האיש, החיוך ומועדון 27

4 דצמ

האייטם הזה הוא אקורד סיום נוסף מהול בטיפת געגוע, למועדון הספייס באיביזה, שנסגר בקיץ האחרון אחרי עשרים ושבע שנות פעילות. הדי ג'יי Carl Cox הוא כנראה האייקון שמזוהה יותר מכל עם המועדון, הוא והבעלים Pepe Roselló. השניים עשו דרך ארוכה ביחד, בה שימש קוקס רזידנט של המקום בחמש עשרה השנים האחרונות, וניגשו למהלך הלא פשוט של סיום פעילות המועדון במתכונתו הנוכחית זה לצד זה. בעוד שפפה כבר בן שמונים ורוצה לנוח לעת זקנה, קוקס מעיד כי לא רואה את עצמו מצליח לעבוד בשביל אף גורם אחר באי, בוודאי לא תחת קבוצת Ushuaia שתהפוך להיות המפעילה של המקום החל מהעונה הבאה, ובוחר לקחת את המשך הקריירה בקצב רגוע. אחרי 40 שנה בהן הקדיש הכל לקדמת הבמה, מחליט קוקס לנגן בתדירות נמוכה יותר ולהקדיש יותר זמן לתחביביו, משפחתו וזוגיות. 

שינוי דרמטי שכזה בנוף הקלאבינג של איביזה כמובן לא יכול לעבור ללא שימת דגש מיוחד. המגזין Resident Advisor בשיתוף פעולה עם Channel 4, שילבו ידיים במאמץ משותף וצילמו סרט דוקמנטרי של מעט יותר מחצי שעה, בו ליוו את קארל לאורך העונה האחרונה של הליין שלו בימי שלישי במועדון הספייס – Music is Revolution. הסרט סוקר ממבט קרוב את הבחור הגדול והחיוך הרחב  להמשיך לקרוא

נפתחה עונת המדוזות

9 נוב

כאן בבלוג אנחנו מאוד אוהבים להתפלש בחידושים והמצאות מעולם המוזיקה האנלוגית (א.ק.א פטיפונים), ותרחישים בהם אנחנו משתפכים על פטיפון מרחף, פטיפון מאונך ואפילו פטיפון שיכור הם שכיחים למדי. מכיוון שאנחנו מחפשים קצת גיוון, חשבנו לכתוב לשם שינוי על גיטרות. של חייזרים. 
להמשיך לקרוא

PodIUmix #23 – Above the Concrete with Yūgen

29 אוק

ינואר 2011. הפרק הראשון בסדרת הפודקאסטים של ישראל-אנדרגראונד רואה אור בפורום הישן, והרפתקה מרגשת ומעניינת מתחילה לה, עם המון מוזיקה משובחת ומגוונת, מבית היוצר של מיטב החברים. באפריל 2014, אחרי 22 פרקים, האוס, טקנו, דיסקו, ברייקביט, פ'אנק, מקומיים מוכשרים ואורחים מחו"ל, החלטנו לעצור. שנתיים וחצי אחר-כך, והגעגועים ניצחו. סדרת "פודיומיקס" חוזרת.

תחילה, כדי להכין את הקרקע, העלינו מחדש את כל הסטים לבית חדש וחדיש. השלב הבא היה לבחור את האמן שיכבד את הפרק ה-23 במשנתו המוזיקלית. כיאה לדרך החדשה, חיפשנו כיוון מוזיקלי מעט שונה מהרגיל, וכזה שיאתגר את הרגלי ההאזנה של רובנו. התשובה נמצאה במקום מיוחד, בו הזמן מאט, הדופק נרגע, הצמרמורות מטיילות במעלה הגב, והמקצבים פונים למעמקי המוח והרגש, ולא רק לפיקות הברכיים והחוליות בגב-התחתון. 

להמשיך לקרוא

הפטיפון של "דוק" בראון

17 אוק

בסיום הסרט הראשון בסדרת "בחזרה לעתיד", מרטי מק'פליי פונה ל"דוק" בראון, ואומר לו, שאין מספיק כביש פנוי לפניהם, בכדי להגיע למהירות הנחוצה למסע בזמן. התשובה הנפלאה של "דוק" היא ללא ספק אחד מביטויי העתידנות הכי מוצלחים שברא הקולנוע המודרני: "כבישים? במקום אליו אנחנו מגיעים אנחנו לא צריכים…..כבישים".

למרות שהבלוג שלנו, מימיו הראשונים ועד היום, עמוס בהשתפכויות על פטיפונים, תקליטים, ואיך אלה ואלה מתחברים להם יחדיו, ההמצאה עליה אנחנו כותבים היום גרמה לנו לתחושת ריחוף אמיתית, כמעט כמו זו שמרטי מקפ'ליי חווה כש"דוק" קיפל את הגלגלים וטס לעתיד.  להמשיך לקרוא

רעש, מנמיכים

30 ספט

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; בערך שעתיים אחר כך הוא המציא את הקלטת, ואיתה את העפרון (למה? ככה). ילדי אותן השנים יזכרו גם את הכפתור הנהדר ההוא ב"ווקמן", שהפעיל את מנגנון הנמכת הרעשים Dolby B. מאחורי הכפתור ההוא, בווקמן של שנות השמונים, היה עולם ומלואו של טכנולוגיה. בניגוד גמור לעשור ההוא, דווקא היום בולטת בהעדרה טכנולוגיה, שתעלים רעשי רקע מיותרים במוזיקה . "לאן נעלמת, הנמכת רעשים אהובה?".

