אתם מוזמנים לקרוא לי קנאי, זה בסדר. אחרי האייטם מעורר התאבון-המוזיקלי, שכתב רומן בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מתנפל על ערימות תקליטים כמעט ללא שליטה עצמית, ומחפש תירוצים לכתוב אייטם דומה משלי. כשסיימתי לתרום את חלקי לכלכלות אירופה, החלטתי שהגיע הרגע לשתף אתכם בחמש מהבחירות המוזיקליות האחרונות שלי.
להמשיך לקרוא
בין אם אתם נמנים עם חובבי הויניל, כמונו, או סתם חובבי מוזיקה טובה באשר היא, קרוב לודאי שתסכימו, כי אין הרבה דברים דומים לתשוקה מוזיקלית. לרובנו היא גורמת לרקוד, לזמזם את השיר שמתנגן ברדיו או להפעיל את ה"שאזאם", כאשר יצר הסקרנות משתלט עלינו. הביטוי האולטימטיבי מבחינתנו לפחות, הוא לעזוב הכל ולצאת ללכלך את קצות האצבעות בנבירה בין עשרות ארגזים מלאים בויניל, שרק מחכה לפגוש את המחט. בדיוק בנסיבות האלו, מצאתי את עצמי ביום שבת לפני שבוע וקצת, מגיע ליריד התקליטים, שמסתמן כבר כמסורת בבית רומנו.
שלושים מוכרים, עשרות אלפי תקליטים, בירה בהישג-יד, כלבים מתרוצצים בכל מקום, ובאופן כללי אחלה וייב הם כבר בגדר סטנדרט באירועים מסוג זה. מה שכן חשוב לציין זה את הוורסטיליות המוזיקלית ההולכת ומתרחבת. כיום, בניגוד למצב לפני מספר שנים, כל אחד יכול למצוא פנינים מוזיקליות לפי טעמו. ממוזיקה אפריקאית שורשית, ניו-ווייב ישראלי, פולק מודרני, רגאיי מג'מייקה וכמובן גם אלקטרוניקה לסוגיה – הכל זמין ומזמין. המגמה המתרחבת, להמשיך לקרוא
כשנולדים בדטרויט עם חיבה למוזיקה, לרוב אפשר רק לשוטט ברחבי הצל הענק, אותו הטילו ענקי הטקנו שיצאו מעיר המכוניות. על שמות כגון דריק מיי, חואן אטקינס ורוברט הוד גדל לוק הס בשנות ה-90, עד שבאמצע שנות האלפיים הפך לשם דבר בעיר ובעולם. בתחילה דיג'יי ומאוחר יותר גם יוצר, הוא הצליח לשלב באופן מעניין את יכולותיו המוזיקליות עם הכשרתו כמהנדס ומתמטיקאי, בתוך קלחת היצירה האלקטרונית. לקראת מסיבה מבית היוצר של Fabric בחודש שעבר, הקליט לוק סט של שעתיים נפלאות, שמציגות את היכולות ואת הטעם המשובח שלו. להמשיך לקרוא
אוי! החגים האלה, אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. אנו בטוחים שזה היה לא פשוט עבורכם לפחות כמו עבורינו, אך יחד עם זאת מהנה עד מאוד. הרבה מנוחה, זמן עם המשפחה, אוכל טעים והראש נקי ממחשבות של שגרה משעממת. אם אתמול עוד היינו בתסמונת שביזות יום א' / אחרי החגים, הרי היום כבר יום ב' ואין תירוץ שלא נספק לכם פינוקים להמשך השבוע. לצורך כך בחרנו להפנות את תשומת לבכם ובעיקר אוזניכם לשני סטים משובחים שהנעימו את זמנינו בתקופה האחרונה.
ראשון חביב הוא לא אחר מאשר Colin McBean הידוע יותר בתור Mr. G, שמגדיר את הסאונד שלו כ- soulful, twisted low-end funk ונחשב לאחת הדמויות הכי "אנדרייטד" בסצינה. עם עשייה ענפה המתפרסת על למעלה משני עשורים, ויכולות תכנות קצב ותופים שמעטים משתווים אליה אם בכלל, בחר מר ג'י להגיש פודקסט מיוחד לסדרת הפודקסטים של Rekids Radio. ראוי לציין שקולין קונה תקלטים ומוזיקה מאז תחילת דרכו אך נדיר מאוד למצוא אותו מנגן מחוץ לכותלי חדרו. לפניכם שעה של מסע מוזיקלי בעל השם הנהדר "Chillin' with a Glass of Rum". כאן מקצבי התופים ממכונות ה-MPC של מר ג'י זוכים למנוחה והאהבה שלו לז'אנר הסול והפאנק מקבלת את הפריים טיים.
שני ורלוונטי מתמיד, הוא Gerd Janson, מבעלי הלייבל המעולה Running Back, ורזידנט במועדוני הרוברט ג'ונסון שבפנרקפורט והט'רואו האמסטרדמי. לכל מי שמכיר את הדיג'יי הנהדר, אנו שמחים לבשר כי בעוד חודשיים הוא יגיע לנגן בתל-אביב ולאלו שלא הסט הבא הוא הזדמנות מעולה להכיר את אחד המסובבים המרעננים של הרגע. לפניכם שעה וחצי שהוקלטה במהלך הקיץ, במסגרת ציון חגיגות 15 שנים למועדון ה-DC10 באיביזה. כמתבקש, יש כאן המון האוס על סוגיו השונים. אך בעוד שרוב הז'אנר סובל מעייפות החומר וחוסר מקוריות, מצליח ג'רד לעורר עניין ולהרקיד עם לא מעט אופי ויופי.
שבוע מוצלח לכולכם 😉
"טקנו הוא סוג של מוזיקה אלקטרונית, שנולד בדטרויט באמצע וסוף שנות השמונים. הז'אנר מאופיין בבאס ומקצב מסונתז, ביטים עתירי אנרגיה, ושימוש כבד בסמפלים". התאור הבנאלי הזה פותח סרטון קצרצר של שלוש וחצי דקות, שערך המגזין Thump, בנסיון לתאר טקנו. עבור המכורים, המנגנים, המחנכים והמחונכים, כל נסיון להסביר להדיוטות מהו טקנו, שקול לנסיון להסביר איזה ריח יש לאהבה או איפה בדיוק נגמר הייקום. במילה אחת? "בהצלחה". בכל זאת, ומכיוון שאנחנו אוהבים שאלות מוזרות, שהתשובות אליהן גוררות חיוכים, קחו שלוש דקות ותחייכו. טקנו זה חיוכים? מסתבר שגם חיבוקים. ולטאה. את מגוון ההסברים מספקים בליינים בפסטיבל, אבל גם אנשים חסרי כל הסמכה, כמו קארל קרייג ואלן אליין. תשמעו מה יש להם לומר. להמשיך לקרוא
זהו ג'ק סוויפט, בחור לונדוני בן 26. למרות גילו הצעיר אפשר להגיד שהוא מצטיין בידיעת ההיסטוריה. אנחנו לא בטוחים לגמרי אם היה צולח את בחינת הבגרות של ארצנו, אבל בהיסטוריה מוזיקלית הוא מקבל 100 + :-). נחסוך מכם את פרטי הביוגרפיה היבשים לגביו, שניתן לקרוא כאן, ורק נאמר שההתמדה וההשקעה בהחלט השתלמו לו. אחרי מספר שנים של תקלוט ללאמפות בחדרו, קיבל משבצת בתחנת רדיו מקומית, ממנה הלך והתפתח ביט אחר ביט, עד שבשנת 2010 שלח מיקס לתחרות תקליטנים של תחנת הרדיו Kiss FM – וזכה. עם תמיכה שהלכה וגדלה היה זה בלתי נמנע שמשהו גדול יקרה בהמשך וכך בשנת 2011 זוכה ג'ק להוציא דיסק רשמי לקונצרן Ministry of Sound והוא בן 24 בלבד. להמשיך לקרוא
לוגו נוסטלגי
סביר להניח שרובכם ראיתם את הלוגו הזה בעבר, או לפחות שמעתם את השם Paradise Garage. המועדון שפעל במשך עשור החל משנת 1977 ונתן בוסט רציני לז'אנר ההאוס, השאיר אחריו מורשת ענפה של מוזיקה ותרבות המתקיימת עד היום. לצד תחרות בלתי פוסקת עם מועדון הסטודיו 54, הצליח הפרדייס גאראז' ליצור קהילת חברים של ממש, אירח אומנים רבים ואף היווה קרש מקפצה עבורם לבמות נוספות. אם עד עכשיו התיאור הזה נשמע לכם באנאלי, אתם מוזמנים להרחיב בלינק שכאן אבל יותר מהכל לצפות בקליפ שנמצא למטה ולהתרשם בעצמכם.
לפני מספר ימים הועלה ליו-טיוב תיעוד נדיר מליל הסגירה של המועדון באוגוסט 87'. מדובר בשעתיים מרתקות במיוחד הכוללות פוטג' של הרחבה בשעה שמיטב הלהיטים של התקופה מתנגנים בה. בהמשך נכלל רצף של הופעות חיות על גבי בימת המועדון, כאשר בין האמנים המופיעים אפשר לראות את Gwen Guthrie ואת Liz Torres המעולות מבצעות את מיטב השלאגרים שלהן. הסיום מכיל חלק נוסף, מהרגעים האחרונים על רחבת הריקודים, כשהקהל רוקד כאילו אין מחר ומנצל כל שנייה ושניה, שואג לעוד שיר אחרון ואלו באים אחד אחרי השני כהדרן של ההדרן. קשה שלא להתרגש מקולו הערב של Ce Ce Rogers והשיר שלו Someday. הקליפ לפניכם הוא בגדר סדרת חינוך שחובה לצפות בה.
פיסת היסטוריה שאין שנייה לה.
כמובן שלא נשחרר אותכם ללא פסקול נלווה (נוסף). לפניכם חלק מההקלטה מליל הסגירה מאת הרזידנט האגדי של המקום – די ג'י לארי לאבין. 45 דקות מתוך לילה שיזכר לעשרות שנים אחרכך אצל דור שלם של בליינים. להאזנה תקליקו כאן.
במשך שנים רבות, מאז שחר ההסטוריה, הסצינה התל-אביבית בפרט ותל-אביב בכלל היתה מנותקת באופן מובהק ואף מופגן משאר חלקי המדינה. אפשר להתרעם ואפשר להתגאות, כל אחד ובחירתו, אבל עצם הסיטואציה שם אותנו במקום מעט מוזר היום. מצד אחד אנחנו לא רוצים למנוע, מכל מי שמשוכנע שהדבר היחיד שנופל בתל-אביב זה העלים מהעצים בסתיו, את חדוות המסיבות ואת המידע עליהן. מצד שני, יש לנו חברים, מכרים ומשפחות, שנמצאים בימים האחרונים תחת מתקפת טילים ורקטות, ויש בעצם השיח על מסיבות ובילויים משהו מקומם עבורם (ולדעתנו בצדק רב). ליבנו ומחשבותינו נתונים לתושבי הדרום המותקפים, ואנו מאחלים להם שיהיו חזקים. הדואליות הזו גורמת לנו להרגיש כאילו מדובר במציאות אלטרנטיבית או יקום מקביל, וכך נתייחס לכך. בסוף השבוע הקרוב אין ארועים בכלל בתל-אביב, אבל ביקום מקביל, בו מבלים בעיר כאילו אין מחר, נשמח להמליץ לכם על כמה ארועים מצוינים. אנחנו כמובן מקווים, שהחדשות מהמציאות לא יזלגו ליקום המקביל ויגרמו לביטול ארועים. ועכשיו – ניגש להמלצות.
בחמישי, מועדון הבלוק זה המקום להיות בו. למה? להמשיך לקרוא
israelunderground 