!High Five

11 אוק

pile-o-rekkids

אתם מוזמנים לקרוא לי קנאי, זה בסדר. אחרי האייטם מעורר התאבון-המוזיקלי, שכתב רומן בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מתנפל על ערימות תקליטים כמעט ללא שליטה עצמית, ומחפש תירוצים לכתוב אייטם דומה משלי. כשסיימתי לתרום את חלקי לכלכלות אירופה, החלטתי שהגיע הרגע לשתף אתכם בחמש מהבחירות המוזיקליות האחרונות שלי.

בשנת 2000 הוציא Ludovic Navarre, הידוע בשם הבמה שלו St. Germain, את האלבום Tourism, והכה גלים שממשיכים להתנפץ עד היום במקומות רבים, בהם הרומנטיקה מחפשת פסקול. האלבום הנפלא הזה הגיע חמש שנים אחרי קודמו, המצוין בעצמו – Boulevard. אם מדלגים בנימוס מעל פרויקט צדדי (שבאופן לא מפתיע גם הוא מצוין), אז האלבום החדש של ג'רמיין הקדוש מגיע אחרי חמש-עשרה שנים של שקט. ואז משהו קרה.

הג'אז, אותו מרכיב בסיסי במוזיקה של St. Germain, החליף פרטנר, ובאלבום החדש מתגלה נטיה ברורה לכיוונים יותר שרשיים/אפרו-אמריקאים. בעוד שאי אפשר לומר על האלבום החדש שהוא בינוני (כי הוא ממש לא), ההשוואה הבלתי נמנעת ל-Tourism מדגימה שיפוע שלילי. החיבור בין הז'אנרים אולי מתאים יותר לאופנות העכשוויות אבל מרגיש פחות טבעי, ומשהו מהסאונד שבנה את האמן – דהה. ואז, איך לא, קרה עוד משהו.

היוצר הבריטי Martin Iveson, א.ק.א Atjazz, קיבל את המושכות לטובת הכנת מספר רמיקסים לקטע הנושא באלבום החדש – Real Blues. מרטין, שבעברו עבד גם בסטודיו שהביא לעולם את לארה קרופט ואת Tomb Raider, הוא רמיקסר מחונן ומפיק עם אופי מרגש, בהעדר מילה טובה יותר. תקראו לזה "התאמה מוזיקלית גנטית" או סתם מזל, אבל Atjazz הצליח להחזיר את האופי הישן והטוב של St. Germain, ובמקביל גם להעביר אותו סדנת עדכון לשנת 2015. בתקליט שלוש גרסאות מאוד מחוברות זו לזו של הקטע המקורי, ובתור רפרנס – גם הקטע המקורי עצמו. מהר מהר לפני שייגמר.

St. Germain – Real Blues – Atjazz Astro Remix

מי שמכיר אותי, יודע שמשיחי הטקנו של השנים האחרונות מבחינתי היו קולקטיב Sandwell District. מי שמכיר את פועלם יחייך, ומי שלא – מוזמן לקרוא את מה שכתבתי עליהם בגלגול הקודם של "ישראל-אנדרגראונד". בשני המקרים אפשר להשלים את הידע הכללי בכמה צלילים – כאן. כך או כך, דמיינו לעצמכם את האנטי-קליימקס שחוויתי בתקופה שאחרי פירוק החבילה. דייויד סאמנר (Function) הוא כיום בעל הפרופיל הגבוה ביותר, אבל למרות היותו מפיק מוזיקלי מרשים, שוקע לאיטו בסוג של רפטטיביות יצירתית קצת בעייתית; חואן מנדז (Silent Servant) עוסק כיום בעיקר בהפקת רמיקסים, שרובם מהווה צל חיוור של חלקו בסנדוול; פיטר סאטון (Female), רואה-חשבון או משהו מהמשפחה, בילה קצת בכלא על ביצוע עבירות פיננסיות, ולאחרונה הצליח להבריק רק עם הוצאה מחודשת של כמה מגירזוניו העתיקים, אבל זהו. נשאר רק Regis.

רג'יס, שנולד עם השם קארל או'קונור, הוא מכונאי עם נשמה. אם צריך להצביע, בדיעבד, על מי מחברי הקולקטיב, שאפשר לדמיין אותו יוצא מהסטודיו כולו מכוסה בגריז, טינופת, מפתח שבדי ביד אחת, וספר על פיזיקת-קוואנטים ביד השניה – זה הוא. רג'יס הוא סוג של אנומליה, שכן לצד סטים מדהימים שלו בדיעבד, ניתן למצוא גם סרטונים שלו מתקלט בחוסר-חשק מופגן. הוא לא אוהב להיות דיג'יי. הוא אוהב להכנס לאולפן ולצאת משם עם משהו שיפרק לכם את הברכיים, או לחילופין יעשה לכם נעים בגב. עניין של מצב-רוח.

יכול להיות שהאנתולוגיה החדשה שלו נולדה בשל רצון לסכם פרק בחייו ולהמשיך להבא או בסה"כ בגלל צורך לשלם החזרי משכנתא גדולים יותר. לי זה ממש לא משנה. חלק מהקטעים נמצאים אצלי על התקליטים המקוריים עליהם הודפסו, ואחרים תמיד היו חסרים לי. למצוא את הכל במארז אחד יפה זה מבחינתי מתנת חג. לא משנה איזה. אפשר לרכוש ישירות מהלייבל Blackest Ever Black או ב-Juno.

Regis – Blood Witness – Original 12" Version

Regis – Blinding Horses – Stableboy Version

ובחזרה לשרשיות, ולקצת מוזיקה מהדודה הטובה – Auntie Flo. הדודה היא בעצם דוד בשם Brian D'souza, סקוטי שחי בבריטניה ומביא לעולם מתנות מוזיקליות נהדרות – האוס מודרני ונעים, אבל עם שכבות על גבי שכבות של השפעות אפריקאיות וווקאלים שמסוגלים להמיס בטון. בתוך עולם כמעט אינסופי של יצירה מוזיקלית, משהו ברליס הזה, שמכין את הקרקע לאלבום חדש, פשוט תפס אותי לא מוכן. משם הדרך לעגלת הקניות היתה קצרה מאוד.

תקליט אחד בגודל 10 אינץ', שני קטעים שונים זה מזה לחלוטין, כשהמחבר בינהם היא הבחירה להשתמש בווקאליסטיות, שהקול שלהן הוא לא ליווי לקטע, אלא הקטע בכבודו ובעצמו. So in Love הוא קטע האוס מעודן, ששולח יד מנומסת למועדונים, למרות החזות המתקתקה-מאוד, ואין לי ספק שיתפוס חזק. הווקלאליסטית היא Shingai הבריטית, שהקול שלה תפור להפקות אינדי קלילות, ומתחבר באופן טבעי גם למה שד'סוזה מבשל.

הקטע השני, Waiting for a Woman, הוא אולי אחד מהדברים הכי מרשימים ששמעתי לאחרונה, ויש בו 90% ווקאל של Anbuley הגנאית,  ועוד 10% של סינתיסייזר מהפנט, שמלווה אותה. כשחיפשתי באינטרנט משהו, שיעזור להסביר למה אני שומע את הקול שלה בלופ כבר שעתיים, התשובה הגיע בדמות Gilles Peterson, אולי האוצר המוזיקלי האהוב ביותר על תושבי כדור הארץ, שאוהב לבחור ולקדם מוזיקה שמחוץ לקונצנזוס ואיזורי הנוחות. אם ג'יילס פטרסון סימן את הדבר הזה כשווה שמיעה, זה אומר שאתם חייבים את זה לעצמכם. לרשימת חנויות שמוכרות את היופי הזה לחצו כאן.

Auntie Flo – So in Love

Auntie Floe – Waiting for a Woman

ובקפיצה קלה לאיטליה, שם פועל Andrea, מפיק צעיר וכשרוני כמו שד מהעיר טורינו (אותה כל אוהד של קבוצת הכדורגל יובנטוס, כמוני, מכיר ואוהב). עבור רבים המילה "טקנו" מתחברת למוזיקה כוחנית נטו, שמכוונת לפיקת הברך ולחוליות הגב-התחתון. האמת היא שטקנו כיום מתאר מוזיקה על סקאלה רחבה מאוד, שיכולה להכיל אמנם פצצות אנרגיה, אבל גם מוזיקה אלקטרונית מרגשת. השילוב האולטימטיבי בין מכונות לנשמה. כמו שליחות קטלנית, רק בלי המבטא האוסטרי.

הרליס האחרון של אנדראה מכיל ארבעה קטעים, שמציגים את מה שאני מכנה "הגביע הקדוש" של טקנו – שילוב אדיר של כוחניות, היפנוטיות, אווירה ומקצב חצי-שבור. אני מצליח לשמוע את הרליס הזה שוב ושוב באזניות ובעיניים עצומות, אבל יכול רק לדמיין את ההשפעה שתהיה לו באמצע הלילה על קהל עם ראש פתוח (רמז: הרבה ידיים באוויר). חכו לי בסוף ינואר כשאגיע לארץ, אז אני מתכוון לקבל תשובה לשאלה הזו. ברוב החנויות התקליט הזה כבר לא בסטוק, אבל אני ממליץ לכם לשמור אותו ברשימת המתנה בחנות החביבה עליכם, כי זה עוד יחזור.

Andrea – Rainbow

Andrea – Outlines

מכיוון שאנדראה כבר נעל אותי באיזור הדמדומים, שמחבר בין מקצב בריא לבין אטמוספירה למכביר, נעבור ליוצר בריטי מבריסטול בשם Marco Bernardi. בחוגים רבים מדובר באגדת טקנו, וכשמקשיבים למפלצת הזו, בת ה-15 דקות, שנקראת Dancing Clowns, אפשר להבין למה. אני חושב שהרמיקס של Specter  בצד השני מספיק שונה, בכדי לתת גיוון ולפנות לקהל נוסף, אבל בהשוואה לגירסה המקורית? מבחינתי הצד השני של התקליט יכול היה להשאר ריק ולא להוריד משוויו של התקליט. אפשר להשיג כרגע בג'ונו וב-Redeye.

כמובן שיכלתי להמשיך ולהמליץ עד צאת הנשמה, אבל חסמתי את עצמי בכותרת לחמישה תקליטים מומלצים, וכנראה היתה לכך סיבה טובה. מקווה שנהניתם. צאו, בלו.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: