אנחנו ממשיכים לחפש לכם חומרים מקוריים ומגניבים לשמוע ולהתפנק. הפעם, תודות לאייל משה, נחשפנו לשני סטים מיוחדים מאוד. העובדה שהמפיק והאייקון 'סנופ דוגי דוג' מחלטר כדיג'יי בוודאי לא חדשה, וכבר זכינו לשמוע מיקסים עמוסי דיסקו ודאנס לסוגיו מאת DJ Snoopadelic. הפעם בוחר הראפר לשתף את העוקבים שלו בעמוד הסאונד-קלאוד שלו במיקס מיוחד עמוס ב- Halloween grooves לכבוד החג שחלף זה עתה. להמשיך לקרוא
עם השנים דיג'ייז, שחלקם הם אמנים מפורסמים למדי, החלו לטייל מעמדה לעמדה עם משקל הולך ופוחת – מתיק תקליטים כבד, לתיקי דיסקים כבדים פחות, ללפטופ קליל ו/או דיסק-און-קי במשקל נוצה. בפועל, כך נראה, המשקל הכולל של מטענם לא ירד כלל, ואת הציוד החליף שק דמעות מפותח וטונות של תלונות. התמונה שלמעלה קידמה את פנינו, כשנכנסנו לחשבון טוויטר, שמרכז בתוכו ציוצים מתלוננים של מיטב תקליטני כוכב-הלכת ארץ, והצליח ליצור המולה לא קטנה ברשתות החברתיות, עם יותר מ-37,000 עוקבים נכון לרגע זה. חשבון הטוויטר הזה מרכז, נכון לעכשיו, תלונות של דיג'ייז מאפריל השנה ועד היום, אבל עם כמות הרעש שנוצר שם, לא נתפלא כלל אם יושגו גם חומרים הסטוריים, שלא בהכרח פורסמו במקור בטוויטר. הנה כמה מהחביבים עלינו:
פאנק ד'ווייד מתגלה כחובב שמפניה: "The flight attendant is calling our complimentary drink champagne, when it's clearly some type of inferior cava. Oh well"
סקובה מציג קיבה רגישה: "I've eaten way too many habanero-related foodstuffs in the last couple of days"
דיג'יי יודה לחוץ מהנעליים החדשות שלו: "So stressful wearing brand new trainers in the club"
חשבון הטוויטר הזה שופע תלונות יצירתיות, שגורמות לנו לחשוב מחדש על קונספט "הדיג'יי המפונק", אבל בעיקר להתפקע מצחוק. אתם מוזמנים להכנס אליו, לצחוק ולדמוע, ולספר לנו בתגובות איזו תלונה אהבתם במיוחד. כמובן שאם יש לכם תלונות משלכם, שלא נולדו בטוויטר – נשמח לשמוע. ואפרופו טוויטר, נזכיר לכם שיש לנו חשבון טוויטר משלנו, שתפקידו בעולם הוא לעדכן אתכם כשמתפרסם משהו חדש באתר שלנו, גם בלי להיות תלויים בטוב-ליבו של פייסבוק. אתם מוזמנים להצטרף כעוקבים ולקבל עדכונים.
לקינוח נזכרנו, שאתרים טובים באמת מאפשרים אולי להתלונן בצורה מסודרת, אבל הם אינם שלמים בלי ויכוח טוב. שיהיה לכולנו שבוע טוב.
שבוע טוב ישראל אנדרגראונד. אנחנו מקווים שנהניתם מהסופ"ש, ומוכנים לשלוח אתכם מבסוטים אל תוך השבוע החדש עם שתי המלצות חמות חמות, ומשובחות.
ההמלצה הראשונה, היישר ממגרשו הביתי של "בוראט", היא וואוואוויווה, או בלועזית Wawawiwa. מדובר בצמד חמד קזחי, שאם לצטט את ההגדרה שלהם בסאונדקלאוד, הם בסה"כ "שני ח'ברה שנפגשים לפעמים בסטודיו הביתי ומנסים לעשות דברים מיוחדים". עמוד הסאונדקלאוד שלהם מלא בסטים וקטעים ממגוון רחב של ז'אנרים, כך שיש שם משהו לטעמו של כל אחד. אנחנו בחרנו את הסט האחרון שלהם, מז'אנר ה"ליקוויד פאנק", או בשביל מי שלא מכיר – הגירסה הרכה והמענגת של הדראם אנד בייס, שתמיד עושה טוב על הלב.
ההמלצה השניה שלנו היא, אם להיות הכי ישירים שאפשר – "אל תעשו סמים". באמת, זו אפילו לא המלצה מקורית שלנו. Diplo טוען שהוא התמסטל ובמשך חצי שעה פשוט ניגן תקליטים ממש ישנים. בעמוד ההקלטה הזו הוא פשוט כתב Don't do drugs. אנחנו רק השליחים. לילה טוב ושבוע מצוין לכולם.
בכל ההסטוריה של מוזיקת הריקודים לא היתה עיר, אשר סביבה התפתחה מיתולוגיה כה מורכבת כמו דטרויט. במשפט הזה בחרו לפתוח בבלוג של האתר Beatport מאמר, שאוסף בשבילכם את עשרת הסרטים הדוקומנטריים הטובים ביותר, שנעשו על עולם הטקנו. לא מדובר במיתולוגיית קלאבינג, כמו זו שנבנתה במשך שנים רבות בערי האי האיברי איביזה, וגם לא במיתולוגיה תרבותית מודרנית, כפי שהתפתחה בעשור-פלוס האחרונים בברלין, אלא במקורות של הכל, כאילו שאלתם "מי המציא את הגלגל?" או "מאיפה הגיע לעולם החשמל?".
בתמונה: סאונדרסון, מיי ואטקינס. התמונה בחסות חברת מקורות
עוד לפני שביטפורט פורשים לפניכם את עשרת הסרטים בחרו העורכים להדביק את התמונה שלמעלה בראש חוצות. יש משהו סימבולי מאוד בבחירה להדביק תמונה בשחור לבן, בה דריק מיי נראה כמו פרחח מהרחוב, אבל המסר עובר בצורה ברורה וחדה – כשאנחנו מדברים על ההתחלה אנחנו מתכוונים להתחלה האמיתית ולא על תחילת השנה..
כל סרט מלווה בכמה מילים מהעורך, אבל אם להודות באמת, הטקסט נמצא שם פשוט בשביל להצדיק את הרווחים בין הסרטים. מהסיבה הזו לא נבזבז את זמנכם היקר, ונשחרר אתכם לצפות בכל החומר הנהדר הזה, לא לפני שנראה לכם איך נראים הפרחחים האלה בהווה, פחות או יותר (במונחי ההווה 2010 נחשבת כבר סוג של עבר רחוק). תהנו.
הלינק הבא הוא דוגמא מצויינת למה שאפשר ליצור בלי כוונה תחילה. הפעם, מדובר על רי-מייק או לייב אדיט אם תרצו לקטע של "אהוב הבלוג שלנו" – Skrillex, שנקרא Scary Monsters and Nice Sprites (למען בריאותכם נחסוך מכם את הלינק לקטע המקורי). משתמש יו-טיוב העונה לשם mingdontsing לקח גיטרת פנדר והקליט את עצמו מבצע את הנעימה של הקטע במהלך אחר צהריים רגוע בסוף שבוע. התוצאה כאן לפניכם תחת השם Scary Monsters & A Lazy Weekend ולדעתינו היא פשוט מרהיבה ומאוד מרגיעה על הדרך. בדיוק הפאוזה שאפשר ואף רצוי לעשות בשעת לחץ בעבודה או בסיומו של יום ארוך. להמשיך לקרוא
כהמשך ישיר ומתבקש לרוויו שלנו על פתיחת העונה של ליין היוד והמסיבה עם טין מאן בדאלי, החלטנו לפנק אותכם בהקלטה של מופע הלייב של טין מאן מאותו הלילה. תלחצו על הפליי ותהנו משעה וחצי גדושות בהרבה סנרים מתנפצים, פאדים עוקצניים ובעיקר אסיד מיוזיק בשיא תפארותה:
http://soundcloud.com/tinman/tin-man-live-at-yod-in-tel
אנו מקווים שלפחות קצת מהוייב של אותו לילה מהנה אכן מורגש בהקלטה ומזמינים אותכם לעקוב אחרי הבחור הסופר מוכשר הזה:
טוב, אז התכוונו בעצם להופעה (עם) חיה, ועוד אחת מפוארת, שאנחנו הורסים לה את הבית, כמו להרבה חיות אחרות. הפוסט הערב הוא כזה שיש מאחוריו משקל רב, שעולה בהרבה על כל חלקיו (אבל איזה יופי של חלקים). להקת רדיוהד היא אחת המתנות היותר טובות שקיבל העולם המוזיקלי בעידן המודרני, והלהקה החליטה לתמוך באופן פומבי במאבק העולמי בראשות Greenpeace נגד הרס הקוטב ע"י האדם. באתר הפשוט והנהדר הזה תוכלו לקרוא בעברית צחה על הסיבות להרס שלושה רבעים מכיפת הקרח ומאוד תופתעו לגלות שיש לנו יד בדבר. לרדיוהד, שמעבר לתמיכתה הפומבית גם תרמה שיר נהדר (אם לא ה-), מצטרפים ג'וד לאו בקריינות מצויינת, וחיה אדירה. הבטחנו לכם הופעה חיה, לא?
דוב הקוטב בסרטון מסתובב לו בלונדון ומסיים כהומלס, בסוג של נבואה שחורה עתירה סרקאזם. זה לא באמת מצחיק, אבל זה מאוד מאוד מרשים. אז קחו לעצמכם כמה דקות, תהנו מהופעה (עם) חיה של רדיוהד בלונדון, ועל הדרך תחתמו על העצומה. כי מי שמצביע – משפיע.
עדיין תחת השפעת הקרבה לגן-עדן, אחרי הקפיצה ההסטורית מקצה החלל לארץ דרך דייויד בואי, קריס-קרוס והפרודיג'י, חשבנו לשלוח אתכם לישון היום עם ביצוע אינטימי לשיר הנהדר Stairway to Heaven ע"י אמן רחוב בפיאצה נבונה המדהימה ברומא. אם כבר לנגן בחוץ, אז בסטייל. לילה טוב.
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת. הולך האדם לכיוון קפסולה קטנה מחוברת לבלון הליום עצום, כשהוא לבוש בחליפת לחץ מיוחדת, מטפס לקצה החלל וקופץ משם לכיוון הארץ, כאילו עומד על מקפצה בבריכה. למען הסר ספק מדובר במקפצה בגובה יותר מ-38 קילומטרים מעל הבריכה, היכן ששורר ואקום כמעט מוחלט. בקפיצה הוא שובר את שיא הגובה ובדרכו למטה את שיא המהירות בצניחה חפשית וגם את מהירות הקול. בקטנה. כשישבנו בעבודה, אחרי שכולם כבר הלכו הביתה, כדי לראות את השידור החי ב-HD, נשמע בחלל (החדר) פסקול שבחרו הקולגות שלי. החלטתי לשתף אתכם בגרסת הבמאי לסרט האקשן "Felix Baumgartner -vs- the Speed of Sound", יחד עם כמה מהקטעים הבולטים שהרמקולים במשרד ניגנו אתמול בערב.
את הקפיצה ההסטורית של הפעלולן האוסטרי בן ה-43, פליקס באומגרטנר ליווה צוות שלם מחדר הבקרה, שדמה מאוד לחדרי הבקרה של נאס"א במהלך משימות חלל מורכבות. האדם המבוגר שישב בחדר הבקרה עם מיקרופון, דיבר עם פליקס לאורך המשימה, עבר איתו על כל הצ'קליסט בטרם הקפיצה ועודד אותו מנטלית היה נראה לעין הבלתי מיומנת כאחד האדם ומנהל משימה סטנדרטי, אולם היה מדובר ב-Joe Kittinger, קולונל בדימוס בחיל האוויר האמריקאי, ומי שהחזיק את שיא הגובה והמהירות לצניחה חפשית עד אתמול בערב, עוד מקפיצתו שלו בשנות ה-60. את התקשורת של מרכז הבקרה עם באומגרטנר ליווינו כך –
ההסטוריה החלה להכתב מחדש כאשר להמשיך לקרוא
האבולוציה של עמדת הדיג'יי התקנית, עם שני פטיפונים / שני סידיג'ייז / שני עיגולים על המסך, כשבינהם מיקסר / קונטרולר / שני קווים על המסך, מתחילה הרבה לפני שחשבתם, עוד בשנות השישים המאוחרות, כשבשנות השבעים הציוד הזה קיבל תנופה אמיתית, שלא באמת הפסיקה גם שני שלושה עשורים אחר כך. רובנו זוכרים המוני עמדות עם קייס מרשים, בתוכו שני סידיג'יי 100 ומיקסר, לרוב של פיוניר, למידותיו נתפרו הריפודים בארגז, אבל מאיפה כל זה התחיל? תמשיכו לקרוא ותגלו.
israelunderground 