500 גוונים של שחור

מבט חטוף על הערך Detroit Techno בויקיפדיה, מגלה המון מידע עמוס באמוציות ולא-ממש-קוהרנטי. הסיבה לבלגן ברורה למדי, למי שמכיר את ראשי הפרקים של הולדת הטקנו. נסיון לתאר את תת-הז'אנר האייקוני הזה, שקול לנסיון לתאר במילים את החוויה של אכילת הגלידה הטעימה בתבל. אפשר לנסות, אבל פרט לגמגומים מאושרים, סיבובי עיניים ואיזה גיחוך קל וילדותי בסוף, ההסבר יהיה, איך לא,  עמוס באמוציות ולא-ממש-קוהרנטי.

אם יש קונצנזוס אחד, שקשור לדטרויט טקנו, הוא אינו מתייחס כלל למוזיקה עצמה או להשפעות המדויקות שלה, אלא לחבורה הידועה בשם Belleville Three – חואן אטקינס, קווין סאונדרסון ודריק מיי, שחתומים במידה רבה על היווצרות הז'אנר. אתם קוראים את המילים האלה עכשיו, מכיווון שחואן אטקינס שב לפסאודון הוותיק שלו Model 500 (שם, שהשימוש בו החל לפני שלושים שנה בדיוק) ומוציא אלבום שמשאיר עטרה ביושנה.  

הצעדים הראשונים של דטרויט-טקנו בעולם, מיוחסים לשלישיית בלוויל, חברים לספסל הלימודים דאז, שיצרו מוזיקה במרתף, תוך שימוש בסינתיסייזרים אנלוגים. יש מעט מאוד, אם בכלל, סקס-אפיל בסיפור הרקע של הז'אנר, ודריק מיי בעצמו קרא לו בעבר "טעות גמורה…זה בערך כמו שג'ורג' קלינטון (זמר פאנק וסול אמריקאי, iu) ייתקע במעלית עם חברי קראפטוורק, כשרק sequencer מארח להם לחברה". אם היינו צריכים להבדיל את תת-הז'אנר מאלו האחרים המתהדרים בכותרת "טקנו", סביר להניח שהיינו בוחרים דווקא בביטוי "הג'אז של הטקנו". כלים אנלוגים מפתיעים, ווקאלים שמקורם עמוק בנשמה, סוג של בלגן, שאופיו תלוי לחלוטין במצב-הרוח של היוצר – כל אלה מתחברים לכדי תוצר ייחודי, שכמעט כולם הושפעו ממנו בדרך כזו או אחרת, אך מעטים מעזים לנסות ולהעתיקו.

Model 500 – Standing in Tomorrow

Model 500 בגלגולו המקורי היה חואן אטקינס בכבודו ובעצמו, אולם מאז שנת 2008 מדובר בתרכובת מעניינת של אטקינס יחד עם Mike Banks (מי שעומד מאחורי עוד אחד מאבות המזון הדטרויטים – הלייבל UR), דיג'יי Skurge ואיתם Mark Taylor, עוד דיג'יי מרשים ברשימת המלאי של UR. בניצוחו של אטקינס בנו Model 500 אלבום בשם Digital Solutions, שלמרות חמש-עשרה השנים שעברו מאז קודמו, לא נופל למלכודת הנסיון-להתעדכן. אטקינס משנה מעט מאוד מהמרכיבים הקלאסיים של הטקנו הדטרויטי, ומגיש מוצר שלם ומהנה, שמהווה אוצר בלום למי שחונך על ברכי הז'אנר, והזדמנות חינוכית שאין שניה לה, למי שהז'אנר זר לו.

Model 500 – Hi NRG

כוונתנו המקורית היתה לנסות ולייצר רוויו מסודר לאלבום, אבל כמה האזנות גררו עימן את התובנה הפשוטה – בדיוק כמו חוסר היכולת של אנציקלופדיה "מרובעת" לתאר אמוציות מוזיקליות, כך גם נסיון לחלק ציונים ולתאר במילים פשוטות את האלבום, יהיה מגושם במקרה הטוב, ובלתי-קריא במקרה הרע. נאמר רק שגדולתו של האלבום, היא היותו מייצג נאמנה את העבר, עבור מי שאוהב להתרפק עליו, אבל גם מייצר תחושה עתידנית, בעזרת סאונד, שפשוט לא שומעים בשום מקום אחר בהווה.

חשבנו וחשבנו איך לתת לכם, הקוראים, נקודת מבט על האלבום, שאין לכם אפשרות לקרוא במקום אחר, וגם כלי שיאפשר לכם להחליט אם אתם אוהבים את הרוח מאחורי האלבום מספיק כדי לרכוש אותו. אחרי הכל מדובר בסאונד שהדעות עליו נעות על ציר ארוך, שבצידו האחד סגידה לאגדת טקנו, ובצידו השני חוסר עניין מוחלט במי שדבק בסאונדים "של פעם". הפתרון הגיע אלינו בצורת הופעה חיה של ההרכב בפסטיבל Astropolis בצרפת מלפני חודש. הוידאו מספק מבט לרוחב כל תהליך הבניה המוזיקלית, דרך הריכוז על הבמה, הקלידים והווקאלים. מי שיבחר לקפץ לאורך הסרט ורק לדגום את המוזיקה, סביר להניח שישמע בכל קפיצה סאונד שונה לחלוטין, שלא מתקשר למה ששמע מספר שניות קודם לכן. ההמלצה שלנו היא לצפות בכולו. בסרטון, ממש כמו באלבום, השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. תהנו.

תגיות: album, astropolis, belleville three, derrick may, Detroit, dj skurge, george clinton, juan atkins, kevin saunderson, Kraftwerk, live, mark taylor, mike banks, model 500, techno