איך Diplo, שהפך לא מזמן לאבא, מאזן בין עבודה למשפחה? מישהו שאל פעם את Tiesto איך זה להיות "גבר ודיג'יי"? לא נראה לי'.

אנני מאק – ממש לא גימיק

בשלב זה ביקשנו לגלות כיצד מתבטא חוסר השוויון כיום בסצינה המקומית. שלחנו פניה פתוחה למספר תקליטניות בתקווה לגלות את מקורות הבעיה בגירסתה המקומית, והתגובות שהגיעו אלינו הציגו תמונה די עגומה ואחידה למדי, שמשלבת חוסר אמון ביכולת לשנות את המצב וקורטוב של ייאוש. 'מרבית המקומות שאפשר לנגן בהם דורשים מוזיקה מיינסטרימית, מתוך הנחה ששם טמון הכסף והקהל (ואולי הם צודקים). המקומות שכן נהנים מאג'נדה מוזיקלית נעולים בקליקות עתיקות-יומין של דיג'ייז ומקורבים. בסצינת המיינסטרים נשים נחשבות עדיין כגימיק, ולכן מקובל מאוד לתת לסלב העונתי או לדוגמנית התורנית אזניות, ולבקש מהם לשחק קצת – העיקר שיגיע קהל. כשיש כבר רזידנט, לרוב יהיה מדובר בגברים, שמבקשים 300 ש"ח לערב, ובאים לבעלי המועדונים בזול. בסצינת האנדרגראונד יש הרבה פחות הזדמנויות לדיג'ייז שמחוץ לקליקות בכלל, ולנשים בפרט'.

אסור לטעות – מרבית הבעיות המתוארות בתגובה הזו אינן מנת חלקן של הנשים בלבד. "קליקות עתיקות-יומין" בסצינה קיימות מאז ומתמיד, ובשנים האחרונות כוחן רק הולך וגדל. שילובי ידיים בין קבוצות הפקה (אם מטעמים אמנותיים ואם מטעמים כלכליים), בעוד שיש בהם הגיון כלכלי, יוצרים ליין-אפים עם מעט מאוד גמישות ופתיחות. המקרים בהם דיג'ייז מקבלים טלפון, המבשר להם כי "שמענו אתכם מנגנים לפני כמה ימים, נהנינו מאוד, ונשמח אם תנגנו גם בהפקה שלנו", הפכו לנדירים, וחוקי המשחק החדשים חלים על תקליטניות ותקליטנים כאחד. הבעיות האמיתיות מתחילות אחרי שמסירים את המכנה המשותף, או אז נתקלים בבעיות הייחודיות למין הנשי. קיבלנו מספר תגובות, חלקן ממי שנמצאות הרבה בעמדת הדיג'יי וחלקן ממי שכבר לא ובעיקר רוקדות מולה, אבל מספר ביטויים מטרידים חזרו על עצמם יותר מפעם אחת בגוונים שונים. אם נאחד כמה מהתגובות לאחת, הניסוח יהיה – "פה ושם אני מקבלת פליקים בטוסיק ממי שנמצאים בעמדה או לידה". במידה וקראתם את הפסקה הזו בלי לעצור, תרשו לנו לחדד – "פליקים בטוסיק", או במילים אחרות – הטרדה מינית.

פליקים בטוסיק – אילוסטרציה

כבר מעל עשור, שהמודעות לבעיה המכונה "הדרת נשים" (מעמדות הדיג'יי) קיימת ומתפתחת, ואחד הנסיונות הבולטים להאדיר את המין הנשי ולהתמודד עם הדרה זו, מתקיים בארוע She-J השנתי, שהשנה התקיים זו הפעם ה-13. בעוד שמדובר בהפקה ראויה ומרשימה כשלעצמה, לדעת כותב שורות אלו דווקא הנסיון ההרואי הזה מסייע להשרשת המצב, למרות כל הכוונות הטובות. לא רק שהדרה גברית תמורת הדרה נשית מספקת רק טיפול סימפטומטי נקודתי ולא פתרון לבעיה, אלא שעם הזמן מסיט הארוע, שמשווק ע"י ובמידה רבה עבור הקהילה הלסבית, את הדגש מהמגדר אל המגזר. ארועים מונחי נושא או מגזר נפוצים ומקובלים בסצינת המועדונים מאז היווצרה, וכך נבלעת לה הבעיה האמיתית במפגן מרשים של כח-נשי. דוגמה מצוינת ועכשווית למסר מגדרי נכון, ניתן למצוא רק אם מתרחקים מהסצינה ומחוקי המשחק שלה. לפני מספר ימים התקיים גמר גביע-המדינה בכדורעף נשים. חלק מניהול הערב היה מופקד בידיה של תקליטנית צעירה בשם רז סימון, שליוותה את המשחק בפסקי הזמן ובחגיגות הנצחון. דיג'יית ולא דיג'יי. היא ולא מלאך; היא ולא שרף. בערב ספורטיבי שכזה מדובר באמירה מגדרית כה פשוטה וכה נהדרת, שפוגעת במטרה גם בלי נסיון לכוון אליה, וככל הנראה גם באלפית המחיר. נותר לנו לתהות מדוע מסרים מסוג זה לא מחלחלים גם לחיי הלילה באופן תדיר ומכוון.