רבים לא יודעים, אבל כמעט כל חברה שכיבדה את עצמה, המציאה מנגנון מיוחד להנמכת רעשים. Philips היתה שם עם ה-DNL, שפירושו Dynamic Noise Limiter; ל-JVC היה ANRS, שפירושו עוד כמה מילים עם Noise Reduction באמצע, ואפילו את Super ANRS, שזה כמו הקודם, אבל Super; אולי המנגנון הכי משובח בעיני רבים היה  High-Com של חברת Telefunken, שהיה בשימוש במגברים של חברת Nakamichi המשובחת. מגיע להם, ולו בגלל שלא השתמשו בקיצורים וראשי תבות. ואז, אם יורשה לנו לחזור צעד אחורה לעולם שכולו ראשי תבות, יש את DBX.

בדומה לדולבי, שרובכם מכירים בצורה כזו או אחרת, גם אצל DBX האודיו היה צריך להיות מקודד במכונה קסומה, ולהיות מנוגן שוב דרך מכונה קסומה אחרת (או מכונה רגילה שהופכת לקסומה בלחיצת כפתור). בניגוד גמור לשיטת דולבי, בה אפשר להאזין לאודיו מקודד בלי להפעיל את המנגנון, וכמעט ללא אבדן איכות, DBX חייבה האזנה למוזיקה מקודדת אך ורק דרך המכונה הקסומה. בלעדיה הסאונד נשמע, איך לומר…מזעזע. האם DBX יכולה לחזור ולמלא את תפקידה ההסטורי גם במאה ה-21?  להמשיך לקרוא

רנסאנס הטראנס

7 ספט

tt

ערב אחד לפני כשנה, קפץ לי בפיד סטטוס של תקליטנית חביבה, בו התרעמה על חזרתם של צלילי הטראנס למוזיקה העדכנית. טענה זו נשמעת מעט טרחנית, בטח לכותב שורות אלו, אשר ינק את הז'אנר בכל רקיעת רגל ומחיאת כף עוד מגיל בר-מצווה. כיוון שאני אוהב שמרימים לי להנחתה, מצאתי את עצמי משוטט ברחבי הפלייליסטים, פודקסטים והעדויות המצולמות, בכדי לבדוק האם זוהי מציאות או סתם מרירות. 

הטראנס המלודי ממשיך להתנגן על במות ענק ולגלגל כסף רב גם היום, אך מעבר להמנוני עבר, שמשולבים מידי פעם (כדוגמת Age of Love ו-Cafe del Mar), הרי נדמה שההאוס והטכנו די בידלו את עצמם, לפחות קונספטואלית, מעולם הצלילים האופוריים של הז׳אנר. זה לא סוד, שיש מספר תקליטני טופ-20, שנוהגים לשלב קלאסיקות בסטים שלהם. Nina Kraviz ו-Sven Vath הם אולי הדוגמאות הכי בולטות, אבל וודאי לא היחידות. נשאלת השאלה האם גל חדש של קטעי טראנס מלודי עומד לשטוף את רחבות הריקודים בעתיד, או שאלו גחמות של רגע ותו לא. את המסקנות שלי אנסה לפרוס לפניכם מיד.  להמשיך לקרוא

במבחן הזמן

27 אוג

אם מסתכלים על ערימות התקליטים, הדיסקים או הקבצים הדיגיטלים של חובב המוזיקה האלקטרונית המצוי, ועל אחת כמה וכמה אלו של האספן הנלהב או הדיג'יי המורכב, אפשר ברוב המקרים לזהות תנועה חד סטרית של מוזיקה אל תוך האוסף, ומערום הולך וגדל של מוזיקה, שנתקעה לה בקצה הרחוב-ללא-מוצא. בעולם מוזיקלי שחותר להשיג סיפוקים מידיים, שטף המוזיקה מותיר החדשה מותיר אחריi שובל בלתי פוסק של צלילים משובחים, שננטשו לאנחות ולאבק, בטרם הספיקו למצות את הפוטנציאל שלהם.

כאן מגיע האייטם הזה, שנולד תוך כדי נבירה בערימות תקליטים ישנות. במהלך החיטוט וההאזנה, מצאתי את עצמי נתקל לא אחת בתקליטים, שזכו לרגע התהילה שלהם בשנת תרפ"ט, הספיקו להשכח ולהקבר תחת ערימות תקליטים חדשים יותר, אבל יש להם עדיין לפחות כדור אחד במחסנית.

היום בחרתי שלושה תקליטים שכאלה, ואנסה להאיר אותם מחדש באור מעט שונה. אחרי הכל, זה לא הגיל אלא התרגיל. שנתחיל?  להמשיך לקרוא

אזניות או לא להיות

31 יול

כשמדברים על חידושים והמצאות מרחיקות לכת בתחום האודיו, לרוב תשומת הלב מתרכזת (במיוחד במקרה שלנו) בפטיפונים, במגברים שגם שוטפים את רצפת המועדון בסיום המסיבה, או במיקסר אופנתי, שמתיימר להכניס ממד חדש לנוכחות הדיג'יי על העמדה. מיקוד שכזה עושה עוול לאחד התחומים, שעושה קולות מרשימים של פריצת-גבול בשנה האחרונה, וראוי ליותר התייחסות – האזניות.

הסיפור של האזניות מתחיל אי שם בסוף המאה ה-19, אז אזניה בודדת במשקל זניח של כמעט חמישה ק"ג שימשה מרכזניות. בשנת 1910 בחור בשם Nathaniel Baldwin המציא את זוג האזניות המודרניות הראשון. הוא בנה אותן במטבח הביתי, ומכר אותן לשימוש הצי האמריקאי. זו היתה הפעם הראשונה, ששתי חתיכות פח נראו דומות, גם אם באופן רופף משהו, לאזניות שאתם מכירים היום. בולדווין אולי היה בחור מבריק, אבל באותה מידה הוא היה מטומטם גמור, מכיוון שמעולם לא טרח לרשום פטנט כלשהו על ההמצאה המיותרת הזו. "אזניות? לא, זה בטח לא יתפוס".

לקראת סוף שנות השלושים הומצאו לראשונה האזניות הדינמיות, שמהוות עד היום את אחד משני הסוגים הנפוצים ביותר של אזניות. קפיצה קלה לשנת 1949, וחברת AKG ממציאה את אזניות ה-K120, תוך שימת דגש אמיתי על עיצוב. בואו נודה באמת – אם הדגם הזה היה משוחזר היום, יש מספיק אנשים שהיו נלחמים עליו עם הציפורניים מול המדף בחנות. משם? משם הסיפור הופך לפרוע יותר… להמשיך לקרוא

וויסקי לצאת איתו לדייט

28 יונ

בשנים האחרונות שוק הוויסקי העולמי מאוים באופן משמעותי ע"י הביקוש הגואה לנוזל הזהוב ביבשת אסיה. כשבחרו את כמות החביות אותן ימלאו אי שם לפני 12,15 או 20 שנים, לא לקחו בחשבון את הקפיצה בביקוש, והתוצאה היא מלאים מוגבלים ויקרים יותר, ככל הנראה בחמש עד עשר השנים הקרובות. מציאת בקבוק עם הצהרת גיל דו-ספרתית, שבא לכם פשוט לחבק ולקחת הביתה, אינה משימה טריוויאלית. מרבית בקבוקי הוויסקי בני העשרה נמכרים במחירים גבוהים עוד לפני שקלול מדד הפוזה, אחריו החיים נהיים קשים במיוחד, וכל וויסקי עם דרגות על הכתפיים נוטה לנפנף בהן בריש גלי.

לא מפתיע, אם כן, שבקבוקי וויסקי יעשו הכל על מנת לצוד את עיניכם בכל דרך אפשרית – לעתים יהיה זה הוויסקי הכי מעושן, לעתים הכי מיושן, ולפעמים הכי קשקשן. המשותף לרובם – התכונה בגינה קניתם את הבקבוק תבלוט ביתר שאת, ואילו האחרות לא בהכרח יעמדו בקצב. היום, גבירותיי ורבותיי, מהפך, ולשם שינוי נצחון הרוח על הכח. ממש נבחרת איסלנד בכדורגל, רק בוויסקי.  להמשיך לקרוא

מסתכלים על הקנקן וגם על מה שבתוכו

28 מאי

הצעצועים היקרים, המכונים גם תקליטים, נהנים בשנים האחרות מתחייה מחודשת, אחרי עשורים של דעיכה, אבל עדיין עולות לעתים שאלות מוזרות כמו "למה, לכל הרוחות?". אם הדיון התמקד בתחילת הדרך סביב איכות הסאונד האנלוגי מול זה הדיגיטלי, הרי שכיום גוברים הקולות המבטלים את היתרון, אם בגלל ההקלטה הדיגיטלית במקורה, ואם בגלל מערכות סאונד שמכוונות באופן מובהק לסאונד דיגיטלי.

התשובה האמיתית לשאלה הזו לא קשורה כלל לסאונד, אלא לאספנות. תקליטים הם פריט אספנות הרבה יותר מעניין מכל פורמט מוזיקלי אחר. שטח הפנים הגדול מאפשר חופש אמנותי גדול הרבה יותר, והעטיפות המרשימות מושכות רבים, לא פחות מאשר התכולה המוזיקלית. תוסיפו למשוואה מספר מצומצם של עותקים, וקיבלתם מתנת חג לאספן הנלהב.

מעבר לעטיפות היפהפיות, כך מסתבר, הטכנולוגיה המודרנית מוציאה את המיטב מהתקליט ככלי קיבול אמנותי, גם אם המכחול הוא בסה"כ מבחנה או ברז… להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: