פיניטו דה לה דלי

הקלישאה הידועה, כי כל סוף הוא התחלה חדשה, נכונה מאוד גם באייטם הזה. אחרי כמעט חמש שנות פעילות, החליטו קברניטי ה"דלי", כי זה הרגע הנכון בו הגברת השמנה תשיר, ומועדון ה"דלי" יסגור את הוילון אחריו לתמיד. ה-Deli, ששילב בחלל המאתגר שלו דיינר, בר ומיני-קלאב, היווה מקום מפלט בלייני ברח' אלנבי המעופש והסואן. אולי כך אפשר להסביר את העובדה שהחזיק מעמד במשך זמן כה רב (נתון חריג למדי במונחים מקומיים) ,תוך ביסוס ליינים ששינו דבר או שניים בנוף חיי-הלילה, אולם אנחנו, רומנטיקנים שכמונו, בוחרים להפיל לפחות חלק מהאשמה להצלחה של המקום, על כתפיו של אחד השותפים, ומי ששימש כאבי-העורקים והלב הפועם של המקום – בנג'י לנפנט.

לנו ולבלוג שלנו יש כבוד רב וחיבה עמוקה לבן אדם והחיוך. אחרי הכל, בנג'י הוא מי שבחר להאמין בנו ואפשר לחזון המוזיקלי שלנו להתגשם, בשלושה ארועים שהפקנו בחלל הדלי. הרומן החל בערב המהפנט עם Aybee, בו השקנו את הבלוג, המשיך עם הגעתו של Eric Cloutier הנהדר, והסתיים עם חגיגה מקומית של שלושה דיג'יים מקומיים, שבזכות בנג'י וצוות הדלי הרגישו הכי בבית. בישראל-אנדרגראונד אנחנו מאמינים באנשים שמאחורי המותגים, הרבה יותר מאשר במותגים עצמם. מהסיבה הזו חשבנו שיהיה זה ראוי, אם את מילות הפרידה מהדלי יספק לא אחר מאשר בנג'י בעצמו, אז הנה לפניכם ראיון פרידה או "יש לי קצת זמן עד הטיסה" מאת בנג'י.

הדלי הספיק כבר לחגוג יום הולדת 4 בשנה שעברה. איך התחיל הרומן שלך עם המקום? היית בו משלב הבנייה או גויסת והתאהבת?

הייתי ב"דלי" משלב בניית הרכב השותפים, דרך בניית המקום, ועד הסגירה שלו. במהלך הזמן שותף הצטרף (אור סוקר 3>) ואחרים עזבו, אבל אני הייתי שם כל הזמן.

לא מזמן שוחחנו עם Aybee, שנזכר בביקור הראשון שלו בתל אביב. מעבר לים והשמש הוא זכר שלושה דברים משמעותיים – את ההמבורגר שאכל ב"מוזס" על רוטשילד, את החתול שלך שחיכה לו על המיטה ואת המבנה המיוחד של הדלי – "מהרחוב למקום של אוכל, משם לבר ומשם למועדון". מי הגה את הקונספט המשולש הזה? זה היה מתוכנן להיות כרטיס הביקור של המקום או הופתעתם?

לנין החתול הוא המארח הכי טוב. הוא תמיד היה שם לליטוף חם, ואין דיג׳יי שלא התאהב. למעשה הוא הסיבה שהצלחנו להביא חלק מהשמות היותר גדולים לדלי. הרעיון המקורי שלנו היה לפתוח מועדון קטן בלב העיר, ואז בקיץ 2010 פגשתי את בר שירה בקרלטון שם פתחו בר על חוף הים עם עוד כמה חברים. לאחר כמה חודשים הוא הציע לי להתחבר אליו אל פרויקט, שמשלב בר ספיק איזי ודיינר (יחד עם חברו השף רונן אביעד, ששיתף איתו פעולה בכמה תחנות לפני זה) ואחרי כמה מחשבות וחיפושים החלטנו לחבר בין הקבוצה שלנו (אסף שמואל, עפרי גופר, ג׳ניה טרסול ורובן לובלין), ולפתוח מקום שישלב את שלושת ה״תחביבים״ שלנו.