כפר סבא ניצחה את חיפה, ורז סימון ניצחה על כולם
(ידיעה ותמונה באדיבות ניב מרגלית)

אם כך הבעיה מתחלקת לשני חלקים שהינם נפרדים בכותרתם, אבל מחוברים זה לזה סיבתית באופן מובהק לחלוטין – שוביניזם מקצועי מחד וסקסיזם מאידך. במחסומי השוביניזם המקצועי של "אמנויות העמדה" ניתן לטפל בעזרת יכולת מקצועית, שאינה פחותה בשום אופן מזו של הגברים בתחום. האתגר האמיתי נמצא בטיפול בהחפצה הנשית, שמהווה את הבסיס הנורמטיבי (שאינו נורמלי כלל) ליחס לנשים בסצינת המועדונים, על העמדה ועל הרחבה כאחד. אנו מאמינים, שאם רק היו מאפשרים לנשים להתמודד עם הבעיות המשותפות להן ולגברים בתחום (ורק עימן) – אינרציה, אמביציה וכשרון היו מטפלים בשאר. במציאות כיום ניתן למצוא את "איגוד הבארים והמועדונים", שמייצג את מקומות הבילוי, בעליהם ומנהליהם מול גורמי חוק ואכיפה, אך לצד הצטרפות למאבק המתוקשר בסם האונס, מדגמן התעלמות או לכל הפחות חוסר-התייחסות פומבית לבעיה הרחבה שתארנו כאן. קרן האור המפתיעה הגיעה לפני מספר ימים דווקא מכיוונם של שני מועדונים, ה"בוטלג" ו"הבלוק"; זאת בעקבות גילוי-לב של גילי רון, שייתכן ומהווה את קריאת ההשכמה הצורמת ביותר שקראנו זה זמן רב. אחד מבעלי ה"בוטלג" פרסם הודעה בשם המועדון, ומיד אחריה פורסמה הודעה רשמית של מועדון "הבלוק". שתי ההודעות מגנות כל גילוי של הטרדה מינית, קוראות לדווח עליה ומבטיחות לטפל ביד חזקה בכל גילוי שלה.

ההודעות הללו, ובשאיפה גם האכיפה שתבוא בעקבותיהן, חייבות להפוך לנורמה החדשה, והיינו רוצים לראות קריאות דומות ממקומות בילוי נוספים, שכן שינוי זה יחלחל גם לעמדות הדיג'יי, ויפתח את הדלת גם בפני מי שמתאימה, ולא רק בפני מי שמתאים. המשך ההתעלמות המערכתית וקיבוע המצב הקיים כמוהם כשותפות בחטא. Edmund Burke, המדינאי האירי בן המאה ה-18, בחר בשבילנו את אקורד הסיום ההולם:

The only thing necessary for the triumph of evil is for good to do nothing.


ברור לנו שמדובר בנושא מורכב מאוד, ושבאייטם שקראתם עכשיו בחרנו להתייחס לבעיה מזווית אחת בלבד, מיני רבות. אנו מאמינים, שכשמדובר בבעיה כה מורכבת, הדיון רק מתחיל באייטם וממש לא מסתיים בשורה האחרונה בו. מסיבה זו בדיוק נשמח לקבל מכם/ן תגובות, דעות, הצעות ורעיונות נוספים שקשורים לנושא, כאן בתוך הפוסט כחלק מהתגובות, לכתובת המייל שלנו – israelunderground@gmail.com או בפניה ישירה לרומן או לגיא.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: