במסגרת פינת הוויסקי הלא-ממש-קבועה בבלוג הספקתי לקפוץ כבר פעמיים לאירלנד, וגם לחזור ולהתעסק בוויסקי עדין ולא פחות ממבריק. בעבר כתבתי גם על וויסקי מתקתק ומעניין, אבל הפעם אני חוזר למקורות, ולוויסקי מהאי Islay, שמתאפיין אולי בריח של מפגש מחזור של מכבי-האש, אבל יש בו יותר. הרבה הרבה יותר. נקודת ההתחלה של סיפור המזקקה התורנית אבד בנבכי הזמן, ויודעים רק לספר שבערך בשנת 1800, כשהאירים נטשו את דרום האי (או לחילופין שכחו איפה הניחו אותו, אחרי הכוס העשירית) הסקוטים תפסו את מקומם; אז הגיעו שני אחים ממשפחת ג'ונסטון, התיישבו שם על חוף האוקיינוס, ופתחו עסק נפלא. הסיפור של לפרויג ושלי מתחיל מאתיים וקצת שנים אחר כך.
Ardbeg – המפלצת מלוך Uigeadail
12 יול
ישנם רגעים בהם עצמים דוממים מתגלים כבני שיח מורכבים למדי. כוס הוויסקי שמזגתי לכוס לפני מספר דקות לחשה לי בשקט "הגיע הרגע. יותר מדי זמן לא כתבת על איזה וויסקי". וואלה, צודקת. בזמן שחלף מאז כתבתי על אחד מהבקבוקים החביבים עלי, חלו שינויים רבים בהרכב יחידת העילית המכונה "הבר שלי בסלון". בקבוק סינגל-מאלט אירי נפתח ונעלם באורח פלא, בלי שהתעלה מעל בן-דודו המעורבב; אחת מיצירות המופת של גלנמורנג'י, עליה כבר כתבתי, גם כן החזירה בקבוקה לבורא; מפלסים מסויימים ירדו, ולצידם נחים כבר החברים העתידיים במקהלה, עדיין סגורים. כן, חברות וחברים – חזירות לשמה, ועדיין לא מצאתי את תעצומות הנפש לכתוב על כך. והנה, לחישה אחת של "המפלצת" שינתה את הכל. זוהי שאגתו האחרונה של בקבוק ה-Ardbeg Uigeadail.
Ardbeg 10 – ל"ג בעומר הגיע מוקדם השנה
19 ספטכשחשבנו על נושאים חדשים להתעסק איתם בגירסה המחודשת של ישראל-אנדרגראונד, אחד הדברים הראשונים שעלה לי בראש היה "אלכוהול, כמובן!". אי אפשר להתעלם מהחיבור בין חיי לילה לאלכוהול, אבל באותה הקלות אי אפשר להתעלם מהעובדה שלא שתיתי שום דבר שהרכב שלי יכול לעבוד עליו כבר הרבה מאוד זמן. בשביל זה המציאו את חיבתי העזה לוויסקי, ורצוי איכותי, ובו יתמקד החלק הזה באתר, עם גיחות אקראיות למשקאות טובים אחרים, כשאתקל בכאלה, או אשתה אותם.
עבור לא מעט אנשים וויסקי זה ג'וני ווקר, ג'ק דניאלס, ג'יימסון ועוד שניים שלושה שמות, שלגמרי במקרה לא מתחילים באות ג'. להמשיך לקרוא