ארכיון | The Daily Pick RSS feed for this section

תרבות יום א' – נשמות חסרות מנוח

3 מרץ

כמו שהפינה הזו הפכה להיות סוג של מגדלור בתחילת השבוע שלנו, כך גם הפרסום המאוחר של הפינה, כשיום א' מתחיל לקפל את הציוד, הפך להיות חלק אינטגרלי מהסיפור. ככה זה, כשאנחנו מחפשים לפרסם איזה ממתק מוזיקלי שיש בו קצת יותר מהרגיל.

Phil Asher הוא כיום דיג'יי, מפיק ובעליו של לייבל מצליח. השילוב הזה הוא ככל הנראה הגביע הקדוש של כל מי שמתעסק במוזיקה, אבל לא בגלל זה אנחנו נטפלים אליו היום. מדובר בבחור ששתה מוזיקה ביחד עם החלב בבקבוק, וגדל עם המוזיקה שהביא לו אבא מחנות התקליטים בה עבד – Harlequin. הרלקין רקורדס היתה רשת חנויות מוזיקה בשנת תרפפ"ו, שכמו רבות אחרות לא שרדה, אבל כמו שכולנו גדלנו עם ספרי אלגברה של אספיס ובני גורן, כך פיל אשר גדל עם זרם בלתי פוסק של מוזיקה. להמשיך לקרוא

חיקוי קוריאני ממש לא זול

2 מרץ

בתמונה: סטיבי וונדר

קוריאה הדרומית, שלא כמו שכנתה מצפון, אחראית על כל מיני חברות מינוריות כמו סמסונג, היונדאי, ועוד מספר אי-זוגי בלתי מבוטל של שמות, שהחיים שלנו לא שלמים בלעדיהם. היום, בתפר שבין השבוע שאזל לזה שבפתח, נתמקד בסטיבי וונדר הקוריאני. וונדר, למי שלא יודע, הינו עיוור. סביר להניח שאם היה חוזר לראות, היה מופתע לגלות שבניגוד לתחזיות הוא אינו אפרו-אמריקאי, אלא סטודנט קוריאני ממושקף וכשרוני. נו, לפחות כשרוני. Inhyeok Yeo הוא סטודנט קוריאני (לומד ביפן), עם כשרון ווקאלי מדהים. הבחור הצעיר הזה מתמחה באקאפלות, וממש לא מזמן רתם את יכולותיו לצורך שחזור מדויק של השיר I Wish של סטיבי וונדר.

סטיבי וונדר – החיקוי האמריקאי

מכיוון שתורת האקאפלה מתייחסת לווקאלים בלבד, ולצורך השחזור יש צורך בזמרי ליווי ובלא מעט כלי נגינה, עשה אינהייאוק, שככל הנראה הרגע כתבתי את שמו עם לפחות שלוש שגיאות כתיב, את ההחלטה החשובה, ולקח על עצמו את כ-ל התפקידים. התוצאה המרשימה לפניכם.  להמשיך לקרוא

תרבות יום ב' – כי גם לפוסטים מותר להתחפש

25 פבר

פורים עבר אותנו, אבל כמו כל שנה, ההאנג-אובר (סליחה, "חמרמורת") מלווה אותנו לפחות כמה ימים נוספים. חשבנו לעצמנו, שיהיה זה נחמד להתעסק בבלוג שלנו בקצת תחפושות בפינת תרבות יום א', אבל לא היינו בטוחים מאיפה להתחיל. כשהתחלנו להיות בטוחים מאיפה להתחיל, כבר נהיה יום ב'. אז הנה אנחנו כאן, בפינה קלילה מתמיד, וברוח החג שזה עתה עוזב.

גם דיג'ייז מפורסמים מתחפשים בפורים, ודיג'ייז מפורסמים יותר מתחפשים ב'ליל-כל-הקדושים' של הגויים (Halloween). הדיג'ייז הכי מגניבים, לעומת זאת, מתחפשים לבני אדם. Thomas Bangalter מהצמד Daft Punk בילה, כך השמועה מספרת, במסיבה שערך הבעלים של הלייבל Ed Banger ומנהלם בעבר של הפאנקים. עד לכאן הכל נשמע מצוין, עד שמגיע שובר השוויון, ומספר ש"ככל הנראה תומאס עלה לעמדה וניגן כמה קטעים, כשהוא מחופש לבנאדם". הייתכן שמי שמופיע תמיד כרובוט, הוא בכלל בנאדם אמיתי, עם חולצת נייק לא אופנתית ומשקפי שמש? נציגים של הצמד לא היו מוכנים לאשר שהאדם על העמדה הוא באמת בנגלטר, אבל הבחירות המוזיקליות, כמו גם סימני הפירמידה, שמישהו בסרטון טורח לצייר מעל ראשו, די מסגירים.  להמשיך לקרוא

אולריך ממהר להשבר

13 פבר

אחת מהבעיות בסדרות הפודקאסטים המוכרות היא הקצב המסחרר בו משתחררים פרקים חדשים. עבור מרבית המעריצים הנאמנים של קונספט הפודקאסט, המטחים המתואמים האלה הם מתכון מצוין למעקב אחר מוזיקה, אבל לרוב גם מתכון מצוין לפספוס של האוצרות האמיתיים, שמסתתרים להם אי שם בתוך הערימה.

אולריך שנאוס מוכר למרבית חובבי האלקטרוניקה בזכות המוזיקה השקטה והרגועה/מרגיעה שלו, להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – Byrd פרש כנפיים

10 פבר

החיוך שבתמונה שייך לבירד. Donald Toussaint L’Ouverture Byrd II, או פשוט Donald Byrd, היה נגן חצוצרה מחונן ("לא מחצרץ ולא מחרצץ כי אם מחצצרץ!"), ומאז ה-4 בפברואר הוא אינו איתנו. בירד נחשב אחד מגדולי הג'אזיסטים, יחד עם ענקים כמו מיילס דייויס, ג'ון קולטריין והרבי הנקוק. הכח האמיתי והפופולריות הרבה שלו נבעו בין היתר מהעובדה שלא שקט לרגע, וחתר ללא הרף לגיוון ולאבולוציה של המוזיקה שלו. בירד שאב אלמנטים מפאנק, ג'אז, דיסקו וסול במשך עשורים שלמים, ותרומה גדולה שלו לעולם הג'אז היתה יכולתו להנגיש את הז'אנר גם לקהלים פחות פתוחים, ולמי שרואים בג'אז סגנון מוזיקלי קשה להבנה. הגאון הזה עזב את העולם, ואנחנו בחרנו בתרבות יום א' של השבוע לתת לו קמצוץ מהכבוד שמגיע לו.  להמשיך לקרוא

סלבדור Daly

5 פבר

הציור המוזר מעליכם נלקח היישר מהאתר של Modyfier. מדובר בפרויקט מעניין וותיק, העוסק במוזיקה, וממעט במילים. עובדה זו מונעת מאתנו לספר את הסיפור המלא מאחוריו, אבל התכנסנו כאן לא בשביל הסיפורים, אלא בשביל המעשיות, או ליתר דיוק – העשייה. למודיפייר סדרת פודקאסטים ארוכה מאוד, ומענינת אף יותר, כשכל פודקאסט מציב בקדמת הבמה אג'נדה, סיפור, כוונה או רעיון מורכב. לעתים מדובר בסט ארוך, לפעמים בקטע בודד, אבל John Daly לקח את החלק שלו למחוזות אחרים.

דאלי הוא עוד אחד מהתוצרים המשובחים של אירלנד, וליתר דיוק Cork, ממנה גם יצא Chymera. הבחור פעיל בערך משנת 2005, ומאז ועד היום נמצא באופן רציף בלב ליבה של הפעילות המוזיקלית, אם בצד ההאוס ואם בצד הטקנו. לחלק ה-338 (כן, לא טעינו במספר) בסדרת הפודקאסטים של מודיפייר ניגש דאלי בצורה מיוחדת. תשכחו מעוד סט סטנדרטי, מהוקצע ככל שיהיה. הפעם מדובר בהליכה למקורות, ומתן פרשנות חדשה ליכולות שלהם. "להיות תקוע עם משהו מכריח אותך לחשוב עליו בצורה יצירתית, על מנת לגרום לו לעשות את מה שאתה רוצה שיעשה. זה דבר טוב". עם הגישה הזו ניגש הבחור היצירתי לבחור מגוון מצומצם של צעצועים, סמפלרים וסינתיסייזרים.  להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – אולאפור רוצה ציור

3 פבר

Ólafur Arnalds נולד וגדל באיסלנד. היינו חייבים להתחיל בהסבר הזה, אחרת הכיתוב המוזר בהתחלה היה נשאר פשוט כיתוב מוזר. האיסלנדי הצעיר (26) והכשרוני הזה הוא מפיק מוזיקלי, שגם מנגן על מגוון רחב של כלי נגינה בסגנון מיוחד, שמגשר בין הכלים החיים ומקצבים אמביאנטים-אלקטרונים. אתם כנראה לא מכירים אותו, אז נתחיל מהעובדה הפשוטה שמאז 2007 ועד 2012 הוציא אולאפור שבעה אלבומים. השמיני (שלכבודו התכנסנו כאן ביום א' נפלא שכזה) בדרכו אלינו ממש בסוף החודש, אבל אליו נגיע עוד מעט.

Ólafur Arnalds in 2007

יותר מיוחדת מכמות המוזיקה שכתב בשנים האחרונות, היא האופן המקורי בה התייחס לחומרים שכתב. שנת 2009 בלטה במיוחד עם אלבום אותו בחר להפיץ בימיו הראשונים בצורה די מקורית. בכל יום שחרר קטע בודד מהאלבום, והפך אותו לזמין להורדה דיגיטלית באיכות גבוהה למשך 24 שעות, באתר מיוחד. באותה השנה הפיק אלבום נוסף, שמרכיביו הם בעצם חומרים, שכתב כפסקול עבור הבלט Dyad 1909 (בהשראת המסע לקוטב הדרומי של ארנסט שאקלטון, לא פחות). ב-2011 בחר להפיץ לראשונה את השירים באלבומו השישי Living Room Songs בצורה דומה, אבל הפעם מדובר היה בפרויקט בו השירים עצמם הוקלטו בסלון, כי אולפנים זה כל כך שנות השמונים.

אולאפור זה אח

ואז אנחנו מגיעים לאלבום השמיני הממשמש ובא, בשם For Now I am Winter. להמשיך לקרוא

בו'נה, בוא! זה חינם

31 ינו

מזג האוויר בחוץ תפס אותנו שוב חזק, גם אם רק ליום אחד, ותקע אותנו בבתים ובמשרדים עם מצב רוח סגרירי, בדיוק כשסוף השבוע מתגלגל לפתחנו. לרגעים כאלה בדיוק הומצאו אמנים כמו זה שנכתוב עליו היום, ושיסדר לנו קצת את מזג האוויר.

סיימון גרין, בסריטי המוכשר הידוע גם בשם הבמה Bonobo, עשה את הפריצה הראשונה שלו בשנת 1999, עם הקטע המדהים Terrapin. לא רבים מתייחסים לעובדה החשובה מאוד, שלא רק שהפיק את אלבומו הראשון לבד וללא כל סיוע, הוא גם ניגן בעצמו את כל המוזיקה על שלל ערוציה. היכולת הזו הכניסה אותו בדלת הראשית לרשימה של אמני הדאונטמפו החשובים של התקופה, עם השילוב המיוחד שלו עם מקצבים אלקטרונים, ג'אז וטריפ-הופ.  להמשיך לקרוא

The New Dance Show

28 ינו

מדטרויט יצאו גם תעשיית רכב וגם ערימה מרשימה של דיג'ייז שכולנו אוהבים. מסתבר שמדטרויט יצאה עוד בשורה – שיעורי ריקוד אופנתיים.

NewDanceShow.png

אי שם בנובמבר 1988, עלתה לאוויר באחד מערוצי הכבלים של דטרויט תכנית טלוויזיה בשם The New Dance Show. התכנית נוצרה כספין לתכנית ישנה יותר, ששודרה בין 1975 ל-1987, בשם המקורי מאוד – The Scene. התכנית, בהנחיית אליל הבנות R.J. Watkins, מדגימה איך רקדנים מגניבים רוקדים לצלילי מוזיקה אופנתית. תחשבו "'בוילר-רום' פוגש את 'נולד לרקוד'" אבל באמצע שנות השמונים". כשתסיימו לחשוב תכינו חיתול, כי זה ממש ממש מצחיק.  להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – כשחתך קר וכדור נפגשים

27 ינו

יום א' בערב המאוחר הוא עדיין יום א', וככזה זכאי להנות מפינתנו הכמעט יציבה – תרבות יום א', בה אנחנו מנסים למצוא עבורכם פינוקים תרבותיים עם טוויסט בסיפור. הטוויסט היום מזכיר לנו את סיפור הולדתן של כמה מההמצאות הגדולות ביותר בהסטוריה האנושית. כמה מהמפורסמות שבהן (ותסלחו לנו אם נשאיר את הדוגמאות במגירה) הומצאו בטעות, במקרה או שבעקבות שיחת חולין בין אנשים עם חזון. ובכן, גם תרבות יום א' הנוכחי נולדה משיחה שכזו, ואם זה תלוי בנו תזכה גם לאות הצטיינות מהנשיא.

כשדיג'יי Food, מאנשי הלייבל Ninja Tune, ישב לשוחח עם דארן נוט, מפיק תכנית הרדיו Solid Steel של הצמד Coldcut, בעצמם ממקימי נינג'ה טיון, על תכניות לעתיד וכוס קפה משובח, פגע בהם הברק. להמשיך לקרוא