וויסקי לצאת איתו לדייט

28 יונ

בשנים האחרונות שוק הוויסקי העולמי מאוים באופן משמעותי ע"י הביקוש הגואה לנוזל הזהוב ביבשת אסיה. כשבחרו את כמות החביות אותן ימלאו אי שם לפני 12,15 או 20 שנים, לא לקחו בחשבון את הקפיצה בביקוש, והתוצאה היא מלאים מוגבלים ויקרים יותר, ככל הנראה בחמש עד עשר השנים הקרובות. מציאת בקבוק עם הצהרת גיל דו-ספרתית, שבא לכם פשוט לחבק ולקחת הביתה, אינה משימה טריוויאלית. מרבית בקבוקי הוויסקי בני העשרה נמכרים במחירים גבוהים עוד לפני שקלול מדד הפוזה, אחריו החיים נהיים קשים במיוחד, וכל וויסקי עם דרגות על הכתפיים נוטה לנפנף בהן בריש גלי.

לא מפתיע, אם כן, שבקבוקי וויסקי יעשו הכל על מנת לצוד את עיניכם בכל דרך אפשרית – לעתים יהיה זה הוויסקי הכי מעושן, לעתים הכי מיושן, ולפעמים הכי קשקשן. המשותף לרובם – התכונה בגינה קניתם את הבקבוק תבלוט ביתר שאת, ואילו האחרות לא בהכרח יעמדו בקצב. היום, גבירותיי ורבותיי, מהפך, ולשם שינוי נצחון הרוח על הכח. ממש נבחרת איסלנד בכדורגל, רק בוויסקי. 

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני שתיין הוויסקי הממוצע, הוא מציאת הוויסקי, שיהיה עליו למזוג לחבריו, שאינם שתייני וויסקי, אבל מוכנים לטעום משהו חדש. הוויסקי המעושן האהוב עליו/עליה עשוי להבריח את כל הנכחים + שיחת טלפון מפתיעה למכבי-האש. וויסקי מתקתק נשמע מזמין בעיקר על הנייר, אבל לעתים ערבוב הטעמים יוצר תחושה של ארטיק בטעם מלפפון חמוץ, סלמון מעושן וקצת סחוג.

לרוב, ובטח בעולם הצרכנות המודרני, וויסקי ששומר על צניעות ועמימות, בלי מטח זיקוקים מתואם, לא יצליח לתפוס לעצמו דייט איכותי עם הכוס שלכם, אלא אם הכרתם אותו קודם, טעמתם ואהבתם. וויסקי שלא טוען להיות "הכי" כשלהו, נידון לרוב להתפס כבינוני. לא זה המקרה של Dalwhinnie 15.

מזקקת Dalwhinnie היא המזקקה הכי גבוהה באיזור ה-Highlands הסקוטי, וזהו פחות או יותר הפרט הכי עסיסי שאפשר לכתוב עליה, כשגם על תואר זה קוראת תיגר מזקקה קטנה בשם Braeval (אבל לא נתווכח על חצי מטר לפה או לשם). המזקקה, שהוקמה בשנת 1897, נמצאת כמעט במרכז סקוטלנד, ובאופן אירוני סמלה של המזקקה לא נמזג מבקבוקים, אלא נישא מעל גגות המבנים. הפגודות, שבראש המבנה בו הופכים את המאלט, הן מושא לגאווה גדולה מצד המזקקה. ה-15 הוא הוויסקי הצעיר ביותר מבין אלו שמציעים בדלוויני עם הצהרת גיל (ה"זקן" בן 25). המזקקה מקיימת סיורים במהלך כל השנה, והתוספת שתופסת מבחינתם, היא שאת טעימות הוויסקי מלווה שוקולד איכותי מתוצרת מקומית. כאן כבר חשדתי.

ה-15 עושה את מה שרבים מנסים ולא מצליחים – לא מפחיד את הילדים, לא מפריע לשכנים, לא מרעיש בין 2 ל-4, ועדיין מצליח לא לשקוע באפרוריות ובינוניות. זה הוויסקי הכי נכון, שתוכלו למזוג למישהו או מישהי, כטעימה ראשונה של סינגל-מאלט סקוטי. זה הוויסקי הכי נכון למזוג, למי שלא החליט אם הוא אוהב אותם מתוקים, פירותיים, מעושנים או מתובלים. זה הוויסקי הנכון למזוג, אם בא לכם להנות ולא בא לכם להתחיל לעשות חישובים מתמטיים מורכבים של טעם וריח. זה הוויסקי הכי נכון, גם בלי להיות הכי מצוין, אפילו לא בסעיף אחד.

למזקקה שני דודי זיקוק בלבד, הפועלים במקביל בזיקוק הראשון והשני, אך תוצר הלוואי הוא מלאי קטן באופן יחסי, עובדה ההופכת את דלוויני 15 לנדיר או לפחות ללא-המוני. עיבוי אדי האלכוהול במזקקה נעשה בשיטה מסורתית, בה משתמשות רק מזקקות בודדות, ויש שאומרים שהיא זו שתורמת למרקם העדין והחלק של הוויסקי. בעבר כתבתי על חשיבות המים בקביעת איכות התוצר הסופי, וגם במקרה של דלוויני מקור המים, השוכן בגובה 610 מטרים מעל גובה פני הים, לוקח לעצמו חלק מהקרדיט לטעם הנקי והחלק של הוויסקי.

הריח של הדלוויני 15 לא תופס אתכם בנחיריים ומושך חזק מדי. יש בו ריח של דבש, אבל לא בוטה במיוחד, וטוב שכך. וויסקים עם נטייה למתקתקות לרוב מספקים ריח עוצמתי מדי, שמטביע כל זכר לגוונים אחרים. פירותיות נעימה ורמיזה קלה שבקלות לעשן, אם כי זה משהו שבא והולך, כדי שחס ושלום לא יחשבו שמדובר בוויסקי מעושן (ציון 22). הטעימה ממשיכה את מה שהריח התחיל, לפחות בעוצמתה. אין כאן פיצוץ של טעמים בפה, אלא ערפילים נעימים, שמתפשטים לאט לאט. קצת אגוזי, קצת מתקתק (ווניל? דבש?), רמיזה קלה שבקלות לעשן, והכי חשוב – חלק חלק (ציון 21). הפיניש הוא ההפתעה הראשונה, והוא מצליח להיות כזו גם בלי יותר מדי רעש וצלצולים. סיומת ארוכה כמו הנצח, שגולשת במורד הגרון בעדינות שאין כדוגמתה, בטח כשמדובר במשקה חריף עם אחוז אלכוהול כה גבוה (ציון 24). כשמדובר במורכבות, היא כאן, אבל באופן שונה ממרבית הוויסקים המורכבים שטעמתי עד היום. אין כאן סימפוניה אדירה או קרב אדיר מימדים שמסתיים במחיאות כפיים, אלא מקבץ טעמים, שאפילו לא אחד מהם מנסה לתפוס כותרות או את המקום הראשון בתור, אבל ביחד מצליחים לנחות בבטן כמו שמיכה דקה ונעימה (ציון 25). עשו בחכמה האנשים הטובים בדלוויני (או ליתר דיוק בקונגלומרט Diageo, שהמזקקה בבעלותו), שהצליחו להתאפק ולא לבקבק את הוויסקי הזה כמה שנים קודם לכן. סביר להניח שאלה כמה השנים הנוספות בחבית, שהביאו את ה-15 למקומו ולציון 92.

השורות התחתונות:
למי כן – לכל מי שאתם אוהבים, לכל מי שמחפש את הטעימה הראשונה בעולם הסינגל מאלטים ורוצה להתחיל מהליגה של הגדולים, לכל מי שמאמין שחיבוק ארוך ונעים זה הדבר הכי טוב שיש.
למי לא – למי שאוהב את הוויסקי שלו הכי. הכי חזק, הכי מעושן, הכי מתוק, הכי מתובל, הכי חריף, הכי וויסקי. זה פשוט לא זה.
מתי – בדייט הראשון בו תחליטו לספר לה או לו על אהבתכם לוויסקי, והם יתעניינו….

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: