Tag Archives: carl craig

מה זה? איך אפשר לקרוא את זה?

3 אוג

"טקנו הוא סוג של מוזיקה אלקטרונית, שנולד בדטרויט באמצע וסוף שנות השמונים. הז'אנר מאופיין בבאס ומקצב מסונתז, ביטים עתירי אנרגיה, ושימוש כבד בסמפלים". התאור הבנאלי הזה פותח סרטון קצרצר של שלוש וחצי דקות, שערך המגזין Thump, בנסיון לתאר טקנו. עבור המכורים, המנגנים, המחנכים והמחונכים, כל נסיון להסביר להדיוטות מהו טקנו, שקול לנסיון להסביר איזה ריח יש לאהבה או איפה בדיוק נגמר הייקום. במילה אחת? "בהצלחה". בכל זאת, ומכיוון שאנחנו אוהבים שאלות מוזרות, שהתשובות אליהן גוררות חיוכים, קחו שלוש דקות ותחייכו. טקנו זה חיוכים? מסתבר שגם חיבוקים. ולטאה. את מגוון ההסברים מספקים בליינים בפסטיבל, אבל גם אנשים חסרי כל הסמכה, כמו קארל קרייג ואלן אליין. תשמעו מה יש להם לומר.  להמשיך לקרוא

תשמעו קטע, אם אתם מסוגלים

1 אוג

פרנקי וויילד – חירש וטוב לו

הלכתם למועדון, רקדתם, פרקתם את כל השבוע בכמה שעות על הרחבה, שתיתם קצת או עד-לא-ידע, הדיג'יי העיף לכם את הפוני, ואז החל ללוות אתכם "הצפצוף". כמעט כל שוכני הרחבות ועמדות הדיג'יי מכירים את הצפצוף, שמזכיר קצת את צלילי 'כאן תמו שידורינו לערב זה' של הערוץ הראשון, ומלווה אותנו הרבה אחרי שהמסיבה נגמרה. ברוב המקרים, למרות שצפצוף באזניים פירושו נזק כזה או אחר לשמיעה, רעש הרקע שוכח ואתם שוכחים ממנו, לפחות עד הסופ"ש הבא. עבור אחרים, "הצפצוף" מתפתח למצב רפואי טורדני המכונה Tinnitus. עבור הסובלים מטיניטוס, הצפצוף מתחזק, מתמשך והופך למטרד, שמשפיע על הכל, מרמות הריכוז, איכות השינה ואפילו המצב הנפשי.

בשנת 2004 פורסם הסרט It's All Gone Pete Tong, שמתאר את קורות חייו של פרנקי וויילד, חיית מועדונים ודיג'יי איביזאי פורח, שמאבד את השמיעה שלו, פיסה אחרי פיסה, באותות, מופתים והמון צפצופים. פרנקי הוא אולי דמות בדיונית, המבוססת על שילוב של דמויות אמיתיות, אבל הסיפור שלו אמיתי בהחלט, ויכול להשפיע גם עליכם.  להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – Byrd פרש כנפיים

10 פבר

החיוך שבתמונה שייך לבירד. Donald Toussaint L’Ouverture Byrd II, או פשוט Donald Byrd, היה נגן חצוצרה מחונן ("לא מחצרץ ולא מחרצץ כי אם מחצצרץ!"), ומאז ה-4 בפברואר הוא אינו איתנו. בירד נחשב אחד מגדולי הג'אזיסטים, יחד עם ענקים כמו מיילס דייויס, ג'ון קולטריין והרבי הנקוק. הכח האמיתי והפופולריות הרבה שלו נבעו בין היתר מהעובדה שלא שקט לרגע, וחתר ללא הרף לגיוון ולאבולוציה של המוזיקה שלו. בירד שאב אלמנטים מפאנק, ג'אז, דיסקו וסול במשך עשורים שלמים, ותרומה גדולה שלו לעולם הג'אז היתה יכולתו להנגיש את הז'אנר גם לקהלים פחות פתוחים, ולמי שרואים בג'אז סגנון מוזיקלי קשה להבנה. הגאון הזה עזב את העולם, ואנחנו בחרנו בתרבות יום א' של השבוע לתת לו קמצוץ מהכבוד שמגיע לו.  להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: