מסתכלים על הקנקן וגם על מה שבתוכו

28 מאי

הצעצועים היקרים, המכונים גם תקליטים, נהנים בשנים האחרות מתחייה מחודשת, אחרי עשורים של דעיכה, אבל עדיין עולות לעתים שאלות מוזרות כמו "למה, לכל הרוחות?". אם הדיון התמקד בתחילת הדרך סביב איכות הסאונד האנלוגי מול זה הדיגיטלי, הרי שכיום גוברים הקולות המבטלים את היתרון, אם בגלל ההקלטה הדיגיטלית במקורה, ואם בגלל מערכות סאונד שמכוונות באופן מובהק לסאונד דיגיטלי.

התשובה האמיתית לשאלה הזו לא קשורה כלל לסאונד, אלא לאספנות. תקליטים הם פריט אספנות הרבה יותר מעניין מכל פורמט מוזיקלי אחר. שטח הפנים הגדול מאפשר חופש אמנותי גדול הרבה יותר, והעטיפות המרשימות מושכות רבים, לא פחות מאשר התכולה המוזיקלית. תוסיפו למשוואה מספר מצומצם של עותקים, וקיבלתם מתנת חג לאספן הנלהב.

מעבר לעטיפות היפהפיות, כך מסתבר, הטכנולוגיה המודרנית מוציאה את המיטב מהתקליט ככלי קיבול אמנותי, גם אם המכחול הוא בסה"כ מבחנה או ברז…

אין הרבה דברים שחובבי הוויניל אוהבים יותר מאשר גרסאות מוגבלות, ואחד הגימיקים המשוגעים ביותר בתחום הגרסאות המוגבלות, הוא התקליטים הממולאים בנוזל. כן, שמעתם נכון – נוזל. הרעיון אינו חדש, ודיסני ניסו אותו עוד בשנות השבעים, אבל את מירב הפופולריות שלו צבר הנוזל בשנים האחרונות.

blood_vinyl.GIF

הדבר הנפלא שראיתם כאן למעלה הוא אחד המוצרים הנדירים ביותר מבין התקליטים המנוזלים, שכן הנוזל הזה הוא "נוזל החיים". האלבום Heddy F'wends של ה-Flaming Lips זכה לגירסה מיוחדת בת 10 עותקים בלבד (כל אחד מהם נמכר ב-2,500 דולרים בערך), המכילים את דמם של המשתתפים באלבום. תמצאו שם גם קצת מהדם של אריקה באדו, אם במקרה בא לכם לשבט לעצמכם איזו אריקה. מיותר לציין שאת התקליט הזה, בתוך הקופסה המקורית, שומרים בקרור.

בכלל, מאז תחייתו של התקליט בעידן המודרני, נעשים עוד ועוד נסיונות לפרוץ את הגבולות בכל הקשור לשיווק דרך התקליט. לא עוד חתיכת ויניל שחורה או במקרה הטוב צבעונית, אלא מגש-הפתעות, עליו יש עשרות גוונים, מציאות רבודה (Augmented Reality), הולגרמות, תקליטים עם ריח, ועוד יצירות מופת מגוונות, שמאיימות לעתים אף להסיט את מוקד תשומת הלב מהמוזיקה עצמה. אחד מפורצי הדרך בשנים האחרונות הוא ג'ק ווייט, עליו כתבנו בעבר, שנוטה לעשות בתקליטים את כל מה שרק אפשר, וקצת ממה שאי אפשר. בסרטון המאלף הבא מוצגים המוני להטוטים, שלא ידעתם שאפשר לבצע בעזרת תקליט, ושאפילו ג'ק היה מקנא בהם.

דוגמה עדכנית ומשובחת במיוחד, להטמעה של הולוגרמה על פני התקליט עצמו, ניתן למצוא בפס-הקול החדש של הסרט האחרון בסדרת Star-Wars. דמיינו לעצמכם האזנה לפס-הקול האפי של הסרט על גבי תקליט, תוך כדי צפייה במילניום-פאלקון מסתובבת לכם על גבי הפטיפון. בתקליט השני תמצאו TIE Fighter מציג לראווה את מרכולתו, אבל החלק החשוב ביותר הוא, שאת הפריט הזה תוכלו לקנות תמורת חמישים דולרים בחנות של דיסני.

איכות ההולוגרמה והדיוק בפרטים השתפרו פלאים מאז הנסיונות הראשונים, ואפשר להבין מדוע תחייתו של התקליט, והפופולוריות הגואה שלו, אינה מוגבלת עוד לחובבי מוזיקה בלבד. אנחנו מחכים לתקליט, שאחרי עשרים שניות במיקרו הופך למגש פיצה מבעבע. עד אז – אנחנו נתמקד במוזיקה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: