אתם מוזמנים לקרוא לי קנאי, זה בסדר. אחרי האייטם מעורר התאבון-המוזיקלי, שכתב רומן בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מתנפל על ערימות תקליטים כמעט ללא שליטה עצמית, ומחפש תירוצים לכתוב אייטם דומה משלי. כשסיימתי לתרום את חלקי לכלכלות אירופה, החלטתי שהגיע הרגע לשתף אתכם בחמש מהבחירות המוזיקליות האחרונות שלי.
להמשיך לקרוא
בתרבות יום א' השבוע אנחנו מארחים שתי אושיות מרשימות, שמטביעת האצבע המוזיקלית שלהם (והשלכותיה) נהנו ונהנים רבים. נכון שאחת מהאושיות לא יודעת שהיא מתארחת אצלנו, ואילו השניה אינה בין החיים, אבל אנחנו עומדים מאחוריי כל עניין טבעית האצבע המוזיקלית. האושיה הראשונה היא ניק ד'אנטון, יוצר טקנו מגוון ומרשים, והאושיה השניה הינה ריצ'ארד פולסון, המקים של הלייבל Surface, שנפטר הערב לפני 7 שנים, בגיל 37.
דרכם המשותפת של ד'אנטון ופולסון ארוכה ומפותלת הרבה יותר משותפותם בלייבל Surface, אותו הקים פולסון בסוף שנות ה-90 בטרם חבר אליו ד'אנטון, ואת מרבית הונם התרבותי המשותף הפיצו הצמד תחת האליאס 65D Mavericks. במהלך שנות פעילותו היה אחראי פולסון לעיצוב נדבך חשוב בטקנו הבריטי, הקשוח, הרועש, הגועש, שמתנהג כיהלום לא מלוטש. מדובר על סגנון חסר עכבות, שתרם רבות לעיצוב אמנים כמו James Ruskin, Regis ורבים אחרים. הטקנו הגולמי של פולסון התנהג כהר געש ללא מעצורים, אך כוחו טמון בהיעדר המוחלט של אגו ופוזה – מוזיקה שחודרת לנשמה דרך פיקות הברכיים. היום, מכיוון שלתרבות יש מנהג מוזר דווקא להתחזק אחרי לכתו של האחראי על עיצובה, ניתן את זכות הדיבור לניק ד'אנטון, ונפזר כמה דוגמאות מוזיקליות לשילוב המוזיקלי הנפלא בין השניים.
מתוך תקליט לזכרו של פולסון, דייר קבע בקייס שלי. על התקליט מוטבע המשפט
'In Memory Of Soul Brother No. 1 "Up The Glovers!" RP RIP'
Just want to take a minute to remember one the best friends i could ever have wished for and and also my mentor and musical partner Richard Polson.. he passed away through the night 7 years ago this evening… להמשיך לקרוא
יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.
Voiceprint
Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה. להמשיך לקרוא
israelunderground 