במבחן הזמן

27 אוג

אם מסתכלים על ערימות התקליטים, הדיסקים או הקבצים הדיגיטלים של חובב המוזיקה האלקטרונית המצוי, ועל אחת כמה וכמה אלו של האספן הנלהב או הדיג'יי המורכב, אפשר ברוב המקרים לזהות תנועה חד סטרית של מוזיקה אל תוך האוסף, ומערום הולך וגדל של מוזיקה, שנתקעה לה בקצה הרחוב-ללא-מוצא. בעולם מוזיקלי שחותר להשיג סיפוקים מידיים, שטף המוזיקה מותיר החדשה מותיר אחריi שובל בלתי פוסק של צלילים משובחים, שננטשו לאנחות ולאבק, בטרם הספיקו למצות את הפוטנציאל שלהם.

כאן מגיע האייטם הזה, שנולד תוך כדי נבירה בערימות תקליטים ישנות. במהלך החיטוט וההאזנה, מצאתי את עצמי נתקל לא אחת בתקליטים, שזכו לרגע התהילה שלהם בשנת תרפ"ט, הספיקו להשכח ולהקבר תחת ערימות תקליטים חדשים יותר, אבל יש להם עדיין לפחות כדור אחד במחסנית.

היום בחרתי שלושה תקליטים שכאלה, ואנסה להאיר אותם מחדש באור מעט שונה. אחרי הכל, זה לא הגיל אלא התרגיל. שנתחיל? 

השנה היא 2007, והבועה הברלינאית מתגלגלת לה בגאון בכל מועדון ומתחת לכל מחט. גל של יוצרים ותקליטנים גרמנים מספק כמות אדירה של אלקטרוניקה מלנכולית, ומטשטש עוד יותר את הגבול הוירטואלי בין הטקנו וההאוס. בתוך הצונמי הזה מוציאים שניים מנכבדי העיר המבורג תקליט בלייבל Dial האקלקטי, שקטע אחד ממנו הפך במשך תקופה קצרה לסוג של המנון.

הקטע Love, פרי יצירתו של Carsten Jost ממקימי הלייבל, שומר על דופק נמוך ולא מנסה לעשות שום דבר יומרני, תוך שהוא משרה אווירה רומנטית/מלנכולית, שכאילו לא משתייכת כלל לציר הזמן. הקלידים, הפרקשנס, הפאדים – כולם נטולי שיוך אופנתי ועומדים נפלא במבחן הזמן. כיום קל הרבה יותר למצוא קטעי חימום מתוחכמים מאוד / יתר על המידה, ודווקא קשה יותר למצוא שטיח אווירתי לפרוש בתחילת הסט, כהכנה למה שבא אחר כך. את התפקיד הזה יכול Love למלא בצורה נפלאה ב-2016, בדיוק כמו ב-2007, וככל הנראה גם ב-2020.

בכלל, הלייבל Dial הוא עוף מוזר בהגדרתו – פרוייקט שמאז יומו הראשון ניער מעליו כל נסיון להגדיר אותו כ"לייבל של האוס וטקנו", גם בימים בהם זו היתה בדיוק הדרך לקטלג את מרבית המוזיקה ששוחררה תחת כנפיו. חוסר העניין בהגדרות הוא אולי הסבר הגיוני לתופעה בצד השני של התקליט – Just a Track.

אם היתה לי מכונת זמן, הייתי חוזר אחורה בזמן, ומבקש מ-Efdemin להסביר לי מה בדיוק עבר לו בראש, והאם הוא באמת התכוון לא להתאמץ, כשחיבר ברשלנות לופ בנאלי עם אקאפלה אדירה. תשע שנים קדימה, ואני מסתכל על השטות הזו בתור DJ Tool נהדר, גם אם לא זו היתה כוונת המשורר. את האקאפלה הנקייה והעוצמתית של Urban Soul and Roland Clark אפשר אולי למצוא בביטפורט בדולר וחצי, אבל אפדמין סידר על הדרך גם את הדרך הקלה למקסס אותה לתוך כל דבר אחר, פחות או יותר.

עדיין בגרמניה, בלייבל B-Pitch, ועדיין ב-2007, עוד חתיכת פלסטיק קסומה הודפסה לה (אני מתחיל לתהות אם היה איזה תוסף במים באותה שנה). השיר Cellphone's Dead של Beck הוא הכלאה כמעט מושלמת בין פארודיה על ראפ, לבין להיט אייטיז מנומנם. שני הרמיקסים בתקליט הבא ממנפים אלמנטים שונים בשיר לכדי שלמות.

ריקרדו ויאלובוס נחשב מאז ומתמיד לסוג של חייזר בעולם היצירה האלקטרונית. עם יצירות שתמיד חורגות מגבול עשר הדקות וסאונד שתמיד הרגיש כאילו לקח פניה בעשור הלא נכון, לא מפתיע שהרמיקס שלו ל"טלפון שהתפגר" נשמע רענן עכשיו בדיוק כמו שנשמע ביום שיצא. הפרקשנים והווקאל של בק מקבלים פה אינטרפרטציה, שיכולה להעשיר כמעט כל סט גם היום.

בצד השני אלן אליין הלא נגמרת התלבשה דווקא על התבנית האלקטרונית שבק שילב בשיר שלו, והפכה אותה לפצצה גרעינית עמוסת דרמה. הרמיקס הזה מגיע ל-2016 חבוט יותר מהגירסה של ויאלובוס, ולא ניתן לשילוב בצורה חפשית בכל מקום בגלל עומס הצלילים; עם זאת אני בהחלט רואה איך הקטע הזה מעיף ידיים לאוויר גם היום, במיוחד אם יושמע לקהל שלא חווה את התקליט בעשור הקודם.

לקינוח – סוג של הימור מצידי. ברייקביט. לז'אנר הזה גלגולים רבים, וברובם הוא מצטרף כטרמפיסט לרוק, ראפ, דיסקו, פרוגרסיב האוס, ובעצם לכל מה שנמצא בסביבה. אולי זו הגמישות הזו, שהפכה את הברייקביט לפגיע מאוד, כשמודדים את עמידותו במבחן הזמן. אמנים בודדים הצליחו לאלף את הסוררת באופן אבסולוטי, ואחד מהם, שנחשב במשך שנים לאחד מסנדקי הברייקביט, הוא Adam Freeland.

בהתחלה לא זיהיתי את תקליט הפרומו נטול הלייבל, אבל כשהנחתי עליו את המחט, הצלחתי להתפס כמעט מיד. לא, אי אפשר להסתיר את העובדה שמדובר בקטע מ-2001, אבל גדולתו היא שבתוך עשר וקצת הדקות שלו, הוא משנה כיוון מספר פעמים, והופך את עצמו לסוג של שקית הפתעות מוזיקלית. קצת ווקאלים ודאב (החל מהדקה השביעית בדיוק כירורגי), קצת מקצבי ברייקביט נקיים, והרבה שילובים מגוונים עם חתימת הסאונד הברורה של פרילנד. דמיינו את עצמכם עם בקבוק בירה קרה ביד, רוקדים על חוף הים…ועכשיו דמיינו את זה ברקע.

אני הולך להוציא את החול מהכפכפים…אתם מוזמנים ללכת לנבור בערימות המוזיקה שלכם. זה זמן מצוין למצוא אוצרות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: