Laphroaig Quarter Cask – רבע זה השלם החדש

5 מרץ

במסגרת פינת הוויסקי הלא-ממש-קבועה בבלוג הספקתי לקפוץ כבר פעמיים לאירלנד, וגם לחזור ולהתעסק בוויסקי עדין ולא פחות ממבריק. בעבר כתבתי גם על וויסקי מתקתק ומעניין, אבל הפעם אני חוזר למקורות, ולוויסקי מהאי Islay, שמתאפיין אולי בריח של מפגש מחזור של מכבי-האש, אבל יש בו יותר. הרבה הרבה יותר. נקודת ההתחלה של סיפור המזקקה התורנית אבד בנבכי הזמן, ויודעים רק לספר שבערך בשנת 1800, כשהאירים נטשו את דרום האי (או לחילופין שכחו איפה הניחו אותו, אחרי הכוס העשירית) הסקוטים תפסו את מקומם; אז הגיעו שני אחים ממשפחת ג'ונסטון, התיישבו שם על חוף האוקיינוס, ופתחו עסק נפלא. הסיפור של לפרויג ושלי מתחיל מאתיים וקצת שנים אחר כך. 

השאלה הראשונה שכולם שואלים, רגע לפני שמתהפכות להם העיניים, היא "למה רבע?" בשביל לענות על השאלה הזו צריך להבין מה מניע את מבשלת לפרויג, והתשובה היא – ההסטוריה. מרבית המזקקות הסקוטיות נשענות על ההסטוריה הפרטית שלהן, כסמל סטטוס בדיונים בנושא "מי היה כאן קודם" מול המזקקות האיריות, כמו גם בדיונים בנושא "למי יש יותר גדול" מול הקולגות בסקוטלנד עצמה. בכמה מבשלות נחשבות משתמשים בשיטות הכנה מסורתיות (האח הידד ל-Balvenie), ובלפרויג החיטוט בנבכי ההסטוריה הגיע עד לאופן היישון של הוויסקי. במקום שחרט על דגלו נאמנות להסטוריה, נזכרו גם בדרך בה נהגו להעביר וויסקי ממקום למקום. על מנת להשתמש בשירותיהם של חמורים כסבלים, ובשבילי פרדות על תקן נתיבי איילון, היה נהוג להעביר את הוויסקי לחביות קטנות, רבע מגודלן של החביות הרגילות, ובהן לנייד את הוויסקי. כמובן שלחביות הקטנות היו גם יתרונות בכל הנוגע להברחה והתחמקות ממס, אבל כאזרחים שומרי חוק בחרנו להתמקד בתחום השינוע. מכאן שאחרי התיישנות ראשונה בחביות הגדולה, התיישנות שניה היתה מתקיימת בחביות ה"רבע" הקטנות והממש לא כלכליות.

באופן כמעט צפוי, ברגע שהתחבורה התקדמה והתשתיות הגיעו לרמה סבירה, הצורך בחביות הקטנות נעלם, והחביות אופסנו רחוק מהעין ורחוק מהלב. חובבי ההסטוריה של לפרויג נזכרו בתכונות נפלאות נוספות של אותן חביות קטנות, מעבר ליכולת מרשימה להתחבא ממוכסים ושודדי דרך – ריאות. כן, אלה שנושמים איתן. על כל חובב וויסקי לדעת, שכל מרכיבי הטעם והריח של הוויסקי מושפעים באופן משמעותי מיחסי הגומלין בין הנוזל, העץ של החבית בה הוא מאוחסן, והאוויר בסביבת האחסון. מכיוון ששטח הפנים של החבית, אשר בא במגע עם הוויסקי, גדול בשלושים אחוזים בחביות הקטנות ביחס לאלו הגדולות, כך גם טעמי וארומות העץ נספגים בוויסקי בכ…שלושים אחוזים יותר. מאותה הסיבה גם הרבה יותר מהאוויר במחסנים נספג בוויסקי דרך העץ (ה"נשימה העמוקה" הזו מכונה באנגלית the angels' share), ובמחסנים של לפרויג על שפת האוקיינוס, המליחות של האוויר מורגשת גם מורגשת.

השילוב של יישון כפול עם אדיקות של חסידי פוניבז', לפחות בכל הקשור ליחס לחידושים והמצאות, חברו יחד על מנת ליצור וויסקי מיוחד, שאפילו בתוך משפחת לפרויג העניפה והכה משובחת – נחשב לעילוי וגדול בתורה. האחרון מצליח לעבור ולסמן V על מגוון רחב של טעמים, ריחות ותחושות, וכל זה בלי להיות נדוש מצד אחד או עמוס לעייפה מצד שני. מדובר בסיפור, וכשלוויסקי יש סיפור – צריך לשבת ולשמוע אותו. ואם אתם צריכים הוכחות יותר חותכות מההבטחה שלי, לכך שמדובר במזקקה שנותנת את הנשמה לתוצר שלהם, פשוט תקראו את העובדה הבאה: דונלד ג'ונסטון, אחד משני האחים שהקימו את לפרויג, נתן את נשמתו ללפרויג, תרתי משמע, כשבשנת 1847 נפל אל תוך מיכל ענק של וויסקי – וטבע למוות. אם כבר – אז ככה.

ככה מרגיש טעם עשיר

כאמור, ה-Quarter Cask אינו וויסקי פשוט או קליל, הוא לא מתכחש לתכונה הבולטת שלו, הטעם הכבולי וריח העשן, אבל היישון השני בחביות הקטנות ממש על שפת האוקיינוס האטלנטי פותחות בו טעמים נוספים, שהופכים אותו ל(ותרשו לי לצטט את הכתוב על הבקבוק) "The most richly flavored of all Scotch Whiskys". ואמרו אמן.

הדבר הראשון שבולט, כשמריחים את הלפרויג מקרוב, היא העובדה שריח העשן לא מנסה לתפוס את המסניף בגרון ולתקוע לו עוד אצבע מטונפת ישר בלבן של העין. הוא מחכה לתורו, ומשאיר את הפודיום לריחות חזקים של מאלט מצוין, מעורבבים עם פרצי מתקתקות וחמצמצות של פירות הדר. רגע, קיווינו כאן לעשן או לא? עניין של טעם וריח (ציון 23). את הבעיטה הראשונה מקבלים ברגע שהוויסקי פוגש את חלל הפה. זוהי תחושה מדהימה כאילו פתחתם דלת של בית, וישר שטף אתכם גל גדול של מי-ים מעורבב עם ריחות מהמדורה שהשכן עושה בחצר האחורית. כל זה מועמס בלי כל בעיה או תחושת אי-שייכות על גל המשך של טעם מאלטי חזק. מעלה את הדופק בקלות (ציון 24). הסיומת של ה"רבע" ארוכה מאוד, נונתנת לשאריות העשן להתגלגל במורד הגרון ובמעלה הראש, תוך כדי שטעם מורכב של תבלינים מציף את חלל הפה. ככה כנראה מרגישים הרגעים מיד אחרי שצונמי מסיים את דרכו על חוף ים (ציון 24). על המורכבות, התעוזה והעניין שבו, מקבל הוויסקי הזה ציון מלא בלי למצמץ בכלל. לעצום עיניים לפני השלוק ולא לפתוח אותן עד רבע שעה אחריו, כשכל העושר הזה משחק בחלל הפה ולא מתכוון להפסיק (ציון 25). הציון הסופי של הלפרויג הספציפי הזה הוא 96, מספר שמניח אותו לא רק בליגה של הגדולים, אלא במקום ההוא בטבלה אליו לוטשים עיניים כל הקבוצות בליגה, בידיעה שהוא תפוס חזק חזק. מדהים.

ולשורות התחתונות:
למי כן – למי שהביטוי "וויסקי שלא מתאים לכל אחד" מתאים לו בדיוק.
למי לא – שונאי עשן, מתעבי מלח ואנשים משעממים.
מתי – כשיש זמן לשבת ולהנות מהסיפור שמספר הלפרויג קווארטר קאסק. זה לא וויסקי לבקש ממנו לקפוץ ישר לעמוד האחרון בספר.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “Laphroaig Quarter Cask – רבע זה השלם החדש”

  1. Micky Dulberg 05/03/2014 בשעה 16:25 #

    וואו שמעתי עליו דברים טובים אבל אצלך זה באמת נשמע עילוי.
    יש לי אותו והוא הרגע התקדם בתור לממש אחרי שאסיים את הבקבוק הנוכחי!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: