היה זה הביקור הראשון שלנו ב"דלי", המקום אליו הביאו אנשי הליין "יוד" את טין-מאן להופעה חיה. זהו מועדון מענין, קודם כל בגלל שלא מדובר במועדון. החלל הקטנטן אכן נותן תחושה מלאה עם כמות אנשים קטנה מאוד וזה ראוי לציין כשלעצמו. תוסיפו לזה מחיר כניסה סמלי למדי וצ'ייסר איתו פינקו כל אחד מהנכחים, לכן נאמר בריש גלי שעל הנייר מקבלים value for money. נדגיש כי הסנדויצ'יה (שטרם דגמנו, אך שמענו שמאוד מומלצת) בהתחלה, הבר הגועש ובהמשך המיני-קלאב יוצרים קונספט מעניין וייחודי לבילוי לילי. מודל מאין זה טרם היה נפוץ אם בכלל בנוף הלילי שלנו. נציין את היושבים בחוץ על הכסאות והספסלים ומשרים אווירה, סך הכל תקבלו ביצת קינדר של ממש עם 3 וחצי הנאות במחיר אחד. הרחבה עצמה מאובזרת במערכת סאונד טובה למדי, בטח בהשוואה לשאר המקומות. דלפק הבר מונע צורך בטיולים מיותרים לרכישת שתייה ובסך הכל זוהי רחבה קטנה ונגישה.
לפני שניגע במסיבה עצמה, מצאנו לנכון להעביר ביקורת ולו בשביל שהדברים שעליהם מותר ואולי אפילו חובה להתבכיין ישופרו ויתוקנו. מזגן שמטפטף בלי בושה ובלי הפסקה על כל מי שמנסה לרקוד קרוב מדי לעמדה, וצחנת סיגריות שלא ברא השטן. כנראה שהתרגלנו יותר מדי לריחות הפריחה ב"בלוק", אבל אנו חושבים שהגיע הזמן להרים את הכפפה בעוד מקומות בעיר הזו. קצת אור במעברים גם לא יזיק, רק יעזור. כיף לקבל חיוך בכניסה ויחס אנושי, אבל לא כיף לצאת הביתה מריח כמו פרסומת גרועה לווינסטון. עכשיו, אחרי שמילאנו את חובתנו הפולנית – מוזיקה!
יותם אבני עבר דרך ארוכה מאז התחבר לראשונה לעולם הלילה והמוזיקה, לא בהכרח בסדר הזה, והיה לא פחות מתענוג לראות אותו מנגן. יכול להיות שעצימת העיניים היתה הכרחית, בשל המקרן המסנוור במיוחד שגרם לנכחים על העמדה להרגיש כמו בחדר חקירות, אבל אי אפשר לטעות במבט החולמני, הידיים שעולות לאוויר ולחיוך הקטן כשהצליל הנכון מגיח מהרמקולים. יותר מחובר למוזיקה שלו, מכיר אותה על בוריה ומגיש אותה לקהל בצורה מצוינת. נכון, פה ושם ברחו כמה סקסופונים מחוץ לשורות, אבל אין כמו הוכחה שבעמדה נמצא בנאדם, כדי להתחבר למוזיקה. היה בחימום של יותם חלק קצר בו הורגשה נפילת מתח בבניה וכתוצאה מכך על הרחבה, אבל ההתאוששות היתה מהירה ויעילה, ומחיאות הכפיים של הקהל, עוד לפני שעלה האורח לעמדה, רק הדגישו עד כמה יותם אהוב על הקהל שלו. אנחנו נהנינו מאוד. בשביל מי שלא נכח וידע על מה מדובר מצורפת ההקלטה של החימום של יותם, אז תפתחו את הלינק, לחצו על הפליי ותמשיכו לקרוא.
Yotam Avni – Live @ Yod 21-09-2012
לקראת 2:30 עולה לעמדה הקטנה בחור לא קטן בכלל עם מפרצים בשיער. למרות העייפות המתקדמת, לא הרשינו לעצמינו לוותר על הזכות לשמוע ולחוות הופעת לייב של טין-מאן. אחרי הכל, האלבום שלו שיצא השנה מקוטלג אצלינו בתור פנינה מוזיקלית שאין לעמוד בקסמה, ושלל הפקות ורליסים אהובים עלינו רק העצימו את הציפיות.
צילום: לירון
חמוש בשלל צעוצועים בדמות ה-303 וה- 707 הוא מתחיל את ההופעה שלו עם לא פחות מאשר Nonneo הנפלא. הקהל המגוון לא נשאר אדיש ומפגין התפרצויות רגש עזים. משם ולמשך 90 הדקות הבאות זכינו לקבל אדם ומכונה כמקשה אחת. הלייב של טין-מאן היה מגובש ומדוייק, עם מספיק מרווחים לקחת אוויר בין רצף חוזר של סנרים משתוללים, לופים מסונתזים והקלאפ האופייני כלכך שהונחתו היישר לאוזניים. כל אלה סיפקו חוויה שלא זכינו לה כבר יותר מדי זמן – Acid-Music שמה. לפרקים הצטרף יוהנס (טין-מאן) בשירה והיה קל להבחין כי הוא נהנה מתגובות הקהל שמולו, מניף את הידיים אל-על. לא יודעים מה איתכם, אבל אנחנו נהנינו 🙂
צילום: פרטוק, מהסאונד צ'יק
פרטוק, או כמו שאנו מכנים אותו – ה"קראוד פליזר" הלאומי, התמקם והמשיך את הלילה. הבאס שלעיתים לא מורגש באסיד בהחלט עשה את דרכו חזרה לרחבה, הקלאסיקות נשלפו והיה נדמה שמהסיבה רק התחילה. בזמן שחלק מהנוכחים ממהרים לעזוב עקב העובדה שהדי-ג'י המקומי עלה כאילו היה בגדר וירוס מדבק, היה תענוג לחזות באביחי משאיר את ה"שורדים" דבוקים לרחבה. ח' ח' לפרטוק. ניצלתי את הזמן לשבת קצת בבר ולפטפט עם האורח ויותם על כוס בירה. טין-מאן, האמריקאי שסיגל לעצמו מניירות אירופאיות, התגלה כבחור לעניין. הודיתי לו על המופע והחוויה, הוא מצידו איחל לי בחזרה להישאר 'חומצתי' משהו וחייך:
לסיכום נאמר ששמחנו שהיוד חזרו לפעול. יש משהו מאוד מיוחד בליין הזה. לטעמינו ליין הגיי-פרנדלי הכי נכון שיש. ספק האספקט המוזיקלי המוקפד או שזה השילוב בין הכתפיים המרקדות של יותם לבין הבלורית המתעופפת של אביחי, כך או כך הקהל שמגיע יודע מה הוא מקבל בתמורה. מחכים בכיף להפקה הבאה.
– רומן וגיא –
israelunderground 
תגובה אחת אל “מסתבר שלאיש הפח יש לב”