Tag Archives: Ostgut Ton

כמו בפנורמה בר, רק אחרת

16 אוק

1392953_515204768574943_1674612522_n

Sven Marquardt ist eine Berliner Ikone

"סוון מרקוורט הוא איקונה וסמל לחיי הלילה של ברלין, והסלקטור הנודע ביותר בעיר". במילים אלה נפתחת ההקדמה הקצרה לאירוע שיתרחש מחר בערב, יום חמישי ה-17, בין כותלי מועדון הבלוק, בשיתוף פעולה עם מכון "גתה" וצוות "הספרוט". לפני שנתעמק בפרטים כמו מי, מה וכמה, חשוב לנו לשים דגש על היוזמה עצמה ועל מי שעומד מאחוריה.

אחרי עבודה של חודשים לא מעטים, מה שהחל בתור חלום קטן במוחו של סטאס זוטוב, הופך סוף סוף למציאות. למי שלא מכיר, נציין כי סטאס הוא די ג'יי ומפיק והבעלים של The Sprut – קבוצת הפקה שבשנים האחרונות מייצרת ארועים במגוון לוקיישנים עם אג'נדה מגובשת, שיתוף של כשרונות מקומיים וארוח של אורחים בינלאומיים איכותיים ביותר (פול בריטצ'יץ' ואנג'ל מולינה למשל). להמשיך לקרוא

אדם מול מכונה

25 אפר

בתמונה: פול ברצ'יץ'. מילים ולחן – יותם אבני

יש ימים וישנן תקופות, בהן טענות על הסצינה הקטנה והצפופה שלנו מעלים הכלאה בין חיוך וגיחוך. מדובר בתקופות בהן הרכבת האווירית לא עוצרת גם אם יש שביתה בנתב"ג ונגמרה אבקת החשמל. בתוך כל הקלחת הרותחת הזו מתבלטים להם כוכבים מסוגים שונים, כשכל אחד מובלט ע"י מי שהאמן קרוב לליבו. מחר יופיע לראשונה בתל-אביב אמן, שחורג מהמשוואות המוזיקליות הסטנדרטיות, ולכן הצליח לסקרן אותנו. מדובר באמן, שבתוך הדיון הנצחי של לפטופ או לא, פטיפון או לא, דיסקים או תקליטים או יו אס בי, פשוט יושב בצד ומסמן "כל התשובות לא נכונות". פול בריצ'יץ' (Paul Brtschitsch) מנגן אמנם טקנו כמו רבים אחרים, אולם את הצלילים הוא בוחר להפיק עם מכונות אנלוגיות של ממש, סיקוונסרים, מכונות תופים ומכונות לופים, במקום לנגן אותם ממדיות מוכרות וסטנדרטיות.

פול הוא אמנם לא השם הראשון' שעולה לדיון אודות טכנו גרמני, אך מדובר למעשה בדמות משמעותית למדי לסצינה. שישה אלבומי אולפן וקרוב למאה סינגלים במגוון חברות תקליטים חשובות דוגמאת טרזור, Ostgut Ton, ו-Music Man Records, מהוות רק טעימה מדיסקוגרפיה עשירה ומרתקת של אחד מגיבורי המחתרת של הטכנו באירופה. לכבוד ביקורו במועדון ה"גגרין" (סלמה 46) מחר, יותם אבני ביקש ממנו למנות ציוני דרך מוזיקליים מכוננים בחייו.  להמשיך לקרוא

פונקציונלי. ממש לא טריוויאלי

12 אפר

יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.

Voiceprint

Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה.  להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: