ממציא הגלגל הלך לעולמו

לא, לא מדובר בממציא הגלגל ההוא שגורם לאפניים ולרכב שלכם להגיע ממקום למקום, אבל מדובר בפריט עגול ושחור עם חור באמצע, ששינה לרבים את החיים, או לפחות את הדרך בה שומעים מוזיקה ומתייחסים אליה. Howard H.Scott, מהצוות שהמציא את ה-LP, הלא הוא תקליט הויניל המוכר לנו (LP = Long Play), הלך לעולמו בגיל 92. סקוט נפטר ממחלת הסרטן, וראינו לנכון לכבדו עם כמה מילים על תאור פועלו.

הווארד ה. סקוט היה בורג מרכזי בצוות שפיתח את התקליט הראשון בשנת 1948 עבור חברת המוזיקה "קולומביה", בטרם עבר להפיק מוזיקה עבור התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק. בשנת 1946, כשהשתחרר מהצבא האמריקאי בגיל 26, קיבל סקוט עבודה ב-Columbia Masterworks, המחלקה הקלאסית של חברת המוזיקה קולומביה, והצטרף לצוות עם משימה סודית ביותר – מציאת תחליף לתקליטים הראשונים, שניגנו ב-78 סיבובים לדקה ויכלו להכיל לכל היותר 4 דקות של מוזיקה. אותם תקליטים ראשוניים, שנוגנו ע"י גרמופון, היו עשויים מחומר שברירי בהרבה מהתקליטים שאנו מכירים – Shellac. החומר הופק מעיבוד שרף עצים (אחרי שעבר במערכת העיכול של חיפושית מאוד מסוימת) ועורבב עם מספר כימיקלים על מנת לייצר את גרסתו הנוזלית, ממנה יצקו את התקליטים, שנטו להשבר ולהסדק.

הפרוייקט החל בשנת 1940, אולם בשלב מסוים היו זקוקים בצוות באופן נואש לאדם בעל יכולת טכנית ורקע מוזיקלי ענף, על מנת שיוכלו לנסות ולהמיר את ההקלטות הישנות לפורמט החדש, שניגן במהירות 33.3 סיבובים בדקה ויכל להכיל עד 22 דקות בכל צד והיה עמיד בהרבה, בזכות השימוש בויניל. Howard Hillison Scott התאים לפרויקט כמו כפפה ליד. בימים שלפני המצאת הסרט המגנטי, תהליך המרת המוזיקה מהפורמט הישן לחדש היה טכני ומסובך, שכן היה צורך לחבר חלקי שירים ויצירות בני ארבע דקות להדפסה אחידה אחת על תקליט בודד. הווארד סקוט היה מי שביצע עבודה מדויקת זו, כשתזמן בעזרת נקישות אצבע את חלקיק השניה המדויק בו היה צורך לעבור מתקליט (ישן) אחד לשני. במידה מסוימת אפשר להתייחס דווקא אליו כאל אחד מאבות המיקס או העריכה המוזיקלית, בנוסף להיותו חלק מהצוות שהמציא את התקליט ה"מודרני".

בסוף שנות ה-40 החל השימוש בסרט מגנטי, ולא היה עוד צורך ביכולת הדיוק של סקוט. אחרי שעזב את קולומביה עבר להפקת מוזיקה עבור חברות מוזיקה שונות כגון MGM ו-RCA, עד שעבר לנהל תזמורות פילהרמוניות. בשנת 1966 זכה סקוט בפרס ה-Grammy על אלבום השנה שהפיק באותה השנה לתזמורת הפילהרמונית של שיקאגו. בין השנים 1986 ו-1993 עבר סקוט לעבוד בממשיכתה של קולומביה, Sony Records, בה עסק שוב בהמרת יצירות מוזיקליות מפורמטים ישנים לזה החדש שרק החל לתפוס תאוצה, ה-CD.

בשנת 1998, בראיון מיוחד שנערך עימו ב"ניו-יורק טיימס" לרגל חגיגות ה-50 להשקת תקליט הויניל, דיבר הווארד סקוט על עמידותו המרשימה של הפורמט הפיזי הזה, וכמו כן ציין סוג של רנסאנס, שחווה הפורמט באותן השנים. משפט אחד שלו מהראיון ילווה חובבי ויניל שנים רבות אחר כך, גם בשנת 2012, וככל הנראה גם בשנים הבאות:

“They lived from 1948 to 1978, when the CD came in,” he said. “Now they’re coming back. Small companies are issuing them. I’m still an LP fan.”

תודה לתומר אלמוג, ששלח לנו את הידיעה המקורית

תגיות: 78 RPM, Columbia, Gramophone, Howard H. Scott, LP, Sony, vinyl