Tag Archives: yotam avni

חובה לכל אוזן

9 ינו

040901A.tif

must have at the dinner table

אמנם שתקנו לא מעט לאחרונה, אבל זה לא אומר שלא התעדכנו במוזיקה טובה לשתף אתכם. בפוסט הבא תוכלו למצוא שלושה מטעמים מוזיקלים מגניבים, שמתאימים לכל עת ומצב רוח. ראשון יעלה ויבוא Osunlade המוכשר, שבבעלותו הלייבל Yoruba Rec. בין שיתופי פעולה עם רוי איירס וסליף קאיטה, אסונלדה הוא קודם כל אדם רוחני, כומר דתי ואמן שלא שוכח לשלב את האמונה והערכים לפיהם הוא חי במוזיקה שלו, ובצורת הגשתה לקהל. לאחרונה הקליט מיקס מיוחד תחת השם "At The Dinner Table", וסיפק קצת מעל שעה של מוזיקה מרגשת ועמוקה. לצד אדיטים שלו לאריקה באדו וויואן גרין, הוא משלב גם מוזיקה מקורית ממגוון אמנים ובכמה שפות. ראוי לציין את הקטע החמישי במיקס, שנכנס בדקה ה-22. מי שהיום שבוי באבדון ודואג להפגיז מדי שבוע את קהל המבלים בטכנו-גייז, פעם היה עושה אידטים ורמיקסים עדינים ומופלאים. הוא היה אז ילד, Yotam Avni שמו. בארוחה הקרובה שלכם, או סתם בכל רגע פנוי, תדאגו לשמוע את המיקס שלפניכם.

At The Dinner Table
01 Luis Davis “ Espacio”
02 Djinji Brown “Marta’s House”
03 Nomumbah “Tudo Que Voce Podia Ser”
04 Suntz Sound presents 1Luv “Black Daylight”
05 Osunlade “The Da y We Met for Coffee” (Yotam Avni Rremix)
06 Rafael Moraes “Birth” ft Capitol A
07 Osunlade “Camera Shy” Alex & Chris Mix)
08 Miguel Migs “Close Your Eyes” (Yoruba Soul Mix) ft Meshell Ndegeocello
09 Vivian Greene “What Is Love?” (Yoruba Soul Mix)
10 Bilal “Butterfly” (Yoruba Soul Mix)
11 Erykah Badu “Twenty Feet Tall” (Yoruba Soul Mix)
12 Keith Washington “Kissing You” (Yoruba Soul Mix)

compiled and mixed by Osunlade

שני בלקט "הדברים שכדאי לכם לשמוע" הוא אחד ממכובדי הבלוג ודמות נערצת עלינו במיוחד. Tubi, שדאג לספק את אחד הפרקים המהפנטים לסדרת הפודיומיקס שלנו, הוא לדעתנו גם אחד הדי ג'יים הכי מיוחדים, מסקרנים, מקוריים יו-ניים-איט שיש בארצנו. במסגרת התוכנית העונה לשם Take Cover שמשודרת ב-Sweatlodge Radio מעניק טובי למאזין קשת צבעונית של מיקסים שהקליט, או סטים שניגן בגיגים נבחרים. לאחרונה ציין טובי את הפרק ה-30 בסדרה עם סט מיוחד, שהוקלט במסיבת מחווה ל-Drexciya ונערכה במועדון הבראקפסט ביוזמתם של צמד "פאקוטק". הבחירות המוזיקליות שומטות את הלסת, הזרימה גורמת לדם לבעבע והאוזניים מסמיקות מרוב אושר. זה באמת סט מאוד מיוחד, בדומה לדי ג'יי והאיש שהקליט אותו. צלילה נעימה.

את אקורד הסיום השארנו לבי-פי-אם גבוה, ובחרנו לשתף את הפודקאסט האחרון בסדרה של Smoke Machine, הפעם מאת פרוייקט חדש העונה לשם Inland, מאחוריו עומד בראש מורם ועם שנה מאוד מוצלחת המפיק Ed Davenport. לאחר מספר רליסים בלייבלים כגון Figure SPC, Counterchange & Vidab, הפרוייקט התפתח מספיק בשביל לגבש פורמט של מופע לייב, הכולל ציוד אנלוגי ודיגיטלי כאחד, לצד מקוריות וסאונד רענן. במילה אחת הסט הזה הוא Techno! בכמה מילים, זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים כאן בבלוג. חדש וישן. מתפרץ וכוחני לצד פאנקי ומלודי. פותח את הראש למחשבה וגורם לרעד בברכיים. זה ג'וי, אז תלחצו "פליי".

חמישים גוונים של כתום

16 יול

Steve Rachmad

טכנו היה מאז ומתמיד אחד מהז'אנרים האהובים עלינו. יש משהו כמעט לא טבעי בז'אנר, שמסוגל לאגד תחת כנפיו גם צלילים, שהייתם מצפים לשמוע במעלית בניין משרדים מפונפן, וגם קולות שנלקחו ממיטב הנגריות. זהו הקסם של טכנו, שבלי למצמץ משלב את המלודיה עם הכוחניות, ואת הפשטות עם המופשטות. הפיוריסטים וכל מי שאוהב לבחור צד יספרו על מקורות הטכנו בדטרויט. יהיה מי שיתרפק על הסאונד המכני הקשה של ה"טרזור". אחרים אוהבים בכלל את האבסטרקציה והמינימליזם של תקופות מאוחרות יותר. דווקא בהולנד, שידועה במחוזותינו ככר הדשא עליו פרחו הקלאב-טראנס, אייאקס אמסטרדם, ועוד כמה מוצרי לוואי מענף הבוטניקה, התפתח עם השנים שילוב מאוזן בין טכנו כוחני למלודי.

למרות צבע עורו, שגורם לרבים לחפש את כתובתו בדטרויט, Steve Rachmad הוא הולנדי מכף רגל ועד ראש, ומחלוצי התיישבות הטכנו בהולנד, אליה הביא במוחו הקודש את כל מה שטוב מעבר לאוקיינוס. כשהתחיל לשחק עם מוזיקה, אי שם לפני 25 שנים, היינו עסוקים בעיקר בשירים של ניק קרשאו ובלהיות ילדים. כמה וכמה שנים אחר אחר כך, והתקליטים שלו מככבים להם על הפטיפונים במסיבות, כשהדיג'יי והקהל מתחרים בינהם מי נהנה יותר מהמוזיקה. בקפיצה חדה להווה, כל כך שמחנו לגלות שהדיג'יי והיוצר הנהדר הזה מתארח בארץ, שהחלטנו לקשור את יותם אבני לכסא, כדי לספר לכולם עוד קצת עליו.

ועכשיו נעביר את רשות הכתיבה ליותם אבני, שאכל איתנו מאותו המסטינג בישראל-אנדרגראונד, ואסף לנו המון מוזיקה מצויינת, למרות שקשרנו אותו לכסא… להמשיך לקרוא

אדם מול מכונה

25 אפר

בתמונה: פול ברצ'יץ'. מילים ולחן – יותם אבני

יש ימים וישנן תקופות, בהן טענות על הסצינה הקטנה והצפופה שלנו מעלים הכלאה בין חיוך וגיחוך. מדובר בתקופות בהן הרכבת האווירית לא עוצרת גם אם יש שביתה בנתב"ג ונגמרה אבקת החשמל. בתוך כל הקלחת הרותחת הזו מתבלטים להם כוכבים מסוגים שונים, כשכל אחד מובלט ע"י מי שהאמן קרוב לליבו. מחר יופיע לראשונה בתל-אביב אמן, שחורג מהמשוואות המוזיקליות הסטנדרטיות, ולכן הצליח לסקרן אותנו. מדובר באמן, שבתוך הדיון הנצחי של לפטופ או לא, פטיפון או לא, דיסקים או תקליטים או יו אס בי, פשוט יושב בצד ומסמן "כל התשובות לא נכונות". פול בריצ'יץ' (Paul Brtschitsch) מנגן אמנם טקנו כמו רבים אחרים, אולם את הצלילים הוא בוחר להפיק עם מכונות אנלוגיות של ממש, סיקוונסרים, מכונות תופים ומכונות לופים, במקום לנגן אותם ממדיות מוכרות וסטנדרטיות.

