שלום, אתם זוכרים אותנו? לפני כמעט חדשיים פלוס מינוס כתבנו את הפוסט האחרון כאן בבלוג, ופינינו את האנטנות שלנו לכיוון המעבר שלי לקנדה, ולענייני האקדמיה של רומן. רגע לפני שאנחנו שוקעים לתוך תהומות השגרה, ללא כל דרך חזרה, החלטנו שחייבים לתת אות חיים כאן בבלוג. עם ההחלטה הזו עולה שאלה חשובה – מה כבר אפשר להציע לעוקבים אחרינו, אחרי חדשיים של שקט. התשובה – שקט. ממקום מושבי החדש והרגוע בקנדה הרחוקה, המציאות בארץ נראית מאוד לא רגועה. פתרון לצרות מסוג זה אפשר למצוא אצל מי שכבר כמה עשורים הוא פרופסור לענייני רוגע, ומומחה לתורת הצלילים המרגיעים. היום, כמה טוב לשמוע, יש לו את התרופה הכי טובה למצב. זה נראה לי נחוץ… להמשיך לקרוא
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה
12 אפרכנגד ארבעה בנים דיברה התורה. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לנגן. רגע לפני שחג העצירות נוחת עלינו, יחד עם ארוחות שחיתות, מצות, כרפס ומרור, חשבנו לרכז עבורכם מספיק מוזיקה, שתחזיק אתכם לפחות עד הסדר. אחריו כבר צריך אלונקה ברוב המקרים, ולנו יהיה קשה לעזור. אז בלי יותר מדי גינונים – קבלו את ארבעת הבנים. להמשיך לקרוא
מה זה? איך אפשר לקרוא את זה?
3 אוג"טקנו הוא סוג של מוזיקה אלקטרונית, שנולד בדטרויט באמצע וסוף שנות השמונים. הז'אנר מאופיין בבאס ומקצב מסונתז, ביטים עתירי אנרגיה, ושימוש כבד בסמפלים". התאור הבנאלי הזה פותח סרטון קצרצר של שלוש וחצי דקות, שערך המגזין Thump, בנסיון לתאר טקנו. עבור המכורים, המנגנים, המחנכים והמחונכים, כל נסיון להסביר להדיוטות מהו טקנו, שקול לנסיון להסביר איזה ריח יש לאהבה או איפה בדיוק נגמר הייקום. במילה אחת? "בהצלחה". בכל זאת, ומכיוון שאנחנו אוהבים שאלות מוזרות, שהתשובות אליהן גוררות חיוכים, קחו שלוש דקות ותחייכו. טקנו זה חיוכים? מסתבר שגם חיבוקים. ולטאה. את מגוון ההסברים מספקים בליינים בפסטיבל, אבל גם אנשים חסרי כל הסמכה, כמו קארל קרייג ואלן אליין. תשמעו מה יש להם לומר. להמשיך לקרוא
אבנים, שושנים, ואיפה לכל הרוחות ויקיפדיה?
26 ינופסטיבל קואצ'לה, שמתקיים בכל שנה בעמק Coachella שבקליפורניה, נחשב אחד הפסטיבלים המעניינים והמגוונים ביותר שהדוד סם המציא, עוד משתנו הראשונה ב-1999. הסיפור של הלוקיישן האמריקאי, שהינו בעצם המדשאות רחבות הידיים של מועדון הפולו האיזורי, מתחיל שש שנים קודם לכן, כשפארל-ג'אם הופיעו במקום לשמחתם של 25,000 הצופים. שיאו של הסיפור הוא ההופעה ההולוגרפית של טופאק, הראפר ז"ל, בשנה שעברה. כשפורסם הליין-אפ לפסטיבל הקרב ובא באפריל 2013, כל חובבי המוזיקה שמחו. כולם, פרט אולי לאמריקאים.
למרבה ההפתעה או החלחלה, כל אחד ובחירתו הוא, הקהל האמריקאי לא בדיוק "שונא" את הבחירה בסטון-רוזס כהופעה המרכזית יחד עם Blur. הם פשוט לא יודעים מי הם הסטון-רוזס. עבור הבריטים, שממלכתם הגיחו לעולם הסטון-רוזס, השאלה "מי הם לכל הרוחות?!" משולה לישראלי שישאל "מה זה פלאפל, לעזאזל?!". את האמריקאים, מסתבר, אסור לבלבל עם העובדות. להמשיך לקרוא
נפילתו של הבלוק
24 ינובמדינת ישראל, כמו במדינת ישראל, הציניקנים שביננו למדו מזמן, שארגון של ארוע גדול תחת הכותרת 'פסטיבל', עשוי לפעמים להיות משול למשחק ברולטה. ארגון לקוי, מכירת כרטיסים בכמות גדולה מתכולת המקום, לוקיישן שאינו עומד בתקנות בטיחות, מעטפות כסף שמחליפות ידיים מתחת לשולחן, הבטחות מנופחות שאינן מתממשות ועוד צרות כיד המלך, אינן נמצאות בקטגוריית המדע הבדיוני. נכון, שככל שעובר הזמן אנו עדים לכמות הולכת וגדלה של ארועים מגוונים, המנוהלים בצורה מופתית, אבל במדינה בה אנחנו עדיין בודקים טוב טוב כל גשר שאנו שוקלים לעבור בעזרתו מעל הירקון, נניח, לציניקנים תמיד תהיה תחמושת חיה בקנה. באותה הנשימה אנחנו אוהבים לפזול לארצות ניכר, ועינינו מתמלאות לחלוחית, כשאנו מדמיינים את הפסטיבלים הכה-מדהימים והכה-מושלמים, שהגויים מתהדרים בהם. מבט אחד על הליין-אפים המבריקים והלוקיישנים המקוריים, ואנו רצים לחפש את הדרך המהירה להשגת דרכון זר, או לכל הפחות כרטיס טיסה. מארגני פסטיבל הבלוק הם אולי לא הרוב בארצות ניכר, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להזכר בשטויות שנעשו בארצות ניכר.
פסטיבל Bloc הלונדוני להמשיך לקרוא