אחרי ארבע שנים פלוס של פעילות רצופה, למה בעצם סוגרים?

העיר אוהבת דינמיות, ואנחנו אוהבים גם כן לשנות ולחדש. להיות במקום אחד, בו אתה עושה הכל מהכל, יכול להיות גם דבר שוחק מעט לאורך זמן, אז חשבנו שהגיע הזמן לחפש הרפתקאה חדשה.

חיי הלילה בתל אביב תובענים וטובענים. איך לא נשחקים, כשמנהלים מקום כה מורכב, לצד לא מעט פעילויות/עיסוקים אחרים, ובמשך פרק זמן כה ארוך?

אתה לומד לנהל את השבוע שלך כך שתשמור על אנרגיה, עושה סקוואטים וברפיז אצל ניסו, ישן טוב כשאפשר, ומנסה לסגל בתוך כל המבולקה איזו שהיא שגרה סטרייטית שתאזן. אחרי כל ההסברים ובקיצור, זה עובד כי אנחנו נורא אוהבים את זה ומפגרים מספיק לעבוד בזה.

כל סרט טוב צריך פסקול. נסה לבחור 4-5 קטעים, שמבחינתך מסמלים את הדלי…."המנוני דלי", אם תרצה.

הקטע היפה ביותר באוסף הריקסים לאלבום של לורנס בדיאל שיצא ב-2013, ונוגן באינספור סטים ופתיחות בדלי.

קטע אלקטרו מלא באוירה מ-97 תחת הלייבל הגרמני קלאנג אלקטרוניק, שניגנתי לא מעט.

הלייבל השוודי המצוין "אניארה" הוציא אין ספור רליסים מצוינים שנוגנו פה בדלי. הטרק הזה של ג׳ניוס אוף טיים, שניגנו לייב יפהפה בברקפסט לפני שנתיים הוא בהחלט אחד המנוגנים והיפים ביותר.

אי אפשר בלי רד אקסס, שאולי חוץ מעפרי וממני נגנו פה הכי הרבה בחמש השנים האחרונות, וזה בהחלט הטראק הכי מושמע במועדון. באמת שאין דיג׳י שלא ניגן אותו.

Fleetwood Mac – Dreams (Smallpeople Edit)

אין לינק אז סתם דחפנו תמונה של בנג'י

סמולפיפל נהיו בני בית פה עם הגיגים שלהם בליין הדגל שלנו "לייטר". הם התארחו בדלי ארבע פעמים, והמסיבות שלהם הפכו להיות לאגדה ממש – סטים ארוכים לתוך הבוקר, מוסיקה יפהפיה ואוירה משגעת. לפעמים גם היה צץ לו בבוקר השיר הזה, שגם ככה שיר מושלם, והצליח להחקק, לדעתי, בזכרונם של רבים מהבליינים

האם זכורה לך מסיבה כלשהי, שבתחילתה נראתה כמו כמו פיאסקו מוחלט, והפכה במהלך הלילה לחגיגה מטורפת?

היו לא מעט מסיבות כאלה, שבהתחלה נראו כמו פיאסקו. מצד אחד אתה חושב שאתה מפתח עמידות עם הזמן, ולא מתרגש מאיך שערב מתפתח, ואז אתה שם לב, שלא משנה כמה זמן עבר, תגיע המסיבה הזו שתכניס אותך לסטרס. למשל מסיבת 24-שעות הראשונה, שהייתה גם יום-הולדת לדלי, והתחילה בשישי בצהריים עם הרבה יומרות. עברנו שם הרבה שעות של סטרס, ובסוף זאת הייתה אחת המסיבות המרגשות של השנה.

ספר לנו על שלושה דברים הזויים/לא שגרתיים, שנתקלת בהם במהלך העבודה בדלי.

פעמיים שחררו גז פלפל בתוך המועדון. בפעם הראשונה הטריגר היה "היי, מה זו המצית המגניבה הזו?". אני חושב שכמעט איבדנו את אייל גולדמן באותו ערב. הוא לא הבין למה כולם נסים, ונשאר לתקלט בעמדה באופן שלא הייתה מבייש לוחם קומנדו, למרות הגז שנידף לאויר. בפעם השנייה בחורה שחררה את הגז על איזה בחור מטרידן, אז כולם יצאו החוצה להתאוורר.

הייתה גם הפעם ששמועה רצה בעיר על כך שראיין גוסלינג מסתובב בעיר, ושהוא יחד עם חברים מגיע לדלי. כולנו התייצבנו במקום, ומישהו דאג לקרוא לחברה טובה שלו, דוגמנית ישרלית מאוד מפורסמת, שתבוא לאמר לו שלום. מפה לשם, היא מגיעה ומזהה די מהר שמושון מסתתר מאחורי המצלמה, וראיין (בגרסה די מלאה שלו) הוא מתחזה אוסטרי, שעשה יום כיף בירושלים ובתל אביב על גל התתחזות.

הייתה פעם אחת, שגם היתה הפעם האחרונה, בה דיג'יי מחו"ל שאל אותי לגבי הכיוון של הסט שלו, ואני מצידי עניתי תשובה שונה מ"נהדר", ואמרתי לו מה לדעתי אמור להיות הכיוון המוזיקלי. כשמיד אחר-כך הוא ניגן מצוין, ואמרתי לו שהוא לא צריך לשנות שום דבר ("אל תקשיב לשטויות שלי", שכזה). יצאתי לסיבוב בבר, ואז המוסיקה הפסיקה. חזרתי לראות מה קרה, ונוכחתי לדעת שהוא מאוד כעס, והאשים אותי בכך שהרחבה התרוקנה (למען הסר ספק, השעה היתה כבר קרוב ל-6 בבוקר), ולכן כיבה את המוסיקה בהפגנתיות. זה אכן היה ארוע מאוד מביך ונדיר. הוא חזר הביתה, ולא היה מוכן לדבר איתי יותר למרות כל הנסיונות שלי.

מי זה קוקי? והאם יש לו גדול באמת?

קוקי אומץ על ידי לפני כעשור ומאז הוא מלווה אותנו בין עם זה בשם המועדון או כאיש או אישה חביב או חביבה עלנו. הוא קיים בגרסת הקטן והגדול , ובאופן קלישאתי הגודל אצלו לא קובע.

מה לדעתך הפך את המקום למיוחד ואפשר פעילות ארוכה למדי במונחים של מקומות בילוי בת"א?

אני חושב שהרעיון המקורי היה מספיק מענין, יצר את החוויה המשולשת (אוכל, בר, ודנס פלור). אחרי זה היתה התמדה ואמונה במה שאנחנו רוצים לשדר, באימרה שלנו, גם אם לפעמים סטינו לפה או לשם, וכמובן גם השינוי שעברנו, אני חושב שזה בסוף תמיד היה ונשאר מקום של אנשים של חברים/ משפחה קטנה (יש לנו כמה חברים מאוד טובים שעזרו לנו לתפעל ולהרים חלק גדול מהערבים סתם מתוך אהבה אחד לשני ואהבה למקום) שאוהבת לבלות , סאונד טוב ומוסיקה, שאני מקווה הייתה לרוב טובה מאוד.

מה הלאה בשביל בנג'י?…

סגירה, שבועיים חופש באמריקה, ואז התחלת עבודה על המקום החדש. אנחנו נכנסים בקרוב לשלב השיפוצים, כך שלא יעבור זמן רב עד שתכירו את הקלאב החדש בעיר.

—————

מסיבת הסגירה של הדלי תיערך החל מיום חמישי ועד אחרון הנופלים לשינה ברחבה, ביום ראשון בבוקר – מסיבה בת 48 שעות. אנחנו נהיה שם, מציעים לכם להגיע בפעם האחרונה בהחלט. ועד אז צפו בפרומו ההורס לאירוע.

תגיות: Allenby, AYBEE, Benji, Benji Lenfant, cat, deli, Eric Cloutier, Fin, host, Israel Underground, IU, Kuki, Lenin, Smallpeople