פול הוא אמנם לא השם הראשון' שעולה לדיון אודות טכנו גרמני, אך מדובר למעשה בדמות משמעותית למדי לסצינה. שישה אלבומי אולפן וקרוב למאה סינגלים במגוון חברות תקליטים חשובות דוגמאת טרזור, Ostgut Ton, ו-Music Man Records, מהוות רק טעימה מדיסקוגרפיה עשירה ומרתקת של אחד מגיבורי המחתרת של הטכנו באירופה. לכבוד ביקורו במועדון ה"גגרין" (סלמה 46) מחר, יותם אבני ביקש ממנו למנות ציוני דרך מוזיקליים מכוננים בחייו.  להמשיך לקרוא

דו"ח המבקר: דריק קרטר בבלוק

3 דצמ

את הרוויו הנהדר, שאתם ממש אוטוטו תקראו, כתב יותם אבני, ממשפחת ישראל-אנדרגראונד הוותיקה והטובה – איש יקר ומוכשר, אז היכונו לחוויה רב-חושית

בדרך כלל לא יוצא לי לכתוב רשמי מסיבות מהבוקר שלמחרת, לא רק בגלל שזה מנהג נורא ניינטיזאי אלא גם ובעיקר כי כבר לא כל סופ"ש (סופ"ש? נסו חודש!) אנו חווים מאורעות קלאבינג שקרובים להרעיד את אמות הסיפים כמו בראשונה. אבל ליל אמש זה קרה לי, אחרי כל כך הרבה זמן, וזה מתוק עוד יותר מאחר וזה הגיע ממקור לא צפוי בכלל.  להמשיך לקרוא

מסתבר שלאיש הפח יש לב

26 ספט

היה זה הביקור הראשון שלנו ב"דלי", המקום אליו הביאו אנשי הליין "יוד" את טין-מאן להופעה חיה. זהו מועדון מענין, קודם כל בגלל שלא מדובר במועדון. החלל הקטנטן אכן נותן תחושה מלאה עם כמות אנשים קטנה מאוד וזה ראוי לציין כשלעצמו. תוסיפו לזה מחיר כניסה סמלי למדי וצ'ייסר איתו פינקו כל אחד מהנכחים, לכן נאמר בריש גלי שעל הנייר מקבלים value for money. נדגיש כי הסנדויצ'יה (שטרם דגמנו, אך שמענו שמאוד מומלצת) בהתחלה, הבר הגועש ובהמשך המיני-קלאב יוצרים קונספט מעניין וייחודי לבילוי לילי. מודל מאין זה טרם היה נפוץ אם בכלל בנוף הלילי שלנו. נציין את היושבים בחוץ על הכסאות והספסלים ומשרים אווירה, סך הכל תקבלו ביצת קינדר של ממש עם 3 וחצי הנאות במחיר אחד. הרחבה עצמה מאובזרת במערכת סאונד טובה למדי, בטח בהשוואה לשאר המקומות. דלפק הבר מונע צורך בטיולים מיותרים לרכישת שתייה ובסך הכל זוהי רחבה קטנה ונגישה.

לפני שניגע במסיבה עצמה, מצאנו לנכון להעביר ביקורת ולו בשביל שהדברים שעליהם מותר ואולי אפילו חובה להתבכיין ישופרו ויתוקנו. מזגן שמטפטף בלי בושה ובלי הפסקה על כל מי שמנסה לרקוד קרוב מדי לעמדה, וצחנת סיגריות שלא ברא השטן. כנראה שהתרגלנו יותר מדי לריחות הפריחה ב"בלוק", אבל אנו חושבים שהגיע הזמן להרים את הכפפה בעוד מקומות בעיר הזו. קצת אור במעברים גם לא יזיק, רק יעזור. כיף לקבל חיוך בכניסה ויחס אנושי, אבל לא כיף לצאת הביתה מריח כמו פרסומת גרועה לווינסטון. עכשיו, אחרי שמילאנו את חובתנו הפולנית – מוזיקה! להